מגזין

מוריסי משחק בבובות

בסיפור של הניו יורק דולז יש הרבה סקס וסמים אבל גם אהבה גדולה לרוקנ'רול. בשבוע הבא הם יגיעו לכאן עם מוריסי, המעריץ שהפך לפטרון. ניר גורלי מחמם.

מאת ניר גורלי. 22-07-2008

תגיות: Morrissey, New York Dolls

מוריסי משחק בבובות

האמת, כששמעתי לראשונה שהניו יורק דולז מחממים את מוריסי בהופעה שהייתה אמורה להתקיים בפארק הירקון, חשבתי שזה קצת מוזר. אחרי הכל קשה לשים באותו משפט מוזיקלי את הדולז, להקה שמזוהה יותר מכל עם המילה הכיף, ופוזה שלא בוחלת באמצעים כדי להראות את זה, עם מוריסי, שהפך לאייקון בזכות היותו המדוכא שלא בוחל באמצעים להודות בזה. אך אם מסתכלים על הסיפור מעבר לניגודים השטחיים הללו, בהסתכלות מעמיקה נגלה אחד החיבורים המעניינים והיפים בתולדות הרוק.

כשהניו יורק דולז פרצו ב-73 הם אמנם נחלו מעט מאוד הצלחה, אבל היו מאותן להקות חשובות, שיותר מאשר הן השפיעו על הקהל, הן השפיעו על אמנים אחרים שהשפיעו על הקהל, מה שהפך אותה ללהקת קאלט עוד בימיה וללהקה חשובה ומשפיעה בדיעבד. מוזיקלית הם מהווים את החוליה המקשרת בין הרולינג סטונז של 67 לסקס פיסטולז של 77, כאשר בדומה לאיגי פופ והסטוג'ס, את מה שהם עשו היה קשה להגדיר בזמן אמת, אבל בזכותם הראמונז והפיסטולז עשו את מה שהן עשו ולזה כבר קראו בשם - פאנק.

גם מוריסי היה שם בין המתפעלים מהלהקה הניו-יורקית שעשתה רוקנרול חצוף, שרה שירים על סקס והתלבשה בבגדי נשים. הוא אף הגדיל לעשות והיה לראש מועדון המעריצים שלהם באנגליה באותן שנים. כל זה כמובן לא בהכרח עזר ללהקה שפשוט לא מכרה מספיק תקליטים. אחרי שני אלבומים כושלים ונסיון לא מוצלח של אחד, מלקולם מקלרן, למתג אותם כמובילי תרבות הנגד (הצליח לו בנסיון השני עם הפיסטולז), התפרקו הדולז והלכו איש איש לדרכו ומאוחר יותר לעולמו, כאשר מתוך חמשת החברים המקוריים מתו הגיטריסט ג'וני ת'אנדרס והמתופף ג'רי נולן מסיבות טבעיות יותר או פחות במהלך השנים וארתור קיין הבסיסט מת שבועות ספורים אחרי האיחוד.

שלושים שנה עברו, הזמן של הפאנק הגיע ולהקות אחרות קצרו את התהילה, כשכולן מציינות את הדולז כמשפיעים העיקריים. הפאנק פינה את המקום לפוסט-פאנק והסמית'ס צמחו והפכו בעצמם לאייקונים משפיעים. גם הם התפרקו ומוריסי יצא לקריירת סולו מדשדשת עד שב-2004 הוציא את אלבום הקאמבק-מצעדים שלו  "You Are The Quarry" . באותה שנה נתנו לו לערוך את הליינאפ של פסטיבל "meltdown" הנחשב והמעריץ הותיק עשה מעשה שרוב המעריצים יכולים רק לחלום עליו, התקשר ללהקה, או יותר נכון למה שנשאר ממנה: דיוויד ג'והנסן וסילבן סילבן (במקור סילבן מזרחי) והזמין אותם להתאחד. האיחוד התגלה כהצלחה, הם הפכו לשם מבוקש בפסטיבלים ואפילו הוציאו אלבום נוסף ב-2006 One Day It Will Please Us to Remember Even This שזכה לביקורות אוהדות ולמעשה היווה המשך טבעי לשני האלבומים שהוציאו בשנות השבעים.

אפשר לומר שמדובר בסגירת מעגל נדירה כאשר להקה העניקה השפעה ישירה לאמן ובחלוף השנים האמן מחייה במו ידיו את אותה הלהקה. בשבוע הבא שני הענקים הללו מכבדים אותנו בהופעה חד פעמית בגני התערוכה ולמרות הציניות שמלווה בדרך כלל הרכבים מזדקנים, יש לנו הזדמנות נדירה לראות להקה שהשפיעה רבות על רוב המוזיקה שאנו שומעים ומיד אחר כך את האמן שבזכותו אנו זוכים לראות אותה.

משבר זהות: אז והיום

לאתר הרשמי של הלהקה

מוריסי והניו יורק דולז, יום שלישי ה-29/07 בשעה 18:00 בני התערוכה, תל אביב.

תגובות