מגזין

צ'ין צ'ין

אורלי נקלר גילתה את נפלאות האלכוהול וחזרה בשאלה. וגם עם חמרמורת

מאת אורלי נקלר. 15-01-2007

תגיות: טור אישי, אלכוהול

צ'ין צ'ין

מכירה והגשת משקאות משכרים מתחת לגיל 18 אסורה על פי חוק במדינת ישראל.סיפור האהבה שלי עם האלכוהול החל איפשהו בגיל 15, פחות או יותר במקביל להתאהבות בבחור רוסי עם שפם עבות מאחורי דלפק, אותו אחד שאיפשר לי לממש את מערכת היחסים המורכבת הזו בכל יום שישי בערב.הוא ידע שזה מסוכן, שאני קטינה, שהוא יכול להסתבך, ובכל זאת מדי שישי חיכה לי ולחברים והעניק לנו באהבה רבה מהכשרון המיוחד שלו, בקבוקי אלכוהול לקטינים.

אהבה זה כואב, כולם יודעים. אני כאבתי הרבה מכל סוג: וודקה קיגלביץ` ו-וודקה גולד, אך גם טקילה סומבררו-לרוב עם ספרייט. מדי שישי בערב היינו נפגשים בגינה הציבורית או בדוליטל, המועדון המיתולוגי של העיר, מאבדים עצמנו לדעת אך מוצאים אחד את השני. לפעמים היה הכאב כל כך בלתי נסבל, בקרים של האנגאובר, שמים מסתובבים והרבה מיצי קיבה נשפכים לשווא. אך עם הזמן בא גם הנסיון: הגבולות נחקקו, כוהל לחיטוי ב-15 שקל ו-וודקה לניקוי שירותים יצאו מהלקסיקון. הבחור הרוסי עם השפם עבר לגור מתחת לאיזה גשר עם בקבוק וודקה, ומאז לא ראינו אותו יותר בקיוסק. במקומו נכנס גבר חלומות אחר און דה רוקס,אצילי וחסון בשם ג`וני, ומיד אחריו הגיעו גם כל החברים שלו. זה השלב בו למדנו שאורגיות זה רע, אסור לערבב, פשוט לחלק את האהבה בחוכמה ובהדרגה,one by one. זו כבר היתה אהבה מסוג אחר לגמרי.

צריך לסבול כדי להיות יפים, גם את זה כולם יודעים. ג`ק וג`וני יודעים איך לגרום לבחורה להרגיש יפה. הם נותנים לה את הכוח להגיד מה שהיא חושבת, לחשוב מה שהיא לא מעיזה, לרקוד כמו שמעולם לא היתה רוקדת ולשכוח את כל מה שהיא לא רוצה לזכור. הם מחזירים לגברים את הביצים שלהם מאריכים להם את האיברים וגורמים להם לחשוב שבעולם המושלם הזה שהחברה` סיפקו להם הם יכולים להשיג כל בחורה שרק ירצו.

יש משהו משכר באפקט הזה של האלכוהול. הגבולות נפרצים, העכבות משתחררים, הקירות נופלים.לפעמים הזרם חזק מדי והסכר לא עומד לו. האסוציאציה שמתעוררת לכם בראש היא לא מה שהתכוונתי עד שקראתי משפט זה שוב והבנתי שגם זה איפשהו נכון. דאגתם פעם לבדוק את רמת התפקוד אחרי לילה מהול במיוחד? אלכוהול מעורר את היצרים ואם נקרא לילד בשמו, עושה אותנו חרמנים בטירוף. אבל בין החשק לבין הביצוע עומד פער גדול. לא נעים לספר אבל כבר קרה פעם אחת בלילה אחד שהלם במיוחד את ההגדרה המדוייקת של הביטלס ``hard day`s night``, בו עיני הטרוטות ועפעפי הכבדים בגדו בי, תוך כדי... לא אגיד שלאותו הבחור איתו יצאתי לא היה חלק גדול בשעמום שנפל עלי, אבל האלכוהול בהחלט היה שותף רציני בענין. וגם כשהכל הולך כהלכתו, בבוקר לא ממש זוכרים הרבה.

גם סכרים אחרים נפרצים: גברים, תהיתם פעם למה פתאום בשלוש וחצי לפנות בוקר אתם מקבלים הודעת sms מהאקסית הטריה? מדוע פתאום מתקבלת הודעה במשיבון הקולי מזו שלא יצרה קשר כבר כמה שבועות ואף טענה שהיא לא רוצה לראות ולשמוע מכם יותר לעולם? ואתן, המין הנשי היפה והחסוד, שמתם לב איך כוס היין שלכן מתמלאת שוב ושוב מספר פעמים בערב על ידי זה שהסתכל עליכן מהצד השני של החדר? זה עולה לו הרבה כסף אבל זה בהחלט שור-שוט. פתאום אנחנו אומרים הכל, בלי בושות, וכשאנחנו מתעוררים בבוקר למחרת במיטה בבית, שלנו או של מישהו אחר שאין לנו מושג מיהו ואיך הוא באמת נראה ואיך הגענו לבית שלו, מנסים להרים את כדור הבאולינג היצוק שנמצא על הכר במקום הראש שלנו, אנחנו לפתע מתחרטים על הכל.

שלב ``הערכת הנזקים`` (כפי שקורא לו ידיד יקר) מתבצע בערך בשלב הזה. אתה חוזר לעצמך, מתחיל לנסות לקלף את הטיח מהזכרון שבוגד בך, כרטיס USB שנדפק וכל הזכרונות נעלמו להם. במעבדת המחשב שאתה עושה לעצמך בראש אתה מנסה לשחזר את כל הפרטים, להתקשר לכל מי שמוכן לחלוק איתך אינפורמציה לגבי מי היית אתמול ומה עשית, או להתסגר בבית שבועים ולקוות שישכחו לך כמה שיותר מהר.

אז בגילי המופלג קרו לא פעם ולא פעמיים מקרים כאלו ואחרים, אך יאמר לזכותי שלשתות כבר למדתי, וכשאני בוחרת שלא לאבד את עצמי לדעת אני יכולה בכיף לשים את הגבול אחרי שלוש כוסות עראק או שני רדבול וודקה או אלוהים אחד שיעזור לי, אמן.ואני יכולה להגיד בהקשר הזה שמשפט כמו ``צרת רבים חצי נחמה`` בהחלט תקף במקרים כמו אלו. ומי שהיה בהשקה של דיסק האוסף של קול הקמפוס בהחלט יוכל להסכים אתי. אם אף אחד לא זוכר מה היה חוץ מבקבוקי האלכוהול עצמם, אז מה זה בעצם משנה.

התמונה לקוחה מעמוד הפליקר של  luluju

תגובות