מגזין

תעשייה של גרוש וחצי

קברניטי תעשיית המוסיקה בכנס "תמוז", עוררו את חמתו של ירון אהרוני. הקולינריה באירוע - נקניקיות וחרא, אז מה הפלא שהמוסיקאים בארץ רעבים ללחם

מאת ירון אהרוני. 18-04-2007
תעשייה של גרוש וחצי

בשקט בשקט, בלי פרסומים מיוחדים, כמו במחתרת, הוזמנו כל תעשיית המוזיקה  באופן חפוז לכנס תמוז 2007. התאריכים 25-26.3 המקום כפר סבא. התכנון - ניצול הזדמנות.  הופעה מאולתרת מחוץ לכנס באחת ההפסקות.

כבר בגיל 16 הייתי מטפס על עצים, ממתין בפינות, אורב בחניונים לאריות של התעשייה, כדי להעביר להם דמו ולהיות כוכב נולד. בפעם הזאת הייתה  הרגשה שזה קורה.

בכניסת הלובי אני מבחין בארבעה חמישה צלמים, מצלמות, שני כתבים מתרוצצים, רכלן עם סרטניה ואוזניה, ארבעה מוזיקאים עצמאים מתעניינים, שלמה ארצי וצלם פאפראצי אחד, שנשבע באוזני חבריו ששלמה לא יסכים להצטלם איתם.

צעדתי אל דוכן הנקניקיות, הוספתי כרוב כבוש, תפסתי פינה וחיפשתי. אני בכלל באתי בשביל הכנס, חשבתי בפה סגור. הזוכים בפרס פינו את הלובי והלכו הביתה. בזווית העין ראיתי אותו, שלמה ארצי במשקפי שמש וג'קט אדום, נשען על קיר ומשוחח עם מנכ"ל אקו"ם, בתפקיד ראשיי התיבות והם  מרוחקים מכולם. כשנכנסנו לאולם התיישבתי בסמוך אליהם. האווירה הייתה קרה, המזגן מקפיא, כולם נראו עייפים, תשושים. הבמה עוצבה במיוחד ונראתה כמו חדר המתנה. ספות שחורות, ועליהם התחלפו בתדירות מפיקים, יצרני תוכן סלולרי, מנהלי תוכניות מוזיקה בתחנות הרדיו,  אנשי טלוויזיה ואמנים בודדים, רגישים לשמירת זכויותיהם בשידורים. אבל חוץ מהם, אף אחד לא בא למסיבה.

איפה כל המוזיקאים?  שאלה שעלתה לא פעם. באחת הפעמים נשבר למוזיקאי העצמאי זיו רובינשטיין שקפץ ממקומו וצעק "כולם מקפצים מעבודה לעבודה כי ממוזיקה אין כסף". כולם צחקו אחר כך סיכמו שהם בטח ישנים או עדיין שיכורים מהופעה. ואז שאלו, איך עושים כסף מהשירים. על זה בעצם בנו את הכנס.

על פי תחושת הבטן שלי  או שזו הנקניקייה שמכבידה, החברה האלה שבאו, הם היחידים שעשו כסף עד היום מהמוזיקה, ולכן כפצועים מהקרב הם יורים את הכדורים האחרונים. כשהתעשייה הייתה בשיאה, מכירות הדיסקים גלגלו 800 מליון ש"ח בשנה, כיום  התעשייה מתגלגלת ל-100 מליון ש"ח. לכן גם ניתן להרגיש את הרעב, לא רק של המוזיקאים, אלא גם של התעשייה המובילה.

שרון מולדאבי, סולן "גן חיות", סיפר שבימים אלו הוא עובד כעצמאי, משחרר אלבום נוסף, שמופק ומשווק על ידו. הוא עצמו גם מי שמארגן את סיבוב ההופעות בכל הארץ. הביקוש אמנם נמוך הוא אומר, אך בכיס לא חל שום שינוי מאז תקופת השיא שלו ושל "גן חיות" כשמכרו אלפי עותקים. לאן הלך הכסף הרב שזרם, הוא שאל, אך שאלתו הדהדה באוויר ונספגה בקירות האקוסטים.

מנכ"ל "הליקון", רוני בראון אמר, "למוזיקאים נוח מהמצב החדש, הם מקליטים באולפן הביתי, דואגים לזכויות יוצרים בעצמם ואת הכסף הם עושים מהופעות. המוזיקאים למדו לשווק למכור לנהל ועדין לספק את הסחורה. אז למה הם צריכים אותנו".  הוא העלה שוב את הרעיון שצריך לקחת כסף מהגולשים על כל שיר ולהעביר אותו ליוצרים ובהמשך הוא הודה שאפילו ביתו הקטנה מורידה בצורה לא חוקית שירים באינטרנט. אולי מכיוון שהכסף מעולם היה מגיע ליוצרים. בטח הוא אומר לה -  זו העבודה של אבא, את יכולה לקחת כל דבר שאת רואה.

יש מוזיקאים שרעבים ללחם, ואני והתעשייה מפוצצים מנקניקיות. קהל המאזינים הדליל יוצא ונכנס, מדבר בזמן ההרצאות בנייד. מיכאל תפוח מדלג ומתיישב ליד שלמה ואני הסתלקתי לשירותים שמאוחר יותר הסתבר ששם היה מרכז העניינים.

דפדפתי בעיתון הבוקר בישיבה שפופה וחשבתי על פתרונות יצירתיים. על ההופעה כדאי לוותר, (בשירותים תמיד נופלת החלטה). מהתעשייה הזו אי אפשר להשיג לא שקל ובטח לא חוזה הפצה.

הריח הרע הזכיר לי איך קראו לי ולחברי המוזיקאים בטלנים, או בעברית מבוקבקים. אבל צוות הפאנל שהתחלף מול דלתי  בשירותים, בתדירות שמתאימה לבמה, החזיר לי את העצבים.

שיר לשימוש עצמי בהורדה חוקית באינטרנט או רינגטון לנייד עולים לנו 4 שקלים לשיר, בגל"גלצ משלמים ליוצר רק שני שקלים על אותו שיר, כשמספר המאזינים הוא במאות אלפים. אבל מה, חברי בית הכסא הזה לא חשבו על פיתרון הגיוני להגדלת הכנסות יוצרים, כמו שתוכניות רדיו רבות משמיעות ברצף מוזיקה של יוצרים, אבל בגלל שלהגיש את שמות היוצרים אחרי השיר זה לא בקונספט, אז מסתפקים בשמות העורך, המפיקות, המגיש והטכנאי באולפן. בין שני האפסים האלו אני יושב ושואל מה היה קורה אם היוצרים המוזיקאים היו שובתים, את מי היו משמיעים? איזו הצדקה הייתה למפיקה, אם אין את מי להשיג או גרוע מזה - אין את מי להשמיע. אל דאגה חבר יקר, היוצרים לא ישבתו. בתעשייה  של גרוש וחצי ועם כאלה נקניקיות מחורבנות, היוצרים יישארו מורעבים ללחם, אבל הם לא יאכלו את החרא הזה.

באתי בגלל הכסף הלכתי בגלל הנקניקיות.

תגובות

  • יפה מאוד

    אהבתי וגם צודק.

    עוד, 29-04-2007 10:26