מגזין

מחפירות להתחפרויות

ברק חיון רצה לשקוע לצלילי הטקנו של דרייק מי ואכן, מצא את עצמו שוקע עמוק. רק במשהו אחר

מאת ברק הלר חיון. 10-06-2008

תגיות: Drake May

מחפירות להתחפרויות

"דריק פאקינג מיי", הסבא-רבא של הטקנו (במוזיקה אלקטרונית הדורות חולפים צ'יק צ'ק) ,מגיע שוב לישראל מדטרויט. אחרי כמה חודשים של בום בום (בום בום=טקנו) בשדות, אני אחזור למועדון ברזילי ואדחק בין הגופות המקפצות ועשן הסיגריות. ארקוד ואשתה, בתקווה שלא יקרה מה שקרה כש"קני לרקין" הגיע לברזילי. לא שאני זוכר מה קרה.

אני אעצור רגע ואפנה אליכם הקוראים באופן אישי. חשוב שתבינו לפני שמתחילים שיש שיגדירו כתיבה כזו ניו ז'ורנליזם. כשהכותב מדבר יותר ופחות עורך היסטורית. ויותר קריטי לענייננו, כשהכותב במרכז. הסיפור האישי ולא הסקירה האובייקטיבית. נחזור לדריק שמגיע מ"פאקינג" דטרויט. אתם בטח לא זוכרים אבל אי שם בסוף שנות השמונים ישבו להם שלושה חבר'ס בחדר שינה בדטרויט והתחילו את כל הדבר הזה שהיום נקרא טקנו. עם ק' כדי שתבינו שיש לבטא זאת קקקק ולא ככככ.

קוין סנדרס, דריק מיי, וחואן אטקינס המציאו את הדבר הזה, שהיה דומה להאוס אבל שונה. ומאז התגלגל והשתנה עד לסגנונות כמו גאבר, טקנו חופשי (מאוד אוהב), טקנו-דאב וטקנו-טראנס, להזכיר כמה בלבד. והסגנון של הזקנים הללו שפעם נקרא פשוט טקנו מכונה היום דטרויט טקנו. מוזיקה חמה ומלאת נשמה. מוזיקת נשמה שנעשתה בידי רובוטים. עכשיו, לכו תשמעו את Strings of Life ואת Nude Photo, שני טראקים קלאסיים של טקנו דטרויטי שעשה דריק מיי. אבל לשמוע עכשיו.

דריק מיי מגיע לארץ והפעם לא נפספס. קניתי כרטיסים מראש, כי לא קיבלתי תשובה מהרדיו על כרטיסי חינם בשביל הביקורת הנ"ל. מדובר בחג שבועות, בו אוכלים מוצרי חלב. ואני אוהב את זה מאוד. אני וארוסתי מוזמנים לארוחת חג אצל הוריה והאוכל הנפלא ממשיך לזרום לשולחן. אוכל מעט מכל דבר אבל יש כל כך הרבה כך שהתוצאה היא פיצוץ. אתה מחזיק את הבטן וחושב מתי יהיה לך שוב מקום לבירה. טקנו הולך עם בירה.

אני וארוסתי הפכנו מעט אנטי-אורבנים לאחרונה. גילינו שאנחנו אוהבים מרחבים ושטחים פתוחים. אנחנו משתדלים לצאת מתל אביב בכל הזדמנות. בשבוע וחצי האחרונים היינו בירושלים. חומוס עכרמאווי מתחרה רציני באבו חסן. בפסטיבל רחוב בבאר שבע, ובפסטיבל פאנק-אינדי בקיבוץ הראל ואהבנו את זה.

בגלל שזה קרוב וכדי להתכונן לחוויה הקשה של מועדון צפוף, חנוק ומעושן, אנחנו בוחרים לצאת מפתח תקווה היישר לקיבוץ גבעת ברנר. שם מתקיים פסטיבל רוק'אנד'רול. היינו שם אתמול והיה ממש כיף. החברים פתחו שם סאונד אז יש גם טקנו והרבה אוויר צלול.

הופעה עם איזו בירה, שלום לחברים ולהיכנס לברזילי בדיוק בזמן כשהכושי יעלה לעשות את שלו. נשמע כמו תוכנית עמוסה אך עם מקדם הצלחה גבוה. אז מגיעים לקיבוץ גבעת ברנר, טיפה מתבלבלים בדרך, אבל היינו פה אתמול אז לא ביג דיל. מחנים את האוטו שמשרת אותנו בכל הנסיעות הארוכות והוא אכן נחנה. יוצאים מהאוטו, שלום שלום לחברים בטקנו והולכים לבמת ההופעות.

כשהגענו, שר בחור על כך שהוא בגילופין כל יום. והאמת שקצת נמאס לנו מגילופין, מה עוד פעם מסיבה ונשתה מלא ולא נרקוד בכלל ואז נלך הביתה? וכשאני מגיע הביתה צריך להוריד את הכלב, לא משנה עד כמה אני עייף. אולי היום נעשה את זה אחרת?

בבמת ההופעות עושים באלאנס ללהקה בשם "שוואו ובוהו", ראינו אותם שבוע שעבר בקיבוץ הראל, היה מוצלח יחסית אבל לא נפלתי. גם הסולן המתפשט לא עזר לטיב החוויה. יש פה בטח מאה אנשים שנראים די היפים. אף פעם לא חיברתי בכזה בירור את ההיפיות לקיבוצניקיות וזה כל כך פשוט. שיער ארוך מדובלל, בגדים נוחים כולל עידוד ליחפנות, ג'וינט ביד אחת ובירה בשנייה. רק אם בא לכם כן? סמים הם לא הכרח לחיים, ילדים ואבותיהם יקרים.

 

לפעמים זה כיף, זה כן. נטייה לקופצנות מוגזמת או רביצה מוחלטת. ברוטציה וחיבה לרוק'נרול.  "שוהו ובוהו" עולים ועושים רוק'נרול. הגיטרות חופרות עמוק, הקול צועק חזק אבל הוא לא חזק בבאלנס. שומעים שזו צרחה, התופים הולמים וביחד עם הבאס נותנים את הקצב. זה מעולה, ההתפשטות חוזרת על עצמה, אבל גם התרגלנו וגם זה היה יותר קצר ואכן קולע. זה נגמר עם דקות ארוכות של פידבקים מהגיטרה, אחת התופעות האהובות עלי. ווווווווררררררררררננננננ פח פח פח. והולכים כדי להגיע לדריק. טקנו זוכרים?

אתם ואנחנו זוכרים אבל זה לא קרה. נפרדנו לשלום מחברינו לטקנו ונכנסנו לרכב. הכול התחיל רגיל: התנעה, נסיעה לאחור, סיבוב ותחילת נסיעה חדשה, אי שם בשדות של גבעת ברנר. אבל אז אני שואל: "נראה לך מפה"?, "אולי לפה"? "היינו כאן כבר"? בכל פעם שאנחנו מתקרבים לאורות שזה סימן טוב, הדרך שהיא לא ממש כביש מתפצלת לימין או לשמאל.

אנחנו ממשיכים לנסות. שעה עברה. אנחנו מרגישים שכבר היינו פה ושוב מסתובבים. מפה לא בטוח שאפשר לעבור, אולי ננסה בכל זאת. הרכב נתקע בבוץ, אני יוצא לחלץ, את תתני גז ואני אדחוף. הנה אנחנו נצא, עכשיו שברי את ההגה ימינה, עוד קצת, הנה. ייצאנו מהבוץ, אבל אנחנו עדיין לא יודעים את הדרך.

אחר משהו כמו שעתיים וקצת של ניסיונות, אנחנו מגיעים לדרך שלא ממש נראית מתאימה לרכב ואי אפשר להסתובב. עוד שעה וחצי יעלה הבוקר ובאור רואים הכול. נראה שאין ברירה וזה מה שאנחנו מחליטים לעשות, משכיבים את הכיסאות לאחור והולכים לישון. אני מתעורר לאור ולחום והשעון מראה עשרה לשבע. באור באמת רואים הכול ותוך כמה דקות אנחנו מחוץ לשדות, בבית גמליאל. רק שנים עשר קילומטר מגבעת ברנר, אבל עכשיו חוזרים הביתה, הכלב מחכה לנו.

 

לחבר שחיכה והפסיד בגללנו, סליחה.

תגובות

  • מאכזב ביותר!

    אחד הסטים המאכזבים ביותר שיצא לי לשמוע בחיי. האוס הכי מסחרי וגיי שיש! שמעתי ממספר אנשים שחוו חוויות פלאשבק לשירזי של שנות התשעים. ללא ספק כישורי המיקסוס שלו הם מושלמים, זרימת סט והכל אבל בחירה מוזיקלית חלשה ביותר, סט עייף ומשעמם, הלכתי באמצע הסט וכך עשו עוד אנשים רבים. חבל שאנשי הברזילי לא טורחים גם לדייק בביוגרפיה של דריק שממש לא למד בבית ספר יחד עם חואן אטקינס (אלא הכיר אותו דרך אחיו הקטן אהרון אטקינס) ולמעשה היה המתלמד שלו עד שהחלו לעבוד ביחד. קווין בכלל צץ כמה שנים לאחר מכן, אז אנא לדייק ההיסטוריה המעוותת תישאר במוחותיהם של אנשים וחראם.

    אלינור, 11-06-2008 02:29

  • מסיבת העשור- ניו גורנליזים מאי אסס

    מי זאת אלינור ?? הבורות שלך דיי מביכה..תחקרי קצת לעומק קצת ותמצאי שהם למדו ועוד איך ביחד.. בקשר למסיבה לדעתי היו שם 1000 איש עם אנרגיה שתפוצצה בטירוף דריק נתן סקירה מדטריוט אול סקול ועד ויללבוס של ימנו. כנראה אחת המסיבות המרשימות בשנים האחרנות ומה זאת הביקרות המזורה הזאת..אין לך מה לרשום אז אל תעשה את זה

    ולדמיר, 11-06-2008 05:41

  • מאכזב בערך כמו הטור הזה. מצטרף לתגובה הראשונה.

    איתי, 16-06-2008 07:13