מגזין

ממשנתו של הרוקח השוויצרי

אבי בללי יוצא מהמטבח האקוסטי ומבשל תבשיל פסיכדלי חריף. ירון זהבי ויתר על המחצית הראשונה בשביל לטעום

מאת אסף פרידמן. 19-06-2008

תגיות: אבי בללי

ממשנתו של הרוקח השוויצרי

אני רוצה לצאת בקריאה נרגשת לכל האמנים, האמרגנים, המנהלים, קובעי לוחות המבחנים ולסקטור הציבורי ככללו. נכון שזה כבר מזמן התמסחר, נכון שכבר הפקיעו חלקים ממנו לטובת תאגידים חסרי לב ויכולתו של האדם הפשוט ליהנות ממנו מקרוב כבר לא קיימת, אבל בכל זאת. למה להעמיד אותנו בכל פעם במבחני שלמה קשים מנשוא? תפסיקו לקיים אירועים, מבחנים ומלחמות בזמן טורניר כדורגל!

זה באמת מיותר לבצע חישובים אבודים מראש, שמטרתם לחשב כמה דקות מהמחצית הראשונה אני הולך להפסיד בגלל ההופעה. למזלי הרב, ההופעה של אבי בללי נחתה עלי כמו פטיש של עשרה קילוגרם על הראש כבר אחרי דקה. דבר שהשכיח ממני את המתמטיקה המטופשת.

לקרוא להופעה של אבי בללי, רועי ירקוני ושירה מיאסניק הופעה זה קצת להחטיא את המטרה. יותר נכון יהיה לומר שזה מיצג אוונגרדי של צלילים, מוזיקה ווידאו ארט. על הבמה ניצב אבי בללי עם גיטרה כפולת צוואר (כלי נגינה שלוקח בהליכה איטית את התואר "כלי הנגינה הגזעי ביותר בעולם") כשלצידו רועי ירקוני על מלאכת הסימפולים ועבודת הקלידים. ברקע יושבת הגברת מיאסניק ושוטפת את הבמה בדימויים ויזואליים המוקרנים על גבי מסך ענק.

אם לא הייתי יודע אחרת, הייתי משוכנע שמי שאחראי להפקת האקספרימנט הפסיכדלי הוא מוזיקאי גרמני בשם קלאוס פון שמרץ ולא אבי בללי. בללי שמתפקד גם על תקן הסולן של נקמת הטרקטור המיתולוגית בהחלט מכה בך. אמנם היו זרעים לפורענות הפסיכדלית עוד בימיה של הלהקה, אבל שום דבר לא הכין אותי לניסוי הווקאלי של בללי והגיטרה שגורם גם לג'ימי הנדריקס להשמע כנגן גיטרה כנסייתי.

ההופעה עצמה ארכה כשעה ומורכבת, כאמור, ממוזיקה שמופקת מחקירת האפקטים ושלל האפשרויות שטמונות בנבכי הגיטרה החשמלית, בליווי המחשב והקלידים של ירקוני. לעיתים נשבר הסאונד הניסיוני והקר לטובת מלודיה מופלאה ולטובת קולו המדהים של בללי.

זה חשוב מאוד שמוזיקאי בקליבר של בללי ובכלל, מרחיב את המגוון של המוזיקה והתרבות. המייצג של הטריו (טריו כיוון שלמרות העדר הנגינה תרומתה של מיאסניק לא נופלת בכהו זה) בהחלט עושה זאת. אשרי האיש שמעז לעמוד כך על במה ולהתנסות בסאונד ומוזיקה מול קהל. הוא מאתגר מעניין וקשה לעיקול. הוא לא מתחנף אבל הוא נורא מעניין ומספק.

דווקא מיקומו של בללי במועדון הופעות יוצר בעיתיות. מספר צופים נטשו כבר בפתיחה כיוון שלא לילד הזה הם ציפו. ואכן מייצג מורכב שכזה מקומו במוזיאון או בגלריה ולא במועדון הופעות. לא שיש בזה משהו רע, אלא שהתוצר הוא הרבה יותר עמוק ומורכב מהופעת מוזיקה רגילה וקהל שלא מוכן לזה, עלול קצת להיבהל. במחשבה שנייה, אולי זאת כל המטרה.

תגובות