מגזין

דגן גדול גדל בגן

J.Viewz חזרו מסיבוב הופעות בהודו ומשיקים חנות אינטרנטית. אודי ניב בשיחה עם הלהקה הכי דיגיטלית

מאת אודי ניב. 16-06-2008

תגיות: אודי ניב, ראיון, J Viewz

דגן גדול גדל בגן

יונתן דגן החל את דרכו כחצי ההרכב Violet Vision שהוציא שני אלבומים מצליחים. כבר באלבומם השני ניכר העושר המוזיקלי הרב שלהם והפניה לסגנונות שונים ומגוונים. הפרויקט הנוכחי שלו,  J.Viewz, לוקח כיוון שונה מזה של הרכב האם של דגן ומתרחק מעולם הטראנס."הכול באמת התחיל כפרויקט צדדי" מספרת לי שותפתו לפרויקט נעה למברסקי. "ליונתן היה את ההרכב Violet Vision ואני זוכרת שהוא אמר לי בואי ננסה לעשות משהו אחר. השיר הראשון שעשינו היה Room for Me Room For Sweets שנעשה בלי כוונה ספציפית. הקלטנו כמה קטעים ומשם הכול התגלגל". אלבום הבכורה שלהם, Muse Breaks, יצא בשנת 2005 בהפצה עולמית וזכה לביקורות אוהדות ושירים מתוכו נכללו ביותר מארבעים אוספים מרחבי העולם. מאז הוציאה הלהקה EP נוסף הכולל גרסת כיסוי מדוברת לשירו של מייקל ג'קסון Smooth Criminal ורימיקסים לנינה סימון וליסמין לוי. לפני מספר חודשים יצאו לסיבוב הופעות בהודו ובימים אלה הם משחררים סינגל חדש, Learn to Hide ומשיקים חנות דיגיטלית חדשה בסיבוב הופעות קצר ברחבי הארץ.

דווקא בגלל שאני כל כך אוהב את הדיסק שלהם (ולראייה, הוא נמצא הדיסק ברשימת המומלצים שלי כאן באתר) חששתי קצת מההופעה. ישנם חלקים רבים בדיסק שהם שקטים ודורשים עיבודים חדשים על מנת להחזיק מופע עמידה מרקיד כמו זה שרציתי שיהיה. גם כשביקשתי חיזוקים מהסובבים אותי, התגובות היו חלוקות; היו מאלו שהכריזו עליה כאחת ההופעות המקומיות הטובות שראו והיו מאלו שטענו שחסרה בהופעה נשמה. נראה שהדבר היחיד שהיה חסר לי אחרי ההופעה זו נשימה.

כמה רגעים לפני שהופעה מתחילה אני מוצא עצמי מביט סביב ולא בטוח היכן אני נמצא. לרגע הרגשתי ברכבת התחתית של ניו יורק; שמעתי סביבי לפחות שלוש שפות שונות, ואת טווח הגילאים של הסובבים אותי כבר מזמן לא ניתן לספור באצבעות. הקהל של J.Viewz רבגוני ומכיל בתוכו מכל קצוות האוכלוסייה של ארצנו הקטנטונת כולל תייריה. למזלי לקח לי בדיוק שיר וחצי להבין שאני במקום שרציתי להיות. חבורת המוסיקאים המוכשרת הזו עשתה את שיעורי הבית שלה כראוי, עיבדה וליטשה מחדש את כל השירים שנוגנו, (למעט הסינגל החדש) והצליחה להקפיץ את הקהל על כל גווניו. במשך כל ההופעה הקהל הניע רגליו והמשיך לנסות להתנגד לכוח המשיכה בקפיצות קלות. "בגלל שאנחנו עושים מופע עמידה הוספנו מוטיבים של רוק למוסיקה והוספנו אלמנטים של גרוב, פאנק ואלקטרוניקה לעיבודים", מוסיף דגן בראיון שנערך לאחר המופע עם כמה מחברי הלהקה.

הקלידן, יקיר בן טוב, הצליח להפנט אותי והיו רגעים שכל מה שרציתי לראות על הבמה היה את האצבעות שלו נוקשות על הקלידים בתזזיות. הוא הוסיף נפח למוסיקה ומגוון רחב של השפעות מוסיקליות. גם טל רונן על התופים היה מצוין והוסיף את נגיעות הג'אז שלו. קולה של למברסקי עונה להגדרה "מלאכי" והביצועים הווקלים שלה מדויקים. אמנם בתחילת ההופעה היא נראתה מאופקת יחסית אבל הטירוף של הקהל סחף גם אותה עד שריקדה לה על הבמה בחופשיות. דגן הוציא סאונדים חשמליים מהגיטרה, שיחק בלפטופ ובסאונד-בוקס והפתיע בסקרצ'ים מצוינים ומקפיצים.

מוסיקה שיוצרים על ידי מכונות ומחשבים אינה בהכרח מוסיקה ללא נשמה. דגן מעולם לא למד תווים ונוהג מדי פעם לכבות את מסך המחשב שלו כשהוא יוצר עליו. אלו שתי עובדות שמחזקות את הרגשתי לגבי עבודתו של דגן שנוצרת לא רק בעזרת הכישרון שטמון בידיו ובמוחו, אלא גם באה מהבטן.

עד כמה באמת יונתן הוא "המוח"? כיצד מתחלקת העבודה בניכם?

דגן: "הפארטים פחות או יותר מוכנים וכל אחד מכניס את עצמו ומוצא מקום להתבטא. בחזרות יש לכל אחד מקום להתבטא. הדוגמא הכי טובה לכך היא אוריה גזית. הבאתי אותו בתור חצוצרן וגיליתי שהוא עושה עוד המון דברים. הוא גם אמ סי וגיטריסט ויש לו את המקום בפרויקט לעשות את הכול. אוריה הוא באמת מדהים ותורם במידה כזו שאם נצטרך להחליף אותו זה יהיה בלתי אפשרי".

גזית: "יש בינינו תיאום וקשר מאוד מיוחד. אנחנו מכירים אחד את השני טוב וזה עוזר. כשלא מצליח לנו, אנחנו חושבים מה אחרים בלהקה היו עושים. אני לא חושב שיש הרכב שבו הייתי יכול למצות את עצמי בצורה טובה יותר מאשר פה. רק בהרכב הזה אני יכול לבטא כל כך הרבה צדדים שלי ולנגן על מספר רחב של כלים שונים".

למברסקי: "בגלל שהתחלנו יחד בתור חברים זה עזר לכל אחד למצוא את המקום שלו ומקום לבטא את כל האפיקים שלו. יונתן הוא אכן המילה האחרונה אבל גם בתור אדם ומוסיקאי נותן המון מקום לאנשים להביא את מה שהם חושבים ומרגישים. הוא יודע לומר מה טוב ויש לו אוזן מעולה שזה הדבר באמת הכי חשוב במוסיקה".

דגן: "בחזרות לא יוצא לי ממש להיות המילה האחרונה כי הנגנים מבינים את הכיוון. לאט לאט זה מגיע למקום שבו כל אחד יכול להתבטא".

חזרת לפני מספר חודשים מסיבוב הופעות בהודו. איך היה?

למברסקי: "הודו זה קטע די מטורף, זה פשוט קרה דרך המיי ספייס והאינטרנט. דברים פשוט התגלגלו. הגענו בהודו לאנשים מדהימים ולמוסיקאים מאוד מכובדים כמו אנושקה שנקאר, הבת של ראווי שאנקר. הופענו מול כל מיני אנשי תרבות ותקשורת מאוד נחשבים שם ממש התברגנו אליטה של הודו ועד היום לא ברור לנו איך זה באמת קרה".

בימים אלה אתם משיקים חנות דיגיטלית חדשה. מה עומד מאחורי הרעיון ?

דגן: "זה נותן לנו את האפשרות להיות בקשר עם הקהל שלנו כל הזמן. זו הדרך לתת לקהל שלנו לשמוע אותנו גם בהופעות וגם להשיג ריליסים שלא יצאו באלבומים רשמיים. היום מאוד הולך Mp3. אנשים קונים המון. יש לנו אנשים מכל העולם שקונים אצלנו. האיכות של החומרים שלנו חשובה לנו מאוד אנחנו החלטנו למכור באיכות של מינימום 256 Kbps וזה אמצעי לתת לקהל שלך את הגישה לחומרים במקום רק לשים את זה במייספיס באיכות ירודה. אנחנו עושים לזה מאסטרינג ומיקיסים ומוכרים אותם במחיר הכי נמוך שניתן להיות תלוי בחברת התקליטים וביום שחרור. אם יש לי משהו שאני רוצה לשחרר אני משחרר. זה יקח עוד זמן עד שזה יתרומם אבל אני ממש גאה בחנות שלנו. זו עבודה של הרבה חודשים. היינו צריכים ללמוד להקים את זה בעצמנו. הדבר שאני הכי מרוצה ממנו בחנות הוא שיש לנו קטגוריה של ריליסים בלעדיים שניתן להשיג רק באתר כמו קטעים מהופעות ורימיקסים".

נעה: "אני חושבת שאנחנו נמצאים היום בתקופה שמשהו באמת משתנה. אנשים קונים פחות דיסקים בחנויות ובוודאי סינגלים. הרבה צורכים כיום בפורמט דיגיטלי וצריך לדעת להתאים את עצמך לשינוי שמתרחש סביבך".

אתם מתכוונים לשחרר את הדיסק השני שלכם בחנות -בפורמט דיגיטלי?

דגן: "האלבום הבא יצא בחברת תקליטים אבל עדיין יש לנו את הפריבילגיה להחזיק חנות דיגיטלית בדיוק בשביל שירים כמו Learn to Hide שלא יכנס לאלבום הבא ולכן החלטנו להוציא אותו. ישנם גם קטעים חדשים כמו כמה מאלו שניגנו הערב שאנחנו לא משחררים עד שיצא האלבום השני".

J.Viewz יופיעו ביום שלישי (17.6) ב"בארקה" בבאר שבע וביום חמישי (19.6) בפאב הפטריה בקיבוץ דן.

תגובות

  • J.Viewz

    כתבה עשויה טוב ,כן ירבו הופעה לא נשכחת חבורה של מוכשרים בטוח זו הופעה שאני ירצה לראות שוב.

    שלומי ב, 21-06-2008 08:49