מגזין

הדייט שלי עם אווה ברגר

נדב קרלינסקי ממשיך לכתוב כתבות בלי בשר, אבל לא נעים לא להעלות אותו לאתר אז....

מאת קול הקמפוס. 01-01-2007
הדייט שלי עם אווה ברגר

אני כבר מודיע שמי שיקרא את השורות הראשונות מיד יבין שהכותרת של הכתבה לא קשורה בכלל למה שכתוב בה ואני סתם מנסה למשוך את העין של הקורא לכתבה שבאמת אין בה יותר מדי מידע מעשיר. החלטתי לכתוב על דברים קטנים ומעצבניםמוזרים שתמיד קורים, תמיד חושבים עליהם אבל אף פעם לא מעלים על הכתב.

>

איזה מעצבן זה כשהמזגן באוטו מכוון על חום אבל אחרי כמה זמן כשכבר מספיק חם, מכבים אותו אבל הוא עדיין ממשיך להוציא חום שזה כבר מטגן אותך ובסוף אתה מוצא את עצמך פותח טיפה חלון כי כבר נחנקת מהחום.למה תמיד החזאיות בטלוויזיה בהריון?! אני אף פעם לא מבין את זה. נראה לי שפשוט הדרך לנישת החזאית עוברת דרך המיטה של העורךבמאי ושבשביל תפקיד נחשק כמו חזאית אפילו מוותרים על אמצעי מניעה.

>

איך כשקוצצים ציפורניים ואתה בטוח שעשית עבודה טובה, בלי שפיצים או זוויות חדות שישרטו אותך אחר כך, בדיוק אז אתה מרים איזה חולצה או מוריד סוודר רק בשביל לגלות את השערות שלו תפוסות על איזה שפיץ שלא חתכת כמו שצריך. איזה באסה זה.

ללכת בסבבה בבית יחף ואז לדפוק את הזרת ברגל בשפיץ של המיטה ואז מגיע אחד הכאבים המיוחדים האלה שבשנייה הראשונה המוח מנסה לעכל את הכאב ואיך לפרש אותו ולוקח לו איזה עשר שניות עד ש...בום! כאב מטורף שלא ניתן לתאר במילים. וזה כאב מיוחד כי מספר כאבים מיוחדים, כמו המכות האלה שאתה נתקע עם המרפק במשהו ומשום מה עובר לך זרם חשמלי של בערך אלף וולט לאורך כל היד וכמה שזה כואב, וואוו! אבל הכי מיוחד זה הכאב שרק אנחנו הגברים יכולים להרגיש ברגע הקסום שבו הכדור במשחק כדורגל פוגש את המפשעה. גם פה כמו במפגש של הזרת עם השפיץ לוקח כמה שניות עד שכאב הבטן (התחתונה) נכנס לתוקף. למה כשלבנות יש כאבי בטן בזמן המחזור הן יכולות לקחת כדור נגד אותו כאב אבל כשגברים חוטפים פצצה כזאת למפשעה או סתם כשמישהי עושה להם יותר טיזינג אין שום כדור שבעולם שהם יכולים לקחת כדי להקל על הכאב. איפה השוויון?

>

אז שיהיה בהצלחה במבחנים ("בא לי למות") ושלא תגידו שאין בשר בכתבות שלי...

תגובות