מגזין

פנחס הקטן

רוני נגרי חושבת שיש כמה קלישאות שלא הופיעו בסרט "פנחס" בפסטיבל הסטודנטים בסינמטק. למשל, שכל הרוסים שותים וודקה כמו מים. וזהו בערך

מאת רוני נגרי. 11-06-2008
פנחס הקטן

פסטיבל סרטי הסטודנטים מתרחש זו השנה ה-12 בסינמטק תל אביב. בתפריט, יוצרים צעירים מבטיחים מאוניברסיטת תל אביב, מציגים את מרכולתם במשך שבוע של סדנאות, כנסים ושכרון חושים. הידעתם? הפסטיבל נחשב לאחד מן החשובים שבפסטיבלי הסטודנטים בתבל ומתקיים מאז 1986.

 

ועכשיו גילוי נאות: אחיינית שלי משחקת באחד מן הסרטים, כך שמעבר לשליחות עיתונאית, הגעתי לצפות בסרט "פנחס" שמשתתף בתחרות הישראלית, גם משיקולים הממ... פחות מקצועיים. אבל שלרגע לא תחשבו שאתן לנפוטיזם מתועב לפגום בסיקור שלי. אין גם שום סיכוי שגומות חן זעירות, כובשות ככל שיהיו, ישבשו את יכולתי לבחון האם הסרט "דנן" עומד בקריטריונים של "קולנוע רענן וצעיר", כפי ששמו להם למטרה יוצרי הפסטיבל.

הסרט "פנחס" של פיני טבגר עוסק בייסוריו של ילד בן תשע ממוצא רוסי, המתגורר עם אמו בדירת שיכון צנועה (אך קסומה), ותר אחר חברים. בבדידותו הוא מתחבר למשפחה דתית המתגוררת בקומה מעל, ובמיוחד לאח הצעיר במשפחה, שמעון, שרואה בפנחס כאתגר חילוני מבטיח. כזה שעם קצת מאמץ ואמונה, יגדל להיות יהודי כשר וטוב.

אימו, לאה ומותשת מעבודתה כקופאית, מתנחמת מדי פעם בזרועותיו המיוזעות של יוסי, בעוד שפנחס נשלח לחכות בחוץ עד אשר ייצא עשן לבן, או עד שיחזור עם בשר לבן, מהקצב השכונתי החביב. מיותר לציין שאותו קצב חביב מפנטז על נתחי בשר אחרים לגמרי בזמן שהוא פורס פסטרמה ,כן?  בשאר הזמן פנחס יושב על המדרגות מדוכדך ומביט בעיניים כלות בחנה'לה ואחיותיה משחקות קלאס. קולות השמחה והחמימות המשפחתיים הבוקעים ממשפחת מימון הצבעונית, קוסמים לפנחס הרגיש ולחנה'לה (אזהרה! הערה משוחדת לפניכם), המתוקה והמלאכית.

 

עד כאן בומבה לא?

 

הפוטנציאל של "פנחס" אדיר; סרט קטן על נפש רכה ובודדה, המחפשת שייכות ומסגרת ובעבור כל אלה, זונחת את השינקן של בית אימוש'קה לטובת החמין של האימא המרוקאית החמה. אז למה היה דחוף לטבגר להכניס לקלחת המרתקת הזו את כל הסטיגמות האפשריות? אם אוסף קלישאות זה קערת הצימעס שלכם, שיהיה בתיאבון, לי זה צרם.

הקליטה של העלייה הרוסית תמיד הייתה משופעת בדעות קדומות וסטריאוטיפים למכביר: טובים במתמטיקה, עובדים בארץ כקופאים (ולא כמהנדסי גרעין כמו בברית המועצות זצ"ל), מתירנים מבחינה מינית וכל זאת ועוד ניתן למצוא ב"פנחס"! למרות הכול, חרף התחושה הבולטת שמדובר בסרט בוסרי של יוצר חדש בתחום זה (נחי בן-חגי, לא נשכח לא נסלח), נהניתי מאוד מהסרט.

העלילה זורמת וקלה לעיכול, אלמנט בעייתי לרוב בסרטי סטודנטים, ובעיקר-מאוד אנושית.הסצינה בה פנחס הקטן מוצא את אימו ואת יוסי בתנוחה מקראית במיוחד ושולף סכין מטבח כדי להפסיק את ההפקרות (זכר למעשה פנחס המקראי, כפי שלמד משיעורי התורה עם שמעון), היא מבריקה ונוגעת ללב במיוחד.

 

נקודת אור נוספת, היא המשחק המעולה והמדויק של יבגניה דודינה כאמו של פנחס. אפשר לראות כאב אמיתי בעיניה כאשר היא מתפרצת לבית משפחת מימון בדמעות, על כך ש"גזלו" ממנה את בנה לטובת חיקה החמים של הדת.אחרי קצת פוצי-מוצי עם כוכבת המשנה והתפשרות על במבה במקום סושי כחטיפים קבילים בפרמיירה, חזרתי לחיים מורכבים מעט יותר מהסרט "פנחס" בו צפיתי. מצד שני, מי רוצה מורכבות כשאפשר לקבל 32 דקות של עיסה לעוסה היטב של תרבות ישראלית צפויה וידועה מראש

 

"פנחס"  Israel ; במאי: פיני טבגר. 

תגובות

  • תמונה מבריקה עם מסגרת שחורה, בגודל 10X15

    את מבריקה. את מצחיקה והשנונה. נורא כייף לקרוא את מה שאת כותבת (ואת גם עושה יופי של עוגיות לימון)

    גלית, 12-06-2008 06:42