מגזין

עלייה בשער היורו

טורניר יורו 2008 שנערך באוסטריה-שוויץ הסתיים כבר לפני יותר משבועיים. יוסי חלילי עדיין לא נרגע ומספר על הצעה שאי אפשר לסרב לה - שכוללת חברים, שערים והרבה זכרונות טובים

מאת יוסי חלילי. 17-07-2008

תגיות: כדורגל

עלייה בשער היורו

 צילומים: נדב אנין

 זה תפס אותי בצהרי שבת, בעיצומו של לימוד מתיש למבחן בכלכלת ישראל שהתקיים למחרת. מעברו השני של הקו שאל אותי ידידי משכבר הימים, פ. לוצקי, מה התכניות שלי ליום ראשון הבא. "הממ.. בוא נראה, יש לי מבחן ביחסי עבודה. אה, והגמר של היורו כמובן" עניתי. "כמובן." הוא השיב והמשיך - "תגיד, מה דעתך לראות את גמר היורו בוינה אוסטריה?"  אחרי גמגומים קלים מצדי, שנבעו מהשילוב של להבין איך הוא מנסה לעבוד עלי הפעם יחד עם נסיון למצוא תל"ג בשאלה שמופיעה מולי במבחן לדוגמא על צג המחשב, החלה התמונה להתבהר. שבוע  בוינה בירת אוסטריה, בה יערכו משחק חצי הגמר ומשחק הגמר של טורניר יורו 2008, שיקבע את זהות הנבחרת שמשחקת את הכדורגל הטוב ביותר באירופה. "אה, ויש לנו איפה לישון" הוא מפתיע אותי שוב ומספר על בית עם חצר ששייך לחברים של ההורים ועומד מיותם לא הרחק ממרכז העיר, רק מחכה שמישהו יעשה בו שימוש. עכשיו תגידו לי אתם: ככה אפשר ללמוד למבחן בכלכלה?

טורניר אליפות אירופה בכדורגל מתקיים אחת לארבע שנים מאז 1960. הנרי דלאוני (שעל שמו נקרא הגביע עד היום), מזכ"ל ההתאחדות הצרפתית לכדורגל ואחד ממייסדי אופ"א, היה באותן שנים האיש המשפיע בכדורגל האירופאי. אליפות אירופה הראשונה הייתה הבייבי שלו ובהתאם לכך נערך טורניר הבכורה בצרפת. מאז, בכל ארבע שנים מתקיימים המשחקים על אדמתה של אחת מארצות אירופה (למעט מצב שבו נקבע כי שתי ארצות יארחו בצוותא כמו במקרה של בלגיה-הולנד 2000 ואוסטריה-שוויץ 2008). אירופה נחשבת לבירת הכדורגל המתקדם והמודרני, ומתנהלות בה כמה מהליגות הנחשבות לטובות בעולם. בהתאם לכך, מעורר הטורניר התרגשות גדולה בקרב חובבי כדורגל בעולם כולו, וכמובן בקרב האירופאים שנבחרותיהן לוקחות בו חלק פעיל. בנוסף, אליפות אירופה מספקת בדרך כלל רמת כדורגל טובה יחד עם סנסציות ודרמות, ונחשבת לאליפות שקשה לחזות את תוצאותיה. אני שולף מהזיכרון את הזכייה המפתיעה של נבחרת דנמרק ב-1992 לאחר נצחון על נבחרת גרמניה הפייבוריטית. את הדנים, אגב, אימן אז ריצ'ארד נילסן, שאימן גם את נבחרת ישראל כמה שנים לאחר מכן (מה שכמובן לא הביא לתוצאות דומות). סנסציה גדולה עוד יותר סיפקה נבחרת יוון הצנועה ב-2004, נבחרת שכל הישגיה עד אז הסתכמו בעלייה אחת למונדיאל ושתי הופעות באליפות אירופה, כשזכתה בגביע מול נבחרתה של פורטוגל שאירחה את הטורניר. בכך רשמו היוונים את אחת ההפתעות הגדולות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל העולמי (למרות שעד היום זוכה הנבחרת הזו לביקורת קשה מצד כל מי שאינו יווני על הכדורגל שהציגה במהלך הטורניר - נוקשה, טקטי וחסר דמיון). ניתן בהחלט לומר שבעולם הכדורגל נחשב הטורניר לשני בחשיבותו, אחרי המונדיאל. 16 נבחרות שנאבקות על זכייה בתואר אלופת אירופה בכדורגל. ואם זו לא חגיגה אז מה כן?

בכל מקרה, אם נחזור לפיסקה הפותחת, ההתרגשות היתה גדולה. שלושה ימים לאחר אותה שיחת טלפון גורלית מצאנו את עצמנו - אני, לוצקי, ג'ונסון ושובי (השמות האמיתיים שמורים במערכת) על מטוס בדרך לסלובניה. למה סלובניה אתם בטח שואלים. ובכן, נסו אתם למצוא כרטיס טיסה לוינה או סביבותיה כשבוע לפני משחק הגמר של היורו בפחות מ-800 דולר, זה למה. לאחר לילה בלתי נשכח בלובליאנה (אתם חייבים לבקר שם), יצאנו לנסיעה של 6 שעות על האוטוסטראדה המובילה לוינה . הרכב המפנק ששכרנו בשדה התעופה, בשילוב עם כל הירוק המדהים הזה (בצדי הדרך, תירגעו..) עשו את הנסיעה למשהו שאפילו נהנינו ממנו.  הדברים המשיכו באותו כיוון גם כשהגענו לוינה. לאחר שהתמקמנו בביתנו החדש (2 קומות, מאובזר פלוס חצר) עשינו את דרכינו לכיוון ה-Fan-Zone (מתחמי ענק מגודרים שהוקמו בערים מרכזיות באוסטריה ובשוויץ, ובהם מוצבים מסכי ענק לטובת מיליוני האוהדים שגודשים את הערים הללו) בכדי לצפות במשחק חצי הגמר בין גרמניה לטורקיה שהתקיים באותה שעה בבאזל. אני לא זוכר מקרה קודם ומובהק כל כך של חוויית התחושה של צפייה במשחק כדורגל כפי שהיא באצטדיון - מבלי להיות באצטדיון. מאות אלפי אוהדים - גברים, נשים, ילדים - כבר הסתובבו במתחם (שמספק הופעות ופעילויות שונות במהלך היום) כשהם צבועים בצבעי הלאום/עטופים בדגל של אחת הנבחרות, חמושים במשרוקיות, צופרי אוויר ובכל מה שעושה רעש. אם לאצטדיון מגיעים בכדי לצפות במשחק, ל-FanZone מגיעים גם ובעיקר כדי לחגוג, להתחיל עם בחורות, לשתות, לשתות ולשתות. מדהים. לאחר שהתארגנו על רביעיית בירות (בכלל, לא שותים מים בוינה - רק בירה) ועל מקום טוב לצפייה באחד ממסכי הענק במתחם, החל המשחק. לא חלפו 5 דקות, ועל המסך הופיעה הודעה בגרמנית שהתחלפה באחת באנגלית, ובה הודיעו המארגנים על סערה שמתקרבת לאיזור ועל הצורך לפנות את המקום. כמו ישראלים טובים, כמובן שלא זזנו מהמקום. היינו בטוחים שהאירופאים האלה סתם מגזימים, מה גם שהתנועה שהחלה מסביב לא הייתה כבדה במיוחד. לאחר זמן מה, כשההודעה שבה והופיעה על המסך זה כבר התחיל לעצבן. תנו לראות כדורגל, בחייאת. אבל העננים השחורים שהצטברו מעלינו בתוספת כמה ברקים רחוקים רמזו שהפעם זה הולך לקרות. ואז, בשנייה אחת ממש החל לרדת מבול. גשם זלעפות עם טיפות בגודל של מטבע של חמישה שקלים, כולל ברקים ורעמים. סערה נו. התחלנו לרוץ כמו משוגעים יחד עם כל מי שהיה שם עד שהגענו לסוג של גגון מפח ששימש מחסה לאפי אנשים שעמדו תחתיו, דבוקים אחד לשני. אנשי הבטחון החלו לפנות את כולם מחשש לפגיעת ברק, ובעודנו מתווכחים לגבי תכנית ראויה להמשך, קופצות עלינו שתי אוסטריות בחיוכים. "היי, אתם מדברים עברית!" הן צוהלות. ברגעים כאלה כל שנשאר לעשות הוא לשבח את התנועה הקיבוצית ואת פרוייקט ההתנדבות המבורך שלה. נדמה לי שזה היה קיבוץ ליד נהריה שבו הן התנדבו, אבל הגשם התחזק ולא היה לנו יותר מדי זמן לדבר על זה. הן אמרו שהן מכירות פאב עם טלוויזיה שאפשר לראות בו את המשך המשחק ולפני סוף המשפט כבר רצנו כולנו בגשם ברחובות וינה. בסוף הספקנו לראות רק את הגולים בסיכום המשחק (גרמניה מנצחת 3-2 במשחק מעולה) לפני שהמשכנו לסבב בארים עד אור הבוקר.

למחרת הרגשנו שאנחנו חייבים פיצוי על כל העניין, אז נסענו לסביבות האצטדיון בכדי לנסות ולהשיג כרטיסים למשחק חצי הגמר השני, שיתקיים בערב בוינה. לאחר שעות לא ארוכות של חיפוש מצאנו מדריך תיירים ספרדי שכנראה נתקע עם כמות גדולה של כרטיסים והסכים למכור לנו ארבעה כרטיסים במחיר עלות. 80 יורו לכרטיס - פשע לא לקנות. הסתכלנו עליהם ולא האמנו - ארבעה כרטיסי כניסה לחצי הגמר של אליפות אירופה בו יפגשו נבחרות ספרד ורוסיה.

אחרי שוטטות בכיכרות המרכזיות של העיר, שהיו מלאות במשך כל השבוע בהמוני תיירים/אוהדים/תזמורות של נבחרת זו או אחרת, היינו כבר מחוץ לאצטדיון שהחל להתמלא. כמו ב- FanZone, גם כאן חגיגת צבעים ענקית ואנשים שרצים בטירוף במטרה לקנות/למכור כרטיס למשחק. סיבוב קצר למציאת שער הכניסה באצטדיון הענק והופ, אנחנו בפנים. ללא דחיפות, צפיפות וחיכוכים שאליהם אני רגיל כל כך מכניסה למשחקים פה בארץ. איזה יופי. האווירה באצטדיון מחשמלת. אנחנו מוקפים בספרדים צבועים באדום-צהוב שלא מפסיקים לשיר ולעודד. על המסכים באצטדיון מופיעה הכתובת Sold-Out יחד עם מספר הכרטיסים שנמכרו למשחק, קצת פחות מ-52,000 איש. מרגיש יותר. לאחר מחצית ראשונה מאופסת מגיע הפיצוי ההולם בדמות 3 שערים ספרדיים בחצי שעה, מה שנותן את האות לפתיחת החגיגות. עוד לילה של שתייה מרובה לפנינו וצריך לאזור כח ולצאת לכיכרות. ושם, למרות האלכוהול והאמוציות, אף לא מקרה אחד של אלימות. ספרדים ורוסים, גרמנים, טורקים, אוסטרים, הולנדים וגם כמה ישראלים, שותים ושרים ביחד, בחגיגה אמיתית של כדורגל.

לאחר סופ"ש של בילויים ומנוחה שכלל את רוב הדברים שיש לוינה להציע לאנשים עד גיל 30 (כמה מועדונים נחמדים, מסעדות יקרות יותר ופחות, שוטטות ברחובות הראשיים עמוסי החנויות, הירגעות בפארקים הציבוריים ואפילו ביקור אחד במוזיאון בתערוכה על - איך לא - כדורגל), הגיע יום א' ואיתו משחק הגמר שלשמו בעצם התכנסנו. אם בצהרי היום היינו עדיין אופטימיים לגבי השגת כרטיסים, כמה שעות אחר כך כבר היה ברור שזה בכלל לא דומה למצב בחצי הגמר. פשוט אי אפשר להשיג כרטיס. כלומר אפשר, אם מחפשים ממש טוב, למצוא מישהו שמוכר כרטיס לשורה האחרונה באצטדיון ב-350 יורו, אבל ארבעה כרטיסים? תשכחו מזה. אז הלכנו על האופציה שכבר הוכיחה את עצמה, בתקווה שמזג האוויר יהיה לטובתנו, ה-FanZone. בדרך עוד הספקתי לקבל sms מחבר ששהה ברומניה ובישר שהוא מגיע למשחק הגמר יחד עם שני חברים נוספים. איזה כיף. אם חשבתי שהביקור הראשון ב-FanZone זו חוויה, הפעם היא היתה אפילו גדולה יותר. תורים ארוכים אך מנומסים בכניסה למתחם רמזו על המוני האנשים שכבר נמצאים בפנים. אני הערכתי את כמות האנשים בכחצי מיליון, למרות שסביבי טענו ליותר. יתרון כמותי גדול נרשם באופן טבעי לאוהדים הגרמנים על פני אלה הספרדים, שלמרות הפחיתות המספרית הצליחו לעשות לא מעט רעש עם תזמורות התופים וכלי הנשיפה שלהם, צבועים ככל האפשר בצבעי המולדת. אחרי כמה בירות היה קשה יותר לפלס את הדרך בין המוני האנשים, אך לבסוף הצלחנו אני ושובי לחבור גם לחברים שהצטרפו זה עתה לחגיגה וכך מצאנו את עצמנו עומדים, לבושים בחולצות נבחרות ספרד וארגנטינה, בתוך ים של אוהדים גרמנים. המשחק עצמו לא התעלה לרמה גבוהה כל כך אך זה לא שינה שום דבר, כי בדקה ה-33 הקפיץ פרננדו טורס את הכדור באלגנטיות מעל לגופו של השוער הגרמני יינס להמאן, שהספיק לראות איך הכדור נוחת ומתגלגל לפינת השער. 1-0 ספרד. הגרמנים בהלם, ורק כמה ישראלים קופצים וצורחים מאושר, יחד עם כמה ספרדים שהתחבאו מלפנים. התוצאה השבירה נשמרת עד לסיום, כשאפילו סטפני, אוהדת אוסטרית ממש חמודה, סופרת יחד איתי את השניות בתוספת הזמן בציפייה לנצחון הספרדי. לאחר 44 שנים נבחרת ספרד עושה זאת שוב וזוכה בגביע אירופה בפעם השנייה בתולדותיה. "קמפאונס, קמפאונס, אולה אולה אולה"...

אתם כבר יודעים מה קורה אחרי זה. נכון. אלכוהול והרבה. נחיל של אנשים זורם עם כוסות משקה ביד מהאצטדיון לכיוון הכיכרות המרכזיות, כשברקע מכוניות צופרות, תזמורות מנגנות וכולם בלי יוצא מן הכלל, גם בצד המפסיד, לוקחים חלק בחגיגה שנמשכת עד שעולה האור. מה אני אגיד לכם, חוויית כדורגל כזו לא חוויתי בשום מקום אחר בעולם, אפילו לא בארגנטינה.

 עוד לפני הנסיעה ידעתי שהטורניר הזה הוא אחד מהטורנירים הגדולים שיצא לי לראות בעשרים וכמה שנותיי. למעט כמה משחקים בודדים, התאפיין היורו הזה בכדורגל משוחרר והתקפי (נבחרת רוסיה עם טורניר מדהים וגם הולנד, גרמניה - שהתנערה קצת מתדמיתה הישנה וכמובן האלופה ספרד). גם דרמות מדהימות קיבלנו, ולרובן הייתה אחראית נבחרת טורקיה עם שער נצחון בתוספת הזמן נגד שוויץ בשלב הבתים ועם שער שוויון בדקה ה-120, דקה אחת לאחר שער יתרון של קרואטיה, מה שהוביל לבעיטות הכרעה מ-11 מטר בהן ניצחה טורקיה והעפילה לחצי הגמר. הקהל הגיע בהמוניו וצבע את האצטדיונים, כמעט ולא נתקלנו בכרטיסים אדומים והאווירה הכללית שהתקבלה (גם מצפייה מהבית) הייתה של חגיגת כדורגל נטו. אבל השבוע האחרון של האליפות הזו - אוי איזו סיומת, איזה פינאלה לטורניר היורו שאותו אני והחבר'ה לא נשכח עוד המון זמן.

במונית חזרה הביתה משדה התעופה, עייפים אך מרוצים אנחנו קובעים לעשות את זה שוב במונדיאל שיבוא עלינו לטובה בדרום אפריקה 2010, בשמץ של תקווה שאולי אולי, הפעם ניסע בכדי לעודד את הנבחרת הלאומית שלנו. מהחלון כבר נשקפים המגדלים של ת"א-רמת גן, ואיתם המחשבות על חזרה לשגרה, לעבודות, למבחנים ולליגת העל המבאסת שלנו. מישהו בא למועד ב' בכלכלת ישראל?

תגובות

  • יפה אהבתי

    מקווה לחוות משו כזה גם ושהולנד היא זו שתגיע עד הסוף :)

    kraz11, 18-07-2008 21:47

  • תענוג...

    הכתבה שלך באה לי בדיוק באמצע שאני כותב עבודה על נזירות ברנסנס האיטלקי... באמת איך אפשר ללמוד ככה?! מה עם זה שפגשנו את שלמה שרף בשניצליה הכי טובה בוינה, עם שניצלים בגודל של פיצה משפחתית?.. איזה כיף היה... טוב, חזרה לשינויים הארכיטקטונים שנעשו במנזרים בעקבות המלחמה בפרוטסטנטיות.

    ג'ונסון, 18-07-2008 22:36

  • סחטיין עליך יא חליל

    מקריאת הכתבה אני מרגיש כאילו הייתי...

    פרנקי פרדריקס מנמיביה, 20-07-2008 07:44

  • מילה אחת

    טוב שתיים בן-זונה

    גיא, 20-07-2008 22:35