מגזין

ישבנים קוראים שירה

בתום פסח היו מי שבחרו להאביס את עצמם במופלטות עד אובדן הכרה. תאיר קסלר בחרה ללכת לתיאטרון "תמונע", לערב של בירות וסאטירה.

מאת תאיר קסלר. 17-04-2007

תגיות: ישבנים קוראים שירה

ישבנים קוראים שירה

"תגידי אולי נצא? אני ואת?" אמר השוטר השרמנטי, זך, לבחורה בקהל.

 "אני אאסוף אותך, נשתה משהו, אולי סרט.... נצא עוד כמה פעמים.... בהתחלה נזדיין כמו שפנים ואז כבר לא כי ימאס לנו ואז תהיה לך פטריה אז בכלל לא נזדיין... ואז נפרד אבל אז נחזור אבל שוב נפרד".

יש יום אחד בשנה שהאשכנזים מקללים את עצמם על כך שאבותיהם נולדו במקום הלא נכון, היום של המימונה, ואחרי שמתבאסים עד הסוף (למה למרוקאים יש את המופלטה ולנו את הגפילטה פיש), מחליטים לעשות מעשה ולנסות להשתחל למימונה. אחרי שעברתי על כל הטלפונים שיש לי בפלאפון ולא נמצא "אמזלג" אחד לרפואה, פניתי לתוכנית ב'- ישבנים קוראים שירה בתיאטרון תמונע.

למי שעוד לא היה בתיאטרון תמונע , זה לא תיאטרון רגיל שיושבים בו בשורות, אלא יושבים סביב שולחנות עגולים ושותים כמה בירות שאפשר לחסל בזמן ההצגה, לכן הייתי צריכה שותפה לצחוק, שכנעתי את חברתי רוית לבוא איתי.

רוית: נו אז על מה ההצגה שאנחנו הולכות לראות?

אני: אז ככה, קודם כל זאת לא הצגה זה פרינג', יש שחקן אחד שהוא מחופש למתנחלת שקוראים לה שמחה בביוף, יש שחקן אחד שהוא שוטר שקוראים לו זך מנצור ויש נגן.

רוית: או קיי אז... על מה ההצגה?

אני: זה מצחיק כזה, סאטירה על החיים בישראל...

רוית: מממ.. מה זה פרינג'?

אני: זה קטן כזה, מצחיק,נו.. סאטירה.

רוית: אבל..

אני: מצחיק רוית, מצחיק!

חנינו מול השער של תמונע וכבר הרגשתי איזה ערב מעולה הולך להיות. התישבנו בשולחן צדדי אחרי הסבר ארוך ביותר לרוית שאני לא רוצה לשבת בשולחן הכי קידמי, כי אין לי כח שיכריחו אותי לעלות על הבמה/ להקריא משהו / לשיר/ לרקוד וכו', היא אמרה שאני מדברת שטויות, אבל בהמשך יתברר שכמו תמיד גם הפעם אני צודקת.

האורות כבים והמופע מתחיל, לבמה עולים שמחה בביוף, זך מנצור והנגן, הם מקריאים שירים פרי עטם על הנושאים הכי עכשווים שיש, הכל נעשה באווירת צחוקים.

הקטע המצחיק ביותר בערב היה כאשר הוקרנה על מסך תמונתה של גילה אלמגור, ושמחה חיקתה אותה בצורה משכנעת ביותר תוך כדי שהיא מזיזה את התמונה, בסופו של דבר נוצר דיאלוג ריב בין שמחה וגילה שהיה הזוי ביותר, שתי הדמויות אשר מגולמות על ידי אותו שחקן, רבות מי מהן יותר חשובה במופע... אולי הייתם צריכים להיות שם.

למעשה רוב המופע היה מונוטוני, פה ושם ציחקוקים, בעיקר צחוק קורע של מישהו ששתה יותר מדי. לפי דעתי הם מסתמכים יותר מידי על הדמויות, יש להן עבר הווה והרבה תקוות לעתיד,אבל אין מספיק תוכן, הן לא אומרות מספיק ולא מותחות את הגבול של הסאטירה. צריך שמישהו יקח את המופע לאקסטרים, ואולי אז נרגיש את האדמה תחתינו רועדת מהצחוק.

לבנות המין היפה יש פלוס נוסף, הבחורים במופע לא נראים רע בכלל, והשוטר זך אף מבצע סטרפטיז שלא היה מבייש את כרמן אלקטרה.

בסופו של דבר זכינו לשובר שיגרה די טוב, משהו שונה, אחר, שווה את עשרים וחמישה השקלים שהשקענו בכניסה. הבעיה היא שבסוף המופע אין את הרצון לרוץ לספר לחבר'ה וחבל, אז יאללה ישבנים יקרים, להשקיע בשיפוץ, משהו לא גדול, קצת צבע ופנלים ולמכור את המופע כאחד הטובים בעיר.

מאת תאיר קסלר

תגובות