מגזין

מיסטר סמית' ומר הייד

Andy Smith, מי שידוע כדי.ג'י של Portishead קופץ להתארח במופע ההשקה של "התפוחים". ליאור שיינברגר תפס אותו לראיון קצר, כדי לנסות ולהבין את התופעה

מאת ליאור שיינברגר. 12-08-2008

תגיות: התפוחים, Portishead

מיסטר סמית' ומר הייד

ביום חמישי הקרוב, 14.8 יעלו "התפוחים" לבמה בביתן 10 בגני התערוכה וישיקו את אלבומם החדש והמדובר Buzzin' About. אין לי בכלל ספק, שהולך להיות מטורף. אלו מביניכם שהיו זריזים מספיק, אפילו יזכו להיכנס למופע הזה על חשבון "קול הקמפוס" ובכלל, מה טוב יותר ממופע משובח בתקופה הנוכחית, שבה לילה בלי מזגן נשמע כמו תענוג מפוקפק, מאשר הגרוב המרענן של התפוחים? כנראה שלא הרבה דברים. כדי להפוך את האירוע הזה למשובח עוד יותר, עומד להתארח בהופעה הזו לא אחר מאשר אנדי סמית', די.ג'י וירטואוז ששחרר לא מעט מיקסטייפים משובחים (סדרת The Document שעד היום יצאו בה שלושה חלקים) ומי שידוע כדי.ג'י של "פורטיסהאד" בסיבובי ההופעות של ההרכב וכאחד שתרם לא מעט לצליל הייחודי באלבומים השונים של ההרכב.כדי לנסות ולהבין קצת יותר את האיש שמאחורי הסקראצ'ים והחיבורים המטורפים, הזדמנה לי האפשרות לקיים איתו ראיון קצר, כך שבמקום לקבל עוד סקירה יבשה על תולדות הבחור החביב הזה, נוכל לנסות ולהבין יחד מאיפה מגיעה מכונת הגרוב הזו שעונה לשם אנדי סמית'.את "התפוחים", דרך אגב, הוא פגש בקפה ג'אז בלונדון, לאחר שגם הוא תיקלט באותו המקום וכך נוצר החיבור ביניהם.אולם אירועים, זקנים שאני לא מכיר, שינויי קול מרגיזים, עלייה לתורה, סוכריות על הראש. ככה בערך אני זוכר את גיל 13. טראומתי. אנדי סמית' לעומת זאת, זוכר את הגיל הזה כתקופה שבה תפס פיקוד על עמדת הדי.ג'י בפעם הראשונה והבין שמדובר באהבה. כשאנדי סמית פנה לסקוט הנדי (בוקה 45) וביקש ממנו להצטרף אליו כדי.ג'י אורח בסיבוב תיקלוטים שערך סמית' בארה"ב, נוצרה כימיה מצוינת בין השניים והם החליטו לייסד את הDynamo Productions ולשחרר את המיקסטייפ הראשון שלהם. למעשה, מספר סמית', הטרקים הראשונים שהוא יצר, חיבר, תפר והפיק (בניגוד לסתם סימפול), היו במסגרת המיקסטייפ הנ"ל (עד אותו מיקסטייפ, הוא סיפק דגימות וסימפולים לשני האלבומים הראשונים של "פורטיסהאד"). ההאזנה למיקסטייפ הזה לוקחת אותי למקום קצת אחר, כשבוקה 45 מושך לכיוון הרוק הפרוגרסיבי ואנדי סמית' לוקח את הקצב לכיוון מוסיקת הנשמה של שנות ה-60 כשביחד השניים מצליחים לשפוך על התערובת הזו רוטב סמיך ועבה של גרוב. מלא גרוב.את ג'ף בארו מ"פורטיסהאד" הוא פגש איי שם בסוף שנות ה-80, תחילת שנות ה-90 בזמן שתיקלט במועדון הצעירים שבפורטיסהאד (ליד בריסטול) והאהבה המשותפת למוסיקה הביאה אותם לידי חיבור מצוין כשבאותן תקופות נהג סמית' להשמיע לבארו כמויות של מוסיקה ישנה והציע לסמפל אותה עבור ההרכב ובתחילת שנות ה-90 פתח את סיבוב ההופעות של פורטיסהאד בתור הדי.ג'י שלהם. אבל עזבו אתכם רגע מ"פורטיסהאד", סמית' הוא סוג של גאון. כששמעתי את The Document הבנתי שיש לי עסק עם מקצוען אמיתי. בהנחה שלחצתם על הלינק האחרון אתם מאזינים ממש עכשיו לחוויה מוסיקאלית מהנה במיוחד. במיקסטייפ הזה הוא מצליח לתפור בצורה מושלמת רצועה לרצועה ולהגיע לשילובים ביזאריים לחלוטין כמו למשל פגי לי ביחד עם גרנדמאסטר פלאש (שילוב שעל הנייר נראה כקוריוז מוחלט) אבל איכשהו, זה עובד. וזה עובד טוב. כל כך טוב עד שאני טועה ומצליח לחשוב לרגע שמדובר בשיר אחד ולא בשתי רצועות שונות. כשאני שואל אותו מאיפה מגיעים לו הרעיונות לשלב בין הרצועות הללו, שהרי הן כל כך שונות, הוא מספר לי שרצה ליצור מיקסים שישקפו את העשייה שלו כדי.ג'יי עצמאי ויבדלו אותו מהפעילות שלו ב"פורטיסהאד". הוא הצליח. מדובר בתקליטים שהוא ניגן כדרך קבע בסטים שהכין ואמנם השילובים בין הרצועות השונות לא פשוטים, אך כאן באות לידי ביטוי היכולות המופלאות שלו כדי.ג'י ששואב את ההשראה שלו בעיקר ממוסיקה ישנה ומשובחת החל משנות החמישים ומשלב אותה עם מוסיקה עכשווית שמושפעת מאותם עידנים מלאי גרוב, סול, ג'אז ופאנק. מדובר בחגיגה לאוזניים. לאחרונה, חייו כדי.ג'יי הפכו לקצת יותר קלים, היות ופונים אליו מהלייבלים השונים ומבקשים ממנו ליצור מיקסטייפים עבורם. בדרך הזו, הוא מקבל קטלוג מלא במוסיקה ויכול לבחור לעצמו בקלות יחסית את הרצועות בהן ישתמש. עד ההליך הזה, הוא מצא את עצמו בחפירות ארכיאולוגיות שלא נגמרות במצוד אחרי רצועות מעניינות.כשאני שואל אותו מה לדעתו המיקסטייפ הכי מוצלח שלו עד היום, הוא עונה בלי למצמץ: Andy Smith's Northern Soul - מאחר ומדובר בניסיון הראשון איי פעם ליצור מיקסטייפ שלם שמורכב אך ורק ממוסיקת נשמה של שנות ה-60 יחד עם מוסיקה מ-1945. מבחינתו, מדובר במוסיקה על-זמנית.אני שואל אותו אם הוא צפוי לשחרר בקרוב מיקסטייפים חדשים והוא נותן לי בתגובה רשימה ארוכה כאורך הגלות מלאה בכל טוב. עכשיו אפשר לקבוע בוודאות, האיש חרוץ. שווה לציין רק שהחלק הרביעי בסדרת The Document שהוזכרה לאורך הכתבה, צפוי גם הוא לצאת בקרוב בלייבל "יוניברסל". בחלק לא מבוטל מהמיקסטייפים המגניבים שלו אנחנו שומעים פתאום קולות שמזכירים משחקי וידאו ישנים. אני שואל אותו לגבי העניין ומופתע לגלות שהבחור מחזיק ברשותו מכונת ארקייד עתיקה מתחילת שנות ה-80. "את רוב שנות הנעורים ביליתי מול מכונות הארקייד באולמות משחקי הוידאו במקום להחזיק פלייסטיישן כמו הנוער היום, לפחות זו הייתה דרך להכיר בחורות" הוא מספר וחושף בפניי סוד מפתיע: את קולות הרקע מתוך משחקי הוידאו הישנים הוא מביא מתקליט מיוחד עמוס ברעשים מאותם משחקים.כששאלתי אותו אם יצא לו לשמוע קצת תוצרת מקומית מלבד "התפוחים" הוא משיב בשלילה אבל מוסיף כי ישמח להאזין לחומרים ישנים. בתגובה, אני כמעט ומתפתה לשלוח לו כמה רצועות של "החלונות הגבוהים" (היי, אם מאטאפיקס יכולים לסמפל את אושיק לוי, לכו תדעו מה יעשה מיסטר סמית' עם 'יחזקאל' או 'אינך יכולה'). אני עוצר את עצמי ומוותר על הרעיון. לגבי השאלה מה הוא מתכנן לעשות כאן בארץ בזמנו הפנוי לפני ההופעה ואחריה ואם יש משהו שהוא מאחל לעצמו ככה להמשך הדרך, הוא ענה בכנות מלאה: "לישון. רק לישון". מסתבר שחוץ מלהיות די. ג'י הבחור הוא גם אבא במשרה מלאה לתאומים בני שלושה חודשים כך שאת הדקות הפנויות שלו הוא משתדל להעביר בצבירת שעות שינה.לנו נשאר רק לשים את אחד המיקסטייפים המשובחים שלו במערכת, לפתוח את המזגן, לעצום את העיניים ולעוף לחלומות רחוקים בציפייה להופעה הקרבה. לילה טוב.

תגובות