מגזין

על הא ועל דא(ב) סטפ

Benga ניגן ביום שישי במסיבה בקומפורט. תומר גולן מביט מבפנים, מציץ מבחוץ מסתכל מהצד ומהרהר. מתברר שהילדים הולכים לישון מוקדם

מאת תומר גולן. 15-06-2008

תגיות: Benga

על הא ועל דא(ב) סטפ

יום שישי אחר חצות ואני מכתת את רגלי בדרך להופעה. הצעידות הארוכות בעיר, מפנות לי תמיד זמן איכות להרהורים. הפעם ניסיתי להיזכר כיצד הייתי מתעדכן במוסיקה חדשה ללא אינטרנט (פלוס פס שמנמן ונדיב בג'יגות). בעודי מהרהר, נתקפתי בגעגועים עזים לאלבום שלא שמעתי כמעט עשור; פיית' נו מור עם "the Album of the Year" שרכשתי את מהדורתו המוגבלת, כשיצאה בשנת 97'. על הכישרון של פיית' נו מור אפשר לכתוב גליונות ארוכים, ועיתוני מוזיקה רבים היו ממש נדיבים ושחטו את האלבום בביקורות (1.5 כוכבים מתוך 5 "ברולינג סטונס" למשל). בתקופה ההיא תחושת הקרביים של רוקרים רבים הייתה; שרוק מתבסס על הרכב טבעי, נגני רוק מצוידים בכלים מוגברים, אך בכל מקרה- הרכב רוק לא אמור לעשות פיוז'ן. דיסק הבונוס שצורף למהדורה המוגבלת הכיל שש גרסאות מיקס לשלושה קטעים מהאלבום. איזה תענוג של מיקסים, ברייקס, ביג-ביט, אלקטרו ושני מיקסים של ג'אנגל טהור. בראיון כשנתיים לפני שיצא האלבום אמר דיוויד בואי שכמו לונדונים רבים, גם הוא התאהב בג'אנגל הזה.

עם המחשבה הזאת נכנסתי למועדון הקומפורט. את הבר באולם המבואה גדשו עשרות רבות של בליינים והקשו את הגישה שלי למנת האלכוהול הלילית שלי. כמה צעדים משם באולם הראשי המצב, כך נראה, דחוס יותר. מצידי עמדת הדי.ג'י עמדו שני מגדלי רמקולים, שהם חלק ממפלצת סאונד מקומית העונה לשם F1, אותה הביאו במיוחד לאירוע. בעמדת הדי.ג'י חימם את האמן המרכזי כלבתא, מפיק סאונד תל אביבי, ממובילי הסצנה בארץ. האיש שכבר הספיק לשחרר כמה ריליסים לוהטים ולעבוד עם כמה מהשמות החמים בעולם הסאונד המעושן, בישל את החלל וירד בדיוק שנייה לפני נקודת הרתיחה. את מקומו תפס בנגה (aka- Beni Uthman) הבריטי, הילד בקושי בן 21 וכבר מחזיק ברזומה הפקה מרשים. בנגה הגיע לישראל אחרי ששחרר את אלבומו השני "Diary of an Afro Warrior" בלייבל המצוין TEMPA. בגיל 13 כשהתחיל ליצור מוזיקה, הג'אנגל כז'אנר, כבר הספיק להתפתח לכדי סצנה עולמית. מבחינתו של בנגה, אין דבר טבעי יותר מהפקה אלקטרונית רוויה בקצב, המון קצב.

הקהל אהב את בנגה, ובנגה החזיר אהבה. שעה וחצי אחר כך, בנגה נופף לשלום בתקליטיו. הרחבה עוד רחשה באנשים וסביב הבר עדיין התרחשו דברים, אבל כיוון התנועה השתנה. במקום הזרם האנושי מאזור הבמה לבר, סיבוב דאווין וחזרה, התרוקן המקום במהירות די מפתיעה. במסיבה בינונית ומטה תמיד אפשר להאשים את המארגנים, או את הדי.ג'יז, או את המקום, או את השד יודע מה. לא כך הפעם; הארגון למופת, הסאונד נפלא והמופע הוא בהחלט סיבה טובה לצאת בשבילו בשישי מהבית. מסיבה שמתחילה באזור שתיים אחר חצות ומסתיימת שלוש שעות אחר כך? סצנה מוזרה...

כתבת ראיון מקיפה עם בנגה בטיים-אווט תל אביב (דפדפו לעמוד 46)

 

תגובות