מגזין

הג'אז כמשל

לקראת הופעה חד-פעמית בישראל בחודש יולי, ברנפורד מארסליס בראיון טלפוני מיוחד לקול הקמפוס מסביר על רוח הג'אז כמשל למצב חברתי. מה מחבר בין ג'ון קולטריין, סטינג וג'יי לנו?

מאת גיל רוביו. 25-06-2008

תגיות: ראיון, Branford Marsalis

הג'אז כמשל

 

הסקסופוניסט והמלחין ברנפורד מארסליס נולד למשפחה מוזקאלית במיוחד בניו אורלינס. אביו ושלושה מאחיו (הידוע שבהם הוא ווינטון מארסליס, החצוצרן) עוסקים במוזיקה ומנגנים ביחד ולחוד. למרות גילו הצעיר יחסית, ואולי בגלל הייחוס המשפחתי, זכה ברנפורד לנגן עם ענקי הג'אז של כל הזמנים כמו מיילס דייויס, הרבי הנקוק, דיזי גילספי וסוני רולינס. לפני מספר שנים אף הקליט מחדש עם להקתו יצירת מופת של ג'ון קולטריין, כמחווה אישית ליצירתו.

אבל ברנפורד לא נשאר רק בתוך מתחם ה"גטו" הצר של הג'אז. בכל הקריירה שלו תמיד שלח נשיפות כישרוניות לעבר תחומים אחרים של מוזיקה. הוא היה שותף להקלטת שני אלבומי הסולו הראשונים של סטינג, בתקופה שהאחרון עוד כתב שירים לנשמה ולא לטובת חשבון הבנק שלו. כל קטעי הסולו המפורסמים כל כך משני אלבומים אלו נכתבו ונוגנו ע"י מארסליס עם חבריו ללהקה המצויינת שליוותה את סטינג אז ובהם עומר חכים, מאנו קאטצ'ה, קני קירקלנד ואחרים. מעבר לכך הקים מארסליס להקה משלו שהביאה צליל Fאנקי במיוחד Buckshot LeFonque (שנקראה על שמו של ענק הג'אז קאנונבול אדרלי, והביאה לעולם את הלהיט Another Day, הזכור מהפרסומת ההיא ל"אגד"). בנוסף הקליט והופיע מארסליס בקונצרטים קלאסיים, הגיש תוכניות ג'אז ברדיו והיה במשך שנים המנהל המוזיקאלי של תוכנית הלילה הנודעת של ג'יי לנו.

בשנים האחרונות ממשיך מארסליס להקליט ולהופיע בכל רחבי העולם והקדיש מזמנו לשיקום הריסות עיר הולדתו ניו אורלינס, שנפגעה בסופה "קתרינה". לקראת הופעתו בישראל ב-17 ביולי במשכן לאומנויות הבמה בתל אביב, קונצרט מיוחד לכבוד 60 לעצמאות ישראל, קיימנו ראיון טלפוני במיוחד לקול הקמפוס. 

 

 

מה אתה יכול להגיד לנו על הקונצרט שתנגן כאן בישראל?

ברנפורד מארסליס: כלום.

כלום?

במ: (צוחק) אין לנו set-list להופעות, אנחנו יודעים לנגן הרבה שירים, אנחנו עובדים על שירים חדשים, מה שננגן תלוי במה שאנחנו מרגישים, באופן שבו הקהל מגיב. אין לנו רשימת שירים בדף על הבמה. אנחנו מנגנים, די דומה לאופן שה"גרייטפול דד" עשו את זה. זה ככה בכול ההופעות שלנו.

ההרכב שתגיע איתו לארץ יהיה דומה להרכב שליווה אותך פה בפעם הקודמת?

במ: כן. זו אותה להקה.

המוזיקה שלך נעה בין ג'אז, Fאנק, השתתפות בתוכניות טלוויזיה ועד ביצוע קונצרטי של מוזיקה קלאסית. איפה אתה מרגיש בבית?

במ: אני מרגיש בבית בכל מקום שבו אני נמצא. הוכשרנו להיות מוזיקאים, לא לסוג מסוים של מוזיקה. אני מניח שלחלק מהאנשים הדברים שאני עושה נשמעים מאוד שונה. עבורי זה הכול אותו דבר. ברור שההכנות לקונצרט ולתוכנית טלוויזיה הן שונות. בתוכנית אתה לא צריך להתאמן שעתיים ושלוש ביום במשך חצי שנה רק למען הסיכוי הקל שתנגן אותו נכון. זה הדבר המופלא במוזיקה קלאסית. אתה עובד ועובד ובכל זאת אתה מצליח ל"סבך" את זה על הבמה. זה לא יאומן. תוכניות טלוויזיה מבוססות יותר על אישיות, אתה עושה טעויות אבל אתה מתאים את עצמך. רוב האנשים לא יבחינו בכלל שטעית. אבל במובן מסוים כל הדברים זהים.

יצא לך לשמוע מוזיקאי ג'אז ישראלים?

 

אני לעולם לא חושב על זה במונחים האלו, כיוון שיש כל-כך מעט אנשים שמנגנים את המוזיקה היטב, שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לשים לב לאיזו מדינה הם באים ממנה. אבל אני מכיר את אבישי מישראל.

הבאסיסט או החצוצרן?

 

נגן הבאס. את נגן החצוצרה לא פגשתי מעולם כיוון שהוא נמצא בעיקר בניו יורק ואני כבר כמה שנים לא שם ולכן לא פגשתי אותו.

אבל דווקא על אבישי החצוצרן רציתי לשאול אותך. כידוע אבישי מנגן בהרכב עם אחיו ואחותו. ודווקא אתה אולי האיש הנכון לשאול אותו: האם יש ערך מוסף ל-DNA המוזיקאלי כשאתה מנגן עם מישהו שיש לך DNA פיזי משותף איתו?

 

במ: זה תלוי בכישרון של המוזיקאי.  לי יש 5 אחים ושניים מהם לא מנגנים, אז לא הייתי רוצה לעשות מוזיקה איתם. אבל אם כל הדברים שווים, אז כן, לנגן עם המשפחה שלך זה דבר יפיפה. זה מיוחד כי יש לך הבנה טבעית של האדם האחר, שאף אחד אחר לא יוכל לחלוק את זה.

היית מעורב מאוד בפעילות למען הקהילה בניו-אורלינס בשנים האחרונות, במיוחד לאחר נזקי הסופה "קתרינה". אתה מאמין בכוחו של מוזיקאי או אמן בודד לעשות שינוי משמעותי?

 

במ: אם אתה מפורסם מספיק כדי להסב תשומת לב למטרה, זה יכול להיות עוצמתי. או אם אתה עשיר בצורה יוצאת דופן ויכול להפנות כסף למטרה, בדומה למה שעשה בראד פיט בניו-אורלינס, זו קרוב לוודאי הדרך היעילה ביותר להשפיע. אני לא יודע אם יש מספיק מוזיקאים שנמצאים במעמד הזה. כל מה שהארי קוניק (פסנתרן ומוזיקאי, חבר ושותף של מארסליס בשנים האחרונות) ואני עשינו היה לעורר מודעות לבעיה ואנשים מכול העולם הגיבו אליה בצורה נפלאה, או שתרמו כסף או שתרמו מזמנם. 50 אלף איש הגיעו לניו-אורלינס ו"השקיעו את הזיעה שלהם" בבניית בתים לאנשים שהם לא מכירים. זה דבר מדהים לראות.

מכל ההקלטות שלך, רציתי לשאול אותך על תהליך העבודה על "a love supreme" של ג'ון קולטריין.  איך ניגשים לפרויקט כזה? איפה עובר הקו בין יצירת העתק של המקור לבין הוספת הקול האישי שלך לאחת מהיצירות הגדולות בהיסטוריה?

 

במ: אם אתה באמת חושב על זה, אי אפשר ליצור העתק מושלם של המקור. אני לא אדבר על ישראל, אבל בארצות הברית אנחנו בתקופה מאוד מוזרה, שבה הקידום של האינדיבידואל נגזר עליו שיהיה חשוב יתר מהאינטרס של הארגון, החברה או המדינה. החברה מגיעה במקום השני לאחר רצונותיו של הפרט.

זה אותו דבר, לצערנו, גם כאן בישראל.

 

במ: כך זה נראה. תופעות כאלו נוטות להשתקף במקומות שונים בעולם בגלל האינטרנט וכל יתר הדברים המשותפים. כולנו רואים את אותן תוכניות, מאזינים לאותן שירים, שירים שרובם עוסקים ב"אני, אני, אני". איך זה משפיע על הג'אז? כמו מוזיקה קלאסית, גם בג'אז כדי להיות ממש טוב, אתה צריך שתהיה לך את היכולת לספוג כמות עצומה של מוזיקה שנוצרה על-ידי אנשים שבאו לפניך. מה שמוזיקאים אומרים היום, או אומרים כבר 25 שנים, הוא שהביטוי האישי שלי חשוב לי יותר ממה שקולטריין או צ'ארלי פרקר עשו. בעיני, זו דרך להסתיר מידה של חוסר ביטחון עצמי כי אתה לא באמת תוכל להתמודד עם הנגינה של קולטריין ולהשתוות אליו. אז למה לנסות להשתתף בתחרות שאתה לא יכול לנצח? אז אם תשתתף בתחרות שבה רק אתה נמצא - אתה לא יכול להפסיד. אני חושב שהרבה מוזיקאים ניגשו לג'אז בדרך הזו. זו פילוסופיה מאוד מזלזלת. מה שאני ניסיתי לעשות עם החבר'ה בלהקה, זה לא רק ללמוד את המוזיקה של קולטריין, אלא להשקיע זמן ללמוד את המוזיקה שקולטריין עצמו למד כדי להפוך להיות מי שהוא, יחד עם יתר המוזיקאים בלהקה שלו. אם אתה עושה את זה באמת טוב, אם אתה משקיע את עצמך בלימוד של אותם מוזיקאים ושל ההשפעות שלהם, אז אתה יכול לנגן את "a love supreme" ולהישמע כמו קולטריין והלהקה שלו, ולא להישמע כמוהם באותו הזמן. במצב כזה אתה מבין שהיופי של היצירה לא נמצאת בשינויי האקורדים שעל הדף. ברגע שאתה מפתח את ההבנה הזו, ברגע שאתה מבין באמת במה עוסקת היצירה, אז אתה יכול לנגן אותה. לעולם לא אהיה טיפש כל-כך עד כדי להשוות את הלהקה שלנו ללהקה של קולטריין. מה שאנחנו עושים הוא יותר סוג של מחווה מתוך כבוד ופחות תחרות.

לפני ההגעה שלכם לישראל, אתם תופיעו בלבנון. מה תוכל לספר לנו על ההופעה שם?

 

במ: זו תהיה הפעם הראשונה שלנו שם. אמרנו שאנחנו עומדים להופיע בלבנון ושבועיים אחר-כך פרצה שם מהומת אלוהים. כולם שאלו אותנו "אתם עדיין נוסעים?" וענינו שכן, אנחנו נוסעים. אנחנו ננגן ב-Beiteddine, שנמצאת בהר הלבנון. אני חושב שלאף אחד אין טינה כלפי נגני ג'אז, כך שמעולם לא הרגשתי לא-בטוח. אפילו כאמריקאי, אני בטוח שאף אחד לא יחשוד שאנחנו נציגיהם של מבני הכוח שיש להם סוגיות איתם. אנחנו נלך לשם, וננסה לייצג את הצדדים החיוביים של המדינה שלנו בדרכנו. ואז נמשיך לישראל להופיע במסגרת חגיגות השישים.

 הראייון המלא עם מארסליס יובא לשידור במסגרת ספיישל שנערוך ב'דו-בופ' ב-15.07.08.

תגובות