מגזין

סקס והעיר הקלילה

האם הסרט "סקס והעיר הגדולה" מביא את הבשורה על האישה החדשה והחזקה, או שמא מנציח את המודל הקפיטליסטי הגברי? אלינור כרמי נהנתה מהסרט וניסתה לא לקחת אותו ברצינות גדולה יותר מזו שהוא מנכס לעצמו

מאת אלינור כרמי. 30-06-2008

תגיות: קולנוע, סקס והעיר הגדולה

סקס והעיר הקלילה

לפני כמה שנים נתקלתי בתמונה משעשעת שמתארת בדיוק מופתי את היחס בין נשים וגברים. בתמונה מראים כפתור של On/Off שמסמלת את הגברים ואילו המכונה השנייה של הנשים מלאה בלפחות 20 כפתורים שונים, שצריך לסובב, למשוך, ללחוץ ולכוון (ראה תמונה בצד).

הסדרה "סקס והעיר הגדולה" שהגיחה לחיינו לפני יותר מעשור דנה בדיוק באותם עשרות כפתורים שצריך להתמודד איתם בכדי לתפעל אותנו. אין ספק שהסדרה לא ממש מייצגת את מרבית הנשים שחיות בערים גדולות בכל העולם, לפחות מהמובן המעמדי-כלכלי של חייהן. אני ממש לא מכירה אף בחורה שתהיה מוכנה לשלם עבור זוג נעליים של מעצב גדול את כל משכורתן, הלא כל כך גבוהה גם ככה. כל ההתעסקות עם בעיות כספיות, שבהן רוב האנשים בעולם והנשים בפרט צריכים להתמודד איתם מועלמים מהתסריט של סקס מההתחלה. אולם נראה כי המעמד והחוזק שלהן הוא בהתבסס על המודל הקפיטליסטי הגברי - כשהמקרה הבולט ביותר והכי פחות מציאותי הוא סמנתה.

סמנתה, שהרבה מחברותי טוענות בתוקף כי הדמות הזו היא לא מציאותית בעליל, היא בחורה שאוהבת זין כמו שאולמרט אוהב מעטפות. היא אישה חזקה מבחינה מעמדית וקרייריסטית, היא יכולה בהינף של לחיצה על הפלאפון שלה להניע את כל העולם, היא חסרת רגשות ובאופן כללי מעדיפה את עולם הבוטוקס, תצוגות אופנה וכאמור - זין גדול ככל האפשר.

בסרט לדוגמא, סמנתה נפטרת מהחבר שלה, שצעיר ממנה בערך בחצי מגילה (שסופסוף נחשף!), בטענה שהיא אוהבת רק את עצמה ואין מקום למישהו נוסף. עם כל הרצון שלי לנסות קצת להבין או לקבל שיש נשים כאלה, זוהי ללא ספק הגזמה פראית ביותר. אישה בת 50 שמנהלת מערכת יחסים נפלאה עם בחור צעיר ממנה במשך חמש שנים, כמובן עשיר ככורח, סקס נפלא, מבין ובעיקר - שתמך בה בכימותרפיה כאשר היה לה את סרטן השד והיא זורקת אותו כי היא אוהבת את עצמה? גם אם הייתי רוצה להאמין כי יש כזו אישה, אין שום התמודדות או ניסיון אמיתי לרדת לעומק הדמות ולנסות להביא את המניעים שגורמים לה להתנהג ולהיות כזו.

הריחוק הזה נעשה גם בסדרה אבל בייחוד בסרט, שבו הרגעים הנוגעים על מערכות היחסים מגומדים לטובת כל מיני תצוגות אופנה ראוותניות וילדותיות. גם כשיש צורך בהתמודדות עם החיים המציאותיים הבנות של סקס והעיר הגדולה בסרט פותרות את זה בצורה של עוזרות. מירנדה שכבר בסדרה נתנה למגדה לעזור לה בטיפול הילד, עד כדי שהיא באה איתם לארוחות משפחתיות ולוקחת את הילד לשירותים כי זה בהחלט משימה קשה ביותר, ועד לקארי ששוכרת את שירותיה של לואיז כעוזרת אישית שתטפל לה בכל החרא המעצבן הזה שנקרא אמממ החיים האמיתיים כמו לסדר את הארון, לענות למיילים, לענות לטלפונים, רק שרלוט פתרה את עצמה מהבעיה הזו מכיוון שהיא פשוט נולדה מיליונרית אז היא לא צריכה לדאוג אפילו להביא משכורת וכדומה אז יש לה את כל הזמן שבעולם להתפנות לחיי משפחה וג'וגינג עם הכלבים.

בסופו של דבר, אני גם דיי בטוחה שלא כל הנשים היו חובקות אליהן גבר נכה רגשית כמו "ביג" שהתכונות אופי המרכזיות שלו הן שיש לו זין גדול, הוא עשיר מאיזשהי עבודה שאף אחד לא בדיוק יודע מהי ויש לו יכולת התבטאות של אוטיסט בן 14(אפילו שירי אהבה הוא לא יכל להמציא אז הוא גנב מספר שירי אהבה).

חוסר היכולת להזדהות מגיע גם מהעובדה כי על פניו נראה כי לנשות סקס והעיר הגדולה יש את הכל - קריירה, כסף בלתי נגמר, נראות בנות 20 בזמן שהן בנות 40 (חלקן אפילו יותר טוב מהרבה בנות 20 שאני מכירה), וחברות טובות. ולכן העיסוק הבלתי פוסק בגברים ובצרות שלהן עם גברים הוא שטחי וכך גם הדמויות. אבל בשורה התחתונה, "סקס והעיר הגדולה" לא ניסה מעולם להיות מציאותי, או פמיניסטי שובר גבולות. שבירת המוסכמות שנעשתה בסדרה בשנות התשעים הוא להראות שלא רק צעירות יכולות לבלות ולכייף אלא גם נשים בשנת השלושים, ובסרט הארבעים שלהן, וכמובן הנושא העיקרי שלשמו התכנסנו - הדיבור וההצגה החופשית והמשעשעת על סקס שטרם נראה כמוהו על המסך.

הסרט "סקס והעיר הגדולה" הוא סרט של Fun. הוא סרט של חבורה של בנות שאין להן שום דאגה בחיים וכל מה שהן רוצות לעשות זה לבלות. אבל הדגש הוא על התמיכה והאחווה הנשית ברגעים הקטנים של משבר שיש להן שבו הן שמות את החברות מעל לכל, וזאת למרות שלכל אחת מהן יש קריירה מצליחה ולחלקן אפילו משפחה. גם הבעיות שלהן נפתרות מהר וללא דיון מעמיק בסיבות, רגשות וכדומה. כך הבגידה של סטיב במירנדה, ההיריון של שרלוט והעזיבה של סמנתה את החבר המהמם שלה מזה 5 שנים, הכול מטופל בצורה שבה אנו רואים לרוב את סרטי הקולג'ים אמריקאים.

הגלאם, האופנה והמותגים שולטים וכל השאר נמצא שם סתם כדי למלא חורים של כאילו רצינות. בין השורות ישנו ניסיון להגיע לתובנות על החיים מצד קארי בנוגע לתגיות (מלשון Label שפירושו גם מותג וגם לתייג) על האופן בו אנשים צריכים להיות ולהתנהג כרווק, חתן, בעל, אישה וכדומה. על זה ש"ביג" לא רצה את החתונה הראוותנית של קארי (לימוזינה, שמלת מעצבת ושימו לב - 200 מוזמנים!) והוא יכול להסתפק בחתונה צנועה, על זה שזוגות יכולים לחזור גם לאחר בגידה, על זה שסמנתה יכולה להיות בקשר רק עם עצמה, על ועוד צרות של עשירים שאינם משאירים את האימפקט משום שהוא תלוש ולא מקבל גיבוי בעלילת הסרט.

מה גם שכל הדמויות של הנשים שנמצאות שם מתחילת הסדרה, מתויגות בדיוק על פי מודל סטיריאוטיפי וחד גוני. מירנדה היא העורכת דין המחושבת , קרה, מרירה וצינית. שרלוט הרומנטיקנית הנצחית, מבוישת ומנומסת, וסמנתה היא הצד הפרוע אשת יחסי ציבור אסרטיבית וזיינית מקצועית או יותר נכון הגירסה הגברית והסטריאוטיפית של כוח במודל הקפיטליסטי.

למרות זאת, אני חושבת שזה לא יהיה נכון לשפוט את "סקס והעיר הגדולה" ולהעמיד ציפיות כה גדולות כי היא מביאה את הבשורה על האישה החדשה הפמיניסטית והחזקה, שהן הנציגות של ג'ודית באטלר וסימון דה בובאר על המסך הגדול והקטן - היא מעולם לא התיימרה להיות כזו. על פי הסטנדרטים האמריקאים הקפיטליסטיים, וביחס למיקום שלהן שהוא מעוז הקפיטליזם האמריקאי - ניו יורק, הן ללא ספק מצליחות ופורצות דרך.

כדאי לזכור שהנשים בנות השלושים של שנות התשעים חיו בתקופת צעירותם במציאות שונה לחלוטין ולמעשה, עצם היכולת שלהם להחזיק את עצמן כלכלית, ליהנות מהחיים ולהיות בוטות ואסרטיביות במיוחד בתחום המיני, הוא דבר שלא התאפשר להן קודם. לכן, מבחינתן ובעולם שלהן וגם אם אנחנו לא אוהבות את הדרך שהן עושות את זה, הן הצליחו ובגדול. עצם העובדה שגם לזה יש מקום על המסך הקטן ולאחר מכן על הגדול הוא כן שינוי, מרענן אפילו, של נשים בשנות הארבעים שמכייפות בדרך שלהן ולא שמות זין, אלא משתמשות בו לצרכיהן. אבל נראה שקארי ברדשו ביטאה את כל תמצית הסרט במשפט שפותח אותו: "נשים מגיעות לניו-יורק בגלל שתי סיבות- Love & Labels".

תגובות