מגזין

עברית כשפת אם

ישראלים שרים באנגלית זה כבר לא דבר נדיר, ישראלים ששרים בעברית עוד פחות. אז למה ניר גורלי כל כך מתרגש מהשיר החדש של רות דולורס וייס?

מאת ניר גורלי. 10-08-2008

תגיות: רות דולורס וייס

עברית כשפת אם

הדיון האם ישראלים ששרים באנגלית (להלן יש"א) זה טוב או רע ליהודים נשחק כבר ממזמן. למעשה הוא היה שחוק עוד לפני שהתחיל. המתנגדים תמיד התנגדו והמצדדים תמיד טענו בביטול שזה לא משנה. אז הנה סיכום קצר למצטרפים החדשים: זה לא משנה. את העובדה הזו כבר השכיל להבין מזמן כל מי שצורך מוזיקה אלטרנטיבית ולאחרונה גם תרבות המיינסטרים מתחילה להתגמש. מה שהתחיל כטיפות עם סינגלים של שי נובלמן וגבע אלון בפלייליסט הגלגלצי, נהפך למבול עם פריצתו חסרת התקדים של אסף אבידן לחיקו החם של הקהל הישראלי. אפילו לארוחה המשפחתית הוא חדר אחרי שאמא שלי (שעוד נפגוש בהמשך) ראתה אותו מחמם את כנסיית השכל בקיסריה. ובכל זאת, כשזמרת כה מזוהה עם תרבות היש"א כמו רות דולורס וייס, מוציאה אלבום בכורה, בלייבל שכה מזוהה עם הלגיטימציה ליש"א כמו אנובה ואותו אלבום מושר כולו בשפה העברית ואף נקרא "בעברית", מתעוררת השאלה למה זה טוב ומה הופך את זה לכל כך מבטיח?

על היכרותי עם רות דולורס ועל גדולתה לא אכביר במילים, בעיקר כי מילים רבות כבר נשפכו, כולל על ידי. אבל כן אדגיש שמהרגע הראשון לא היה אכפת לי באיזה שפה היא תשיר, אהבתי אליה היא מובטחת וטוטאלית. באמת לא הפריע לי, גם העובדה שתמיד ידעתי שהמילים (באנגלית בזמנו) לא מדהימות. אני באופן אישי לא מתמקד במילים כשהלחן וההגשה כובשים אותי. אמנם זהו סוד הקסם של רות, אבל כשכבר קורה שגם המילים מדברות אלי החוויה מתעצמת. באופן טבעי זה יכול לקרות בעיקר כשאני באמת מבין את השפה והניואנסים שבה. לצערי, באותו הקצב שבו אמני היש"א מטפטפים לתוך המיינסטרים, כך אמני היש"ע מטפטפים אלי לתקליטייה. את מספר האלבומים דוברי העברית שריגשו אותי בחמש שנים האחרונות אני יכול לספור על חמש אצבעות.

והנה רות דולורס וייס מוציאה אלבום מלא ראשון והוא הולך להיות בעברית. לפני כמה חודשים הלכתי לראות אותה מופיעה בצוותא. להופעה ההיא אגב, הלכתי עם אמא שלי שהתרגשה מהקאבר המצמרר שלה ל"משירי ארץ אהבתי". זה אולי המקום לציין שאני ואמי מעולם לא הלכנו להופעות יחד, זאת משום שלמרות ששנינו מאוד אוהבים מוזיקה, טעמנו מעולם לא נפגש לפני כן. פער דורות הוא אמנם דבר טבעי ואפילו הכרחי במידה, אבל אם אני מסוגל ליהנות ממתי כספי, אני לא רואה סיבה שההורים שלי לא ייהנו מעמית ארז. ההתרשמות של שנינו מאותה הופעה בצוותא הייתה חיובית ביותר ובעיקר בזכות השירים בעברית, שלפחות מבחינת הטקסטים נשמעו הרבה יותר טבעיים משיריה באנגלית. התרשמות זו נוגדת את הטענה של רוב אמני היש"א שיותר טבעי להם לכתוב בשפה ממנה הושפעו. הם אולי צודקים, אבל רק שיידעו שגם למאזיניהם יש השפעות. ב-DNA שלי כמאזין יש חשיבות לשיר כמו "ימים לבנים" (מילים: לאה גולדברג, לחן וביצוע: שלמה יידוב) לא פחות מלכל אלבום של "פינק פלויד". והעובדה שזמרת אהובה כמו רות דולורס וייס השכילה להבין זאת, היא זאת שכל כך מרגשת אותי לקראת האלבום החדש.

הסינגל החדש "קיץ" במייספייס

הסינגל החדש לרכישה ב-Imusic

עמוד האמן שלה באתר של Anova

תגובות

  • 1:0 לטובתנו

    דדי, ר"ג, 11-08-2008 01:23

  • נגיד ככה:

    העניין עם עברית /לא עברית שמפספסים את הנקודה. זה לא שזה יפה או לא יפה. אנחנו מדברים על מוזיקה וטעם אישי. בד"כ היוצר יטען שזה טבעי לו, והמאזין יגיד שזה נוכרי לו. הקטע הוא , שבסופו של דבר *כולם יחזרו לשפת האם*. המאזינים אם ככה, לא טועים, גם אם היוצר חושב אחרת, באותה נקודת זמן. יוצר לא יכול בסופו של דבר שלא לשיר בשפת החשיבה שלו.

    זרובבל הכנעני, 11-08-2008 03:12

  • בעעעעעעעעעעענגלית

    הכי מצחיק שהיוצרים האלה חושבים את המאזינים למטומטימים, יען כי לא שמעו מוזיקה באנגלית מימיהם. יש דיון רחב על זה בפורום וואינט אלטרנטיבי (או ישראלי)

    שני, 11-08-2008 05:42

  • יפה כתבת!

    טלי פולק, 11-08-2008 16:45

  • הלינק למיספייס לא עובד

    שם, 12-08-2008 19:45