מגזין

The Breeders או-טו-טו כאן. אספסוניק נרגש.

לקראת שתי הופעות בארץ של התאומות הגדולות של המוזיקה האלטרנטיבית, אסף בן קרת על פועלן של Kim & Kelley World, עולמם הפרטי של האחיות קים וקלי דיל

מאת אסף בן-קרת. 04-08-2008

תגיות: The Breeders

The Breeders או-טו-טו כאן. אספסוניק נרגש.

2004 תיזכר כשנה בה התאחדו הפיקסיז, אחת מהלהקות המשפיעות ביותר של הרוק האלטרנטיבי בכל הזמנים, וכלהקה כזו ההכרה בגדולתם הגיעה כמובן רק אחרי הפירוק. הרבה באז ורעש ושיר חדש ובינוני ("Bam Thwok") ליוו את החזרה, סיבוב הופעות מצליח בצפון ארצות הברית ואירופה ואפילו שמועות על אלבום חדש הצטרפו לקמפיין האגרסיבי של האיחוד ההיסטורי, ויחד איתם הגיע גם סרט תיעודי, לא מוצלח במיוחד למען האמת, שנקרא "Loud, Quiet, Loud". מה שבלט מאוד בסרט הזה היה חוסר התקשורת בין החברים שבמשך כמה שנים טובות, על אף החיכוכים הקשים והמתח שהביא לפירוק מלכתחילה, שינו הרבה מהאופן בו אנחנו צורכים ומאזינים למוזיקת רוק בכלל ואלטרנטיבית בפרט.

ברגע מאוד מכריע בסרט, כאשר פרנק בלאק, הסולן והמנהיג הבלתי מעורער, נשאל מדוע כל אחד מהחברים כה מנותק האחד מן השני, התשובה היחידה שהמראיין המסכן מוציא ממנו היא "Kim & Kelley World", עולמם הפרטי של האחיות קים וקלי דיל. אין כניסה, אין יציאה. רק שתי התאומות הדומות כל כך במראה וכן באופי, ברוח ובמחשבה. ביצירתיות.

קלי וקים נולדו ב-10 יוני 1961בדייטון, אוהיו. קלי נולדה 11 דקות לפני קים. בגיל צעיר מאוד הן התחילו לנגן מוזיקה, קנו ציוד עתיק ומתכלה ובשנות הנעורים המאוחרות כבר הספיקו לנגן בכמה להקות יחדיו והיה להן אולפן הקלטות ביתי וקטן. הן הושפעו הרבה מרוק ובלוז, אהבו לנגן יחדיו, אך מעולם לא היה להן כיוון מוזיקלי ברור, והכתיבה, בלשונה של קים, היתה ברמת Oh My God....

הכול השתנה יום אחד בינואר 1985 כאשר קים ענתה למודעה בעיתון "בוסטון פניקס" שלהקה חדשה מחפשת בסיסטית וזמרת ליווי. קים נבחרה כיוון שהיתה היחידה שהגיעה לאודישן. אם לרגע תהיתם, ודאי לא טעיתם. כך החלה להקת ה-Pixies. אבל עם כל הכבוד והאהבה הרבה, לא בהם עסקינן. הקול המתוק, הלוק הנעים, הכתיבה המושחזת שבאה לידי ביטוי מעט מידי פעמים, הכישרון, היצירתיות וככל הנראה גם כמות הסמים והקיבולת לאלכוהול, הפכה את קים דיל לשחקנית חשובה בלהקה, מה שגרם מתח רב בינה לבין פרנק בלאק והלהקה היתה קרובה מספר רב של פעמים לפירוק והתפוצצות ודיל הועפה, חזרה, הועפה וחזרה שוב אל הפיקסיז.

אחרי ההצלחה של שני האלבומים הראשונים Surfer Rosa ו-Doolittle מצאה קים דיל את הזמן להוליד את להקת The Breeders, להקת בת או פרויקט צדדי של קים. את הלהקה היא הקימה אם טניה דונלי, הג'ינג'ית היפיפייה והסקסית מ-Throwing Muses. יחדיו הן הביאו ב-1990 לעולם את אלבום הבכורה POD, שהופק על ידי סטיב אלביני וגרף שבחים רבים, ויותר מכל, הראה לעולם כי דיל היא לא פראיירית של אף אחד, וביכולתה לזרוח כאשר היא נהנית מחופש אומנותי מוחלט וקובעת את סדר היום. The Breeders לא היתה להקה חדשה. למעשה זהו גלגול מאוחר של אחת מהלהקות הנעורים של קים וקלי. הייחוד של האלבום היה בשילוב פופ מתקתק עם Pאנק זועף, אך הרבה יותר רך ומלודי מהפיקסיז, הרבה פחות מחורפן או זועם, אבל הזוי לחלוטין, מתוק ומריר, פריך ועסיסי. בעיניי האלבום הוא אף נקודת השיא של ההרכב מבחינה אומנותית, ואת השיא הזה כנראה שלעולם לא יעברו שוב.

באותה שנה הספיקו הפיקסיז להקליט את Bossanova, שנה לאחר מכן את Trompe Le Monde ואז התפוצצה הלהקה ברעש גדול אחרי שפרנק בלאק לא יכול היה להיות עם קים באותו חדר, וגם החברים ג'ואי סנטיאגו ודיוויד לוברינג הרגישו אותו דבר.

למזלה של קים, העתיד נראה מבטיח ביותר. אמנם טניה דונלי עזבה את הברידרז בתחושה כי תרומתה באלבום היתה עשויה להיות גדולה יותר, אך אל דאגה, הג'ינג'ית שלנו הקימה את Belly, והפכה סיפור הצלחה נאה בעצמה. לקים דיל היה את כל הזמן שבעולם להשקיע בפרויקט שלה וכך היה. ב-1992 קים צירפה לראשונה את קלי ללהקה ונתנה לה גיטרה ביחד אחת, קול כמעט זהה לשלה ואת הבמה שהיתה צריכה. הן צירפו את הגיטריסטית ג'וזפין וויגס ואת המתופף ג'ים מקפירסון. Safari היה EP קצר שיצא ב-2002, אך הראה לעולם צד קשוח יותר ומפוקס יותר של הלהקה. שנה לאחר מכן יצא האלבום Last Splash. היה בו את הלהיט "Cannonball" שהביא ללהקה את הפרסום וההצלחה שהפיקסיז מעולם לא הגיעו אליה, ולפתע כל העיניים היו על האחיות הזהות עד בלבול. האלבום הפך הצלחה אדירה וקאלט מטורף. סינגלים נשפכו ממנו כמו מים ולראשונה בקריירה, הם הגיעו לפלטינה.

ב-1994 כשהכול נראה ורוד מתמיד, קלי נאלצה להתאשפז במצב רע ביותר במוסד לגמילה מסמים, אחרי התקפות קשות וטריפים רעים במיוחד של הרואין. וויגס עזבה את ההרכב, קלי היתה מושבתת לחלוטין וכנראה שלקים היה מאוד קשה להתמודד וקשה עוד יותר לנגן. את הכוחות שנותרו לה היא איחדה עם מקפירסון המתופף ויחד הם הקימו את ההרכב The Amps עם נגנים מקומיים מדייטון, אוהיו. הם הוציאו יחדיו אלבום אחד בלבד  Pacer ב-1995. האלבום המשיך את הקו המתוק והמקסים של הברידרז, אך הוסיף לו נופח של לואו-פיי חובבני ודל תקציב, עצבני יותר, רגשי פחות והרבה יותר מלוכלך. הביקורות בקרב המעריצים היו טובות, אך ההצלחה לא הגיעה. זהו אלבום מקסים ומומלץ ביותר!

קלי דיל השתחררה אחרי מספר חודשים מגמילה וניסתה לפתוח בקריירת סולו. היא יצרה להקה משלה בשם The Kelley Deal 6000 והספיקה להוציא איתם שני אלבומים - Go To The Sugar Altar ב-96' ו-Boom! Boom! Boom! שנה מאוחר יותר. שני האלבומים, למרבית ההפתעה, נחלו כישרון חרוץ ומעט מידי אנשים זוכרים אותם. חבל שכך. אין ספק, לא מדובר באלבומים מושלמים כלל, ניתן בקלות להיווכח כמה כישרונה וניסיונה המקצועי של קים עולה על זה של קלי, אך לזכותה ייאמר שהיא הצליחה למצוא שם את קולה האמיתי. הסאונד פשוט מאוד ובסיסי, גרסה לא מחוכמת של הברידרז, אבל השירה של קלי מרגשת. הקול שלה חם יותר, עצוב ונוגה יותר, היא אינה מעוותת אותו או משתמשת בו ככלי משחק כמו קים והכנות והטבעיות שלה מצליחים לכבוש גם את הלבבות הציניקנים או הסקפטיים ביותר.

לאחר שני האלבומים קולה של קלי נדם לחלוטין. קים עדיין נחשבה השראה גדולה ואושיית מפתח בתעשייה, אך אין ספק ששנים רבות בהן נשמעו מעט מאוד קולות מכיוונה לא תרמו למורשת המוזיקלית שהותירה מאחוריה. היא עבדה עם מספר להקות מקומיות בביתה באוהיו, שיתפה פעולה עם להקה ענקית נוספת מעיר הולדתה Guided By Voices, אך פחות או יותר, שקט תעשייתי.

בתחילת שנות האלפיים היו שמועות על איחוד של הברידרז אך האחיות לא פצו פה. ואז, בהפתעה מוחלטת, ועם מעט מאוד תקשורת ובלגן הגיח לאוויר העולם ב-2002 אלבום חדש, שלישי במספר של הברידרז. תשע שנות הפסקה הן המון זמן. העולם השתנה מקצה עד קצה והחזרה של ההרכב נחשבה בעייני רבים לא רלוונטית ולא מעניינת. האלבום Title TK הציג פן אחר של שתי האחיות, שניגנו כמעט על הכל לבד. זה אלבום קטן וצנוע יחסית, בוגר ולא הרפתקני, לא כיפי ומקפיץ כמו בעבר, אבל נשמע שאחרי כל מה שעבר על התאומות כוחן עדיין במותנן וגישתן החופשית למוזיקה לא השתנתה כלל.

לפני שלושה חודשים, בלי חגיגות או ניואנסים מיותרים לברידרז יש אלבום חדש Mountain Battles. האלבום קצר וקולח, רציני למדי, נעים ויפה. זהו לא אלבום מושלם, ראוי להערצה או שמיעות חוזרות, אך יש בו תחושה של סגירת מעגל, של בשלות, של שלמות עם הגורל ומה שנשאר, של רוח חופש אך התרוקנות מנעורים, של עבר מפואר ועתיד לא ברור של רעש סטאטי. הכישרון עדיין שם, גלוי לכל. האחיות לבית דיל כבר לא רואות ממטר אף אחד, אך הכימיה בניהן מורגשת בכל תו ותו באלבום הצנוע והיפה הזה.

קים וקלי היום בנות 47. חזרו לפני כמה שנים אל בית ההורים באוהיו, כותבות ומגנות בחדר, מרעיפות האחת על השנייה דברי אהבה ונחמה, סורגות ביחד תיקי יד ונראות כמו הדודות המגניבות והפרועות שנראות עייפות למדי, אך הניצוץ השובב לא כבה מעניהן וכנראה לו ייכבה לעולם.

לאתר הרשמי של הברידרז

לאתר הרשמי של קלי דיל

תגובות