מגזין

וחוץ מזה יש פסטיבל

ברק חיון מעלה זיכרונות מפסטיבלים, לרגל קיומו של פסטיבל "חוצמזה" השני. השנה הוא לא יפספס אותו

מאת ברק הלר חיון. 16-08-2008

תגיות: פסטיבלים, חוצמזה

וחוץ מזה יש פסטיבל

פסטיבל הרוק הוא הוא הדוגמא לשלם שעולה על סכום חלקיו.

מוזיקה היא הדבר שמזיז את החיים שלי. בתקווה קדימה.

הופעות חיות הן החוויה המדיטטיבית המוזיקלית הרצויה ביותר. כשאתה רואה להקה אתה מקבל אנרגיה. מה זו הופעה חיה אם לא השפרצה (מוגברת!) של האנרגיה מהנגנים אל הקהל. והקהל משפריץ את האנרגיה שלו אל שאר הקהל שלידו וחזרה אל הלהקה. ומה קיבלנו? זירמה. הזנה עצמית וחיצונית שיוצרת חוויה. מנתקת/מחברת ובדרך כלל משחררת.

זה רק החלק. בואו נדבר על השלם.

פסטיבל רוק הוא התרחשות של הופעה כמו זו שתוארה לעיל. רק שיש המון כאלה. מיום אחד ארוך ומלא בהופעות בחלל סגור (נניח פסטיבל המטאל שבוטל לפני מספר ימים) ועד לאלו שאתה ישן בהם. ישן קצת בדרך כלל, אבל ישן.

להכין רשימה מראש. לארוז את כל מה שאתה חושב שתזדקק לו לפי מספר הימים שתהיה שם. להשתדל לקחת כמה שפחות כדי לא שלא יהיה כבד, אבל לדעת שאם תזכור לקחת את מה שיעזור לך ממש, אתה תתמוגג. ובתוך כל חווית הקמפינג הזו שכוללת בדרך כלל שק שינה ואוהל, יש המון הופעות. המון אנרגיות שמשפריצות.

שגרת היום שלנו די ברורה. לקום, להתארגן וללכת לעבודה, לחזור מהעבודה ולשלב בין החובות והצרכים השונים והנאה צרופה. ההנאה באה בדרך כלל מהסחה. אירוע תרבותי כמו הופעה, הוא בריחה קטנה מחוץ לשגרה. אבל בסוף ההופעה חוזרים בדרך כלל הביתה מסריחים קצת מעשן סיגריות לא שלנו. אם זה ממש מסריח אז מתקלחים והולכים לישון.

בפסטיבל הרוק השגרה היא הפסטיבל. מהרגע שהגעת לשם הדאגה היא שונה. ליהנות, והפעם לזמן יותר ארוך. הליין אפ חשוב. אבל הפסטיבל הרבה יותר.

משהו קורה כשאתה נכנס בשערי הפסטיבל אחרי הנסיעה. לאחר שדאגת למקום הלינה לזמן הפסטיבל אתה מתפנה לחיות פסטיבל. עוד בריחה מהשגרה אבל יותר ארוכה.

מה חשוב לעשות עכשיו? אה. לשתות בירה לפני שפורטיס עולה, לאכול, לישון קצת, לראות איזו הופעה טובה, ואיזו הופעה בינונית ואיזה הופעה גרועה. איזו הופעה שפשוט מעיפה אותך למקום הרבה יותר טוב ולשבת עם זרים ומוכרים ולדבר ולשתות עוד קצת ולאכול עוד קצת ולישון. ועוד הופעה.

ובאורח פלא כשאתה נכנס לפסטיבל, למרות שלא קראת חוברת הוראות, גם אם זו הפעם הראשונה שלך, אתה מתפקד בצורה נפלאה. מבין ויודע מה צריך לעשות פה ואיך לעשות פה. מין כוכב לכת בו הדברים מתנהלים בצורה קצת שונה ואתה נכנס לזה בהנאה מרובה.

אני זוכר את שנת 1995. קצת לפני הצבא. עלינו על מטוס ואחרי עוד נסיעת רכבת קצרה הגענו לעיירה האנגלית המנומנמת בדרך כלל, רדינג. מאות אנשים צועדים יחד איתנו לכיוון מיקום הפסטיבל וכולם מחזיקים ביד ארגזי בירה. כדי לא להיות שונים, אנחנו עוצרים במרכול וקונים כמה בירות. אחרי שהנחנו את האוהל במקום רע ליד השירותים (באנו מאוחר) אנחנו מתפנים לענייננו. הרבה אוכל מפוקפק, בירות מצוינות וההופעות. בליל זכרונות מתערבב לו יחדיו אבל ההופעה של Carter Usm הייתה מהטובות שראיתי בחיי. כשהסתיימה ההופעה של ניל יאנג התגלגלתי החוצה עם הקהל שנע כולו יחדיו מחוץ לזירה.

אני נדחף לכיוון קיר כשאני דוחף אחד שמשתין בקיר היישר לקיר על הפיפי שלו. Why man? זה מה שהוא שאל. בלילה יש מדורה ואנחנו שותים לצידה, מפטפטים על פסטיבל המטאל דונינגטון שמתרחש כרגע במקום אחר עם אנגלי פוחז. בהופעה של ביורק שאז עוד אהבתי, אני נדחף קדימה קדימה בעקבות צלם נדחף. בכלל יש דינאמיקות שונות ביננו הישראלים לבינם האנגלים. באנגליה אי אפשר להידחף בלי לבקש סליחה לפני. כשזורקים מים מהבמה לקהל שמקדימה הם לוקחים שלוק ומעבירים לך. בארץ רבים על המים שחילקו. הם שותים הרבה יותר בירה. הם מוחאים כפיים לפי הקצב. הם שרים את המילים בקול.

אני זוכר את שנת 1999. "גלסטונברי" הוא פסטיבל הרוק הגדול ביותר באנגליה. אז עוד יכולת להספיק לקנות כרטיסים מראש בלי שהם יגמרו תוך כמה דקות. אני זוכר את "פטבוי סלים" מנגן את Born Slippy של "אנדרוורלד" והקהל מניף את פחיות הבירה שלו למעלה וצורח עם הפזמון !Lager! Lager! Lager.

אני זוכר את חדר התה במימון וירג'ין שהיה אפוף עשן מתוק וכמה עמדות אינטרנט. מה תעשה כשאתה מחכה לעמדה שתתפנה ואז אתה שם לב שהבחור שיושב עליה מתקתק על המקלדת ללא הפסק, אבל על מסך המחשב הוא בכלל לא משפיע? בבקרדי בר היו קוקטיילים מצוינים ודיג'ים אורחים מפתיעים. ההופעה של מוגווי הייתה נפלאה במיוחד כש"הסופר פרי אנימלס" הצטרפו מחופשים וחיברו גם את הגיטרות שלהם.

אני זוכר את שנת 2000. שוב חזרנו לרדינג. עם שלוש שקיות הפתעה כשכל יום אנחנו מחסלים אחת. זה גרם לנו לאכול שבע ארוחות ביום. ב"אואזיס" היה גשם כבד אז נאלצנו לברוח. ג'רויס קוקר ריגש אותנו. איאן בראון הצחיק אותנו. הוא השתפר מאוד מאז.

ואז הגיע הטקנו והייתה הפסקה.

ודווקא בשנה האחרונה שוב הבנתי את ההנאה הגדולה מפסטיבל הרוק. בישראל. שנה שעברה רצינו ללכת ל"חוצמזה". ופחדנו מגשם. היססנו וויתרנו.

פסטיבל "פיצוץ בקיבוץ" בקיבוץ הראל היה חינמי ואירח כמה להקות ואת החברים מהטקנו. ההופעות היו מעולות ובארץ יש ערק. לא נשארנו לישון כי פשוט לא ישנו.

פסטיבל "רבינצקי" בקיבוץ גבעת ברנר היה כל כך מעולה שבאנו יום אחרי יום. ולא מצאנו את הדרך חזרה.

והפעם לא נעשה טעות. ניקח אוטובוס או רכבת לפסטיבל "חוצמזה" שיערך בסוף השבוע הקרוב בקיבוץ פרוד שליד כרמיאל. יהיה ערק ובירה גולדסטאר. נקוה שלא יהיה חם מדי ביום וקר מדי בלילה. ובטח תהיה במה אחת, אז לא צריך להתלבט מה לראות ועל מה לוותר.

החלל של חוצמזה

האתר הרשמי

תוכנית מיוחדת על זה כאן בקול הקמפוס

התמונה נלקחה מאתר הפליקר של Olin Photographer ושל Anirudh Koul

תגובות