מגזין

סיפורים מהגבעה הירוקה

את הבאנג הענקי והמפורסם לא ראינו. אבל היו שם הרבה עיניים אדומות, חיוכים מרוחים, מתנות מגולגלות שנזרקו לקדמת הבמה ואמן אחד טירון שהתקשה לקחת לריאות. גל בלטמן חזר מההופעה של "סייפרס היל"

מאת גל בלטמן. 01-07-2008

תגיות: Cypress Hill

סיפורים מהגבעה הירוקה

יצאתי מהבית עם קצת חששות. אני הולך לראות את "סייפרס היל" בהופעה. להקה שיש לי אליה הרבה כבוד וגם מקום שמור בחלק המוזיקלי של הלב. אבל גם הם, כדרכן של רוב הלהקות שמגיעות בזמן האחרון, הגיעו לארץ כ-10 שנים לאחר שיא הצלחתם. שמעתי על החלפת מיקום האירוע מביתן 1 בגני התערוכה להאנגר 11 בנמל, בגלל מיעוט רוכשי הכרטיסים וקצת חששתי מנפילה של הופעה למרות הפוטנציאל המבטיח. הלהקה הגיעה בהרכב כמעט מלא שכלל את סן דוג ובי-ריל הזמרים, אריק בובו על כלי הקשה ובמקום די ג'יי מאגס הגיע די ג'יי היטמן (שבדיעבד ביצע את העבודה כמו שצריך). החששות האלו נשמעו לא רק אצלי אלא גם אצל חלק מחברי, חלקם הגדירו זאת כ- "לשמור על ראש פתוח" וכמה כ- "אני מקווה לא להתבאס". שעתיים אחר כך, רובם כבר היו עם עיניים אדומות (ולא מבכי) ועל כולם חיוך גדול מרוח מאוזן לאוזן, הופעה ברמה אחרת.

עם ירידתם של חברי "הדג נחש" מהבמה התחילה להתנפח בובה של שלד לבוש גלימה וחבוש כתר שהחזיק, באופן בלתי מפתיע, ג'וינט עצבני ביד. הקטע הזה של תפאורה בהופעות די חדש לי ותפאורה מהסוג הזה עדיין לא ראיתי בהופעה בארץ. ההופעה התחילה בשיר Another Body Drops כשהקהל משתף פעולה עם בי-ריל בפיזמון בשירת Bang Bang ובליווי אצבעות דמויות אקדח באוויר. ההופעה המשיכה בשירים שהיו פחות מוכרים לי אך לאחר 4-5 שירים, התחיל רצף להיטים שנפתח ב- How I Could Kill A Man והמשיך עד לסוף ההופעה כשבאמצע רק שתי הפסקות. הראשונה, קטע סלסה משולב ג'אם תופים של בובו ובי-ריל והשנייה, הופעת אורח של אחד מחברי Soul Assassins (שאפשר לקרוא להם החבורה המורחבת של הלהקה) שנקרא Alchemist שביצע שיר שלו. לקטע הזה חייבים לתת קרדיט, כי מצד אחד זה פירגון של להקה שנחשבת חזקה בעולם לאמן מתחיל ומצד שני מתי פעם אחרונה ראיתם להקה מחו"ל שמביאה הופעת אורח שגם היא, מחו"ל?

לאחר קטע הסלסה, התחיל אספקט טוב נוסף של ההופעה שגם אותו כמעט ולא רואים וזה החיבורים בין השירים. אומנם הבאנג הענק לא היה, אבל מהשיר Insane in the Brain סן דוג וב-רל התחילו לחבר בסיפור בין השירים שלקח אותנו בין חוויות מהווי הלהקה, כשהחיבור האהוב עלי היה זה שאחרי I Wanna Get High בו סן דוג התחיל להשתנק משאיפת ג'ויינט (מפתיע, לא?). בי-ריל צוחק עליו שהוא טירון וסן דוג צועק עליו בחזרה שיקרא לרופא כשברקע מתנגנים הצלילים הראשונים של Dr. Greenthumb. כמובן לא חסכו מאיתנו את סיפורי המשטרה לפני Pigs ועוד חיבורים מעניינים ויותר מזה, טובים. אני חייב להזכיר את הריקודים של סן דוג שרוקד סלסה כמו שרק קובני כמותו יודע ואת הכוריאוגרפיה לשיר Dr. Greenthumb שאליה גם בובו הצטרף, שהייתה אחד הדברים היותר מצחיקים ומגניבים שראיתי, כיאה לשיר המחורפן הזה. ההופעה הסתיימה בשיר Rap Superstar שהביא לשיא נוסף ואחרון בהופעה וזאת מכיוון שלא היה הדרן.

 

עם זאת היו כמה נפילות. החזקה מביניהן הייתה הסאונד. פידבקים מהמיקרופונים שאותם איש הקול לא הצליח לסדר והגברה לא טובה במיוחד, שגרמה לחלק מהמוזיקה להישמע בדיסטורשן גם כשלא צריך. חלק זה בהופעה הוא מאוד חשוב להנאה שלנו כמאזיני מוזיקה ולהנאה של הלהקה שבלי האנרגיות שלה אנחנו לא היינו נהנים. הקהל, לעומת זאת, היה כמו שצריך. הוא היה מורכב מאנשים בממוצע גילאים של 20 פלוס ולא מבני טיפש-עשרה מינוס. חלק מהאנשים באו מחופשים ל- Thugs יחד עם כל האקססוריז ההכרחיים כמו גופיות כדורסל, מכנסיים רחבות, שרשראות, כובעים למיניהם, כוסיות מחמד וכמובן המון קנביס על נגזרותיו המסחריות יותר ופחות.

הקהל היה מעושן ושמח ובאוויר הייתה אנרגיה לא רעה שנראתה בצעקות (אם כי לפרקים הן נחלשו) ובשיתוף הפעולה עם הלהקה. האנשים חייכו, קפצו, רקדו ואפילו שרו שזה דבר לא טריוויאלי בכלל. דבר נוסף שנדהמתי ממנו הוא הנדיבות הישראלית. הקהל זרק אל הבמה לא מעט ג'וינטים שבחלקם סן דוג ובי-ריל השתמשו. זה גם המקום לבקש מהאנשים שבוחרים לעמוד בקדמת הבמה- בבקשה יעבדו על שרירי הידיים! אומנם סן דוג בן אדם מוצק אבל להפיל אותו כשהוא עושה סטייג' דייבינג זה חתיכת בושה. סן דוג, אני מקווה שלא נפגעת ואם כן, יש לי בשבילך אחלה ד"ר, קוראים לו אגודל ירוק והא יגרום לך להרגיש טוב על בטוח.

המרכיבים עלהם דיברתי, עורבבו בדיוק של להקה בעלת ניסיון ארוך שנים בדרכים. אנשים שראו כבר דבר או שניים בסצנת ההופעות ויודעים להרים חיבור עם קהל כמו שכל הופעה טובה צריכה. בואו נקווה אם כך, שאנשים יקלטו את המסר שהתחלתי להעביר היום ובהופעה הבאה נראה משהו שיהיה, איך שאומרים, "משהו משהו" ושהחיוך שבא לי בהופעה בצורה סחית לגמרי, יחזור בצורה משופרת בעתיד. "סייפרס היל", חזק ואמץ. אתם עושים את הדבר הנכון!

תגובות