מגזין

החונקים

"הסטרנגלרס" יחממו את הבלונד של דבי הארי ביום חמישי הקרוב ברעננה. רגע לפני שהם עולים לבמה, אייל דסקל עושה לכם היכרות עם אחד מההרכבים החשובים בקולקציית האייטיז

מאת אייל דסקל. 28-06-2008

תגיות: Stranglers

החונקים

"הסטרנגלרס", או כפי שאוספי אייטיז ושדרנים ברשת ג' נהגו לכנותם: "החונקים" (על שם החונק מבוסטון, רוצח סדרתי ידוע), קמו ב- 1974 כלהקת פאנק, ובהמשך הפכו להרכב רוק אלטרנטיבי.

בשנתיים הראשונות, יו קורנוול מורה לביוכימיה, ג'ט בלאק בעל אוטו גלידה וז'אן ז'אק בורנל לונדוני ממוצא צרפתי, ערכו מספר ניסויים ותהיות עד שהגיעו לנגן הרביעי האידיאלי לטעמם שיעבוד איתם- דייב גרינפילד הקלידן שהפך לחוליה מרכזית, והיה אחראי על הסולואים הארוכים שאפיינו את הלהקה.

ב- 1976 הרביעייה הוחתמו בחברת United Artists בבריטניה ובחברת A&M בארה"ב, ושנה לאחר מכן הם שיחררו שני אלבומים, Rattus Norvegicus שלא נחל הצלחה ו- No More Heroes שזכה לביקורות אוהדות והוליד את שני הלהיטים הראשונים של ההרכב: Peaches ושיר הנושא של התקליט.

באותה תקופה, כשהנוף הפאנקיסטי החל להשתלט על כל בלטה ופח אשפה ולתקוע סיכות ביטחון בלשון השמרנית של ג'יימס קלהאן ומחליפתו הידוע לשמצה מרגרט תאצ'ר, "הסטרנגלרס" כבר היו שונים בתרבות הפאנק. מבוגרים יותר (מעל גיל 30), מוקפדים יותר (בגדים נקיים יד ראשונה) ומוקפדים עוד יותר (כישרון נגינה וידע מוסיקלי). לצד הגיטרות המהירות, הצליל שלהם הושפע מסקא, מרגאיי ומרוק מתקדם. במילים אחרות, הם היו יותר קרובים למרקם של "הקלאש" מאשר לזה של "הסקס פיסטולס".   

בשנת 1981 הם שוב עבדו במרץ והספיקו לייצר שני אלבומים שיצאו בהפרש מדויק של תשעה חודשים, The Gospel According to The Meninblack  ו- La Folie שהכיל בתוכו את אחד מהלהיטים הגדולים שלהם Golden Brown, שיר חום מוזהב נצחי שהצליח לזקק אל תוך קפסולה בת שלוש וחצי דקות הרמוניית פופ אוורירית וענוגה לצד נגינה פרוגרסיבית מורכבת. קלאסיקה שעם השנים הפכה ובצדק לחלק בלתי נפרד מקולקציית האייטיז.

האלבום האחרון של "הסטרנגלרס" באותו עשור נקרא Dreamtime בו הופיע להיט הפופ המרגש והאלגנטי Always The Sun שיצא ב- 1986. אחריו הם לקחו פסק זמן של ארבע שנים, ושבו לפעילות ב- 1990.

באותה השנה, יו קורנוול הסולן פרש מהלהקה בעקבות חילוקי דעות אמנותיים. באותה עת להקות הגראנג' החלו לקבל תאוצה וקורנוול הרגיש שהלהקה מיצתה את עצמה ושהגיע הזמן לפנות את הבמה לדור החדש. אחרי פרישתו הצטרפו ללהקה פול רוברטס, הסולן החדש והגיטריסט ג'ון אליס שיחד מילאו את מקומו. אך "הסטרנגלרס" לא הצליחו לשכפל את ההצלחה מהאייטיז אל תוך שנות התשעים. רוברטס נטש, באז וורן נכנס לנעליו בשנת 2000, ובהמשך גם אליס עזב, כך שוורן הפך למעשה ליו קורנוול החדש של הלהקה.

עד ליציאת אלבומם האחרון Suite XVL בשנת 2006, הם תפקדו בעיקר על תקן להקת חימום למפלצות אצטדיונים כמו ה"רד הוט צ'ילי פפרס" (כך שבעצם היינו אמורים לקבל אותם כחימום כבר לפני כמה שנים בישראל, לו הפלפלים לא היו בוחרים להסתתר מאבנים וטילים). אלא שאז, באז וורן לקח יוזמה וחבר לעיתון מוזיקה בריטי שהפיץ בחינם לכל מינויו את אוסף הלהיטים הגדולים של "החונקים" לכבוד חגיגות ה-30 שנה ללהקה. וכך צעירים אנגליים רבים שלא הכירו אותם בזמן אמת נחשפו לשירי הלהקה בשנתיים האחרונות, ו"הסטרנגלרס" זכו לזריקת חמצן לא מבוטלת שהחזירה להם את הנשימה. בנובמבר שנה שעברה נערכה הופעה חגיגית במועדון "ראונדהאוס" שבשכונת קמדן בלונדון. ההופעה אף תועדה ושוחררה בדי.וי.די לחנויות.

באז וורן ככל הנראה טרם הספיק לדבר עם "טיים אאוט" תל אביב ו- "עכבר העיר" שיפיצו גם הם את המיטב של הלהקה, ולכן לישראל הם עדיין יגיעו כחימום ללהקה לא פחות אייטיזית בצבעה, "בלונדי".

"הסטרנגלרס", יום חמישי 3.7, אמפיפארק רעננה. 19:00.

תגובות