מגזין

סיפורו של בו דידלי

השבוע הלך לעולמו המוסיקאי, היוצר והגיטריסט בו דידלי שהיה אחד מהאבות של הרוקנ'רול והשפיע על עשרות אמנים גדולים. גיל מטוס מספר מדוע כולנו מכירים אותו טוב יותר משנדמה לנו

מאת גיל מטוס. 04-06-2008

תגיות: גיל מטוס, הספד, בו דידלי, רוקנ'רול, bo diddley, the animals, the rolling stones

סיפורו של בו דידלי

אל היוצרים הגדולים והחשובים ביותר, אנחנו לא תמיד זוכים להיחשף. לכן העובדה המצערת שהשם "בו דידלי", לא מצלצל כמשהו מוכר להרבה אנשים אינה מפתיעה. אך האמת היא שהיוצרים הגדולים זוכים למעמד גבוה יותר מאלה שמרוויחים את אור הזרקורים. היוצרים הגדולים, שלא מצליחים להיצרב היטב בתודעת ההמון, לרוב יהיו אלה שמשפיעים דווקא על קשת רחבה של אמנים שקוטפים את פרחי התהילה. היתרון הוא, שהיצירה שלהם בכל זאת, נשמרת ושורדת דרך גופים שונים. כך שגם מי שלא שמע אפילו שיר אחד של בו דידלי, מכיר אותו טוב יותר ממה שהוא מדמיין.

אפשר לשמוע את דידלי דרך קולו של ג'ים מוריסון בהופעות, כשהוא שאג משפטים כמו: "תגידי לי את מי את אוהבת"?, או דרך להקת The Animals שסיפרה את סיפורו של דידלי ושל סצנת הרוקנ'רול בשיר The Story of Bo Diddley. המקצב של דידלי אף פורץ החוצה דרך שירים של דיוויד בואי, U2, "רובים ושושנים" ואם תרצו גם דרך "הניו יורק דולס" ו"הקלאש", וזהו רק קצה הקרחון.

לפני שננסה להבין מיהו בו דידלי, נספר שהשבוע הוא הלך לעולמו ב-2 ליוני, בגיל 79 בביתו שבארצ'ר, פלורידה כתוצאה מאי ספיקת לב. דידלי השאיר אחריו קריירה ענפה שנמשכה כמעט שישים שנה והניבה למעלה מעשרים אלבומים ושיתופי פעולה רבים עם אמנים כמו: Howlin' Wolf, Muddy Waters, Chuck Berry, Ronnie Wood (האבנים המתגלגלות) ואף עם The Grateful Dead.

בו דידלי נולד ב- 1928 בעיירה במיסיסיפי תחת השם: Ellas Otha Bates. הוא אומץ על ידי בת דודה של אמו ובגיל שבע עבר יחד עם המשפחה לשיקגו. כנער צעיר חובב מוסיקה הוא למד לנגן בכינור, אך חלם להיות גיטריסט, בעיקר בהשפעת הבלוז של הזמר John Lee Hooker, שמאוחר יותר הושפע גם הוא מדידלי ואף חידש אחד משיריו.

תחילת הקריירה המוסיקאלית שלו כללה הופעות ברחוב ובפארקים עם חברים בעיקר. בשנת 1951 הוא אימץ את שם הבמה: "בו דידלי" והחל להופיע במועדונים בדרום שיקגו עם רפרטואר שהושפע בעיקר מהמוסיקה של ג'ון לי הוקר ומאדי ווטרס. ישנן כמה סברות לגבי מקורו של השם "בו דידלי"; המעניינת ביותר גורסת כי מדובר במשחק מילים ל- Diddley Bow - כלי מיתר אפריקאי מסורתי בעל שני מיתרים, עליו פרטו עבדים שחורים שעבדו בשדות הכותנה. ב-1955, לאחר כמה הקלטות של גרסאות דמו, הוא הקליט שני שירים, שאחד מהם - "I'm A Man" הפך במהרה ללהיט גדול של רית'ם אנד בלוז.

אחד מהאלמנטים המזוהים ביותר עם בו דידלי, הוא המקצב הייחודי שמלווה רבים משיריו. מקצב שקשה לתאר במילים, אך אם מנסים בכל זאת, התוצאה תהייה: "bomp, ba-bomp-bomp, bomp-bomp". מקורותיו של המקצב הם בהופעות רחוב בהן האמנים השתמשו בכל איבר אפשרי בגוף בכדי לייצר אותו. למרות שבימינו המקצב של דידלי עשוי להישמע כמשהו די טריוויאלי או לא מספיק מתוחכם, חשוב לזכור שבשנות החמישים זה היה פורץ דרך. למעשה, הכרומוזומים של ז'אנר הרוק עדיין מורכבים גם מגנים של המקצב הפשוט הזה שממשיכים לחבור לגנים אחרים ולייצר דברים חדשים, כחלק מהאבולוציה המוסיקלית.

שירים כמו: "Hey Bo Diddley" ,"Who Do You Love" ועוד רבים אחרים של דידלי מבוססים על אקורד אחד בלבד. במצב כזה, מה שיוצר את הריגוש הוא דווקא המקצב ולא ההרמוניה שלרוב מסבירה את הריגוש והעוצמה המוסיקלית. דידלי ידוע גם כגיטריסט בחסד, שאחד מסימני ההיכר שלו הוא הגיטרה החשמלית המרובעת והקטנה, שאפשרה לו לקפוץ על הבמה ולהשתולל בזמן שהוא פורט. הוא פיתח כמה טכניקות נגינה ואפקטים שגרמו לגיטרה להישמע טוב יותר ולפעמים, אף לפצות על העובדה שהשיר מורכב מאקורד אחד או שניים בעזרת סאונד מעניין.

בין שנות החמישים לשנות השישים הוא הקליט למעלה מאחד עשרה אלבומי אולפן, הופיע בתוכניתו של אד סוליבן ויצא לסיבוב הופעות בבריטניה ב -1963, יחד עם Everly Brothers ו- Little Richard. דידלי היה אחד מהאמנים הראשונים שהקימו אולפן הקלטה ביתי. לפי מקורות פמיניסטים, הוא גם היה אחד מהמוסיקאים האמריקאים הראשונים שצירף נשים ללהקתו.

למרות הפוריות של דידלי כיוצר, מאמצע שנות השישים הוא התקשה ליצור שירים שהשתוו ללהיטים הקלאסיים שלו מתחילת הדרך כמו: "Diddley Daddy",  "Mona", "Road Runner" ועוד . הפלישה הבריטית הראשונה, תרמה לקריירה שלו בכך שהעלתה את המודעות לגביו והפכה אותו לאייטם מבוקש להופעות חיות. בשנות השבעים הוא התארח במופע של "הרולינג סטונס" ואף הופיע כמופע פותח ללהקת "הקלאש". אך לצד תרומתה, הפלישה הבריטית גם פגעה בקריירה המסחרית של דידלי בכל מה שנוגע להקלטת אלבומי אולפן חדשים. מאמצע שנות השישים הוא התקשה לכתוב ולהקליט חומר מקורי והתבסס בעיקר על שחזורו של החומר הישן ואלבומי הופעה רבים שראו אור.

על אף העובדה שעיקר הצלחתו המסחרית של דידלי הייתה בשנים הראשונות של פועלו והתבססה על מספר לא גדול של להיטים, הוא עדיין נתפס בתודעה הקולקטיבית כאמן חלוץ וגאון, אשר השפיע רבות על עולם הרוקנ'רול והרוק שהתפתח כפי שאנו מכירים אותו כיום. אחד מנכדיו של דידלי תיאר לרויטרס את רגעיו האחרונים, וסיפר שלפני מותו התנגן ברקע שיר גוספל נעים בשם "Walk Around Heaven" ובמילותיו האחרונות אמר דידלי שהוא הולך לגן עדן.

כשבוחנים את עולם המוסיקה במונחים אבולוציוניים ניתן לעשות הקבלה מעניינת לעולם הזואולוגיה. כשם שכל יצור חי וצומח שהתפתח בעולמנו הוא מכונת שרידה שנועדה לשמר גנים, כך גם ז'אנרים מוסיקאליים הם מעין מכונות שרידה של אלמנטים קטנים וקדומים שיכולים להתקיים גם ללא מסגרת הז'אנר. אפשר גם להרחיק לכת ולחפש את המקורות של המקורות של המקצב של דידלי שטבוע במוסיקה של ימינו בצורה כה טבעית. אך הרעיון היפה הוא שהניצוץ, או האלמנט הזה הוא מעיין יחידה קטנה שהברירה הטבעית מעניקה לה עדיפות כלשהי. כך שהניצוץ של דידלי ימשיך לעבור ולשרוד זמן רב בגופים אחרים, בז'אנרים שונים.

התוכנית "שאמאל" תקדיש שעה לזכרו של בו דידלי ביום שני ה-9.6, בשעה 22:00.

תגובות

  • היום (04/06) במגדלור - ההופעה של בו דידלי עם הגרייטפול דד,

    מ-1972 בניו יורק. חצי שעה של בלוז-רוקנרול מג'ומג'ם, מחוספס ומשובח.

    ברק מגדלור, 05-06-2008 02:59

  • אחלה הופעה! שילוב מצוין

    גיל מטוס, 05-06-2008 03:27

  • קישור ל hit or miss - שיר ענק שלו שסומפל ע"י דה לה סול

    http://www.youtube.com/watch?v=Fv8A0UJOB70

    idogo, 07-06-2008 23:07