מגזין

מרסדס תוצרת כחול לבן

מרסדס בנד הצליחו למלא את הברזילי עד אפס מקום וגם הספיקו לנדב לנו כמה מילים על צילומי הסדרה,על עבודה אינטנסבית ואלבום שבדרך.

מאת אודי ניב. 02-06-2008

תגיות: אודי ניב, ראיון, מרסדס בנד

מרסדס תוצרת כחול לבן

לפעמים נדמה לי שגיבורי "הישרדות" הם בכלל אנשים שונים לגמרי מאלו שיצא לכם לראות על המרקע פעמיים בשבוע. מרסדס בנד יכולים להוות דוגמא טובה בכדי להסביר למה אני מתכוון. מעל עשור של פעילות בתחום המוסיקה הישראלית עומד מאחורי החבורה שהתחילה בתקופה ש-FUNKY הייתה מילה גסה במוסיקה המקומית. הם דבקו בסיבובי הופעות בלתי פוסקים ברחבי הארץ עד שהגיעו ל "אי המתים" והתפרקו לתקופה. למזלם זה לא היה פרק הדחה. הם החליפו שניים מנגניהם וחזרו להופיע. ואז, באופן די מפתיע, נבחרה הלהקה להשתתף בסדרת טלביזיה. הם שינו אסטרטגיה ובעזרת ניצחון במשימת החסינות של "הוט" נראה שחבורת השורדים בדרך הנכונה להגיע לגמר הגדול. החשיפה בערוץ הכבלים בתוספת מוסיקה מקורית טובה עשו את העבודה בשביל להקה שהגיע לה עוד שנים קודם פרסום וחשיפה.

הסדרה תעשה לי ילד קיבלה שני שבחים עיקריים ושניהם נוגעים לכם: משחק אמין מצדכם ופסקול טוב שכמובן כלל ברובו שירים מקוריים שלכם. עד כמה נדרשתם לשחק ?

גיא שמי: "זה היה לחלוטין משחק. ממש כל מה שנראה על המסך מצידנו מלבד המוסיקה היה משחק".

זו הפעם הראשונה שיוצא לכם לעסוק במשחק?

שמי: "כל אחד באופן אישי עשה דברים והשתתף, אבל לא בסדר גודל כזה. גל תורן (סולן הלהקה) שיחק יותר מכול חברי הלהקה".

איך היה?

שמי: "זה היה נורא. אני מאוד שמח ממה שיצא אבל זו הייתה חוויה אבל די שלילית בעיני".

גל תורן: "שמי לקח את זה הכי קשה. אני דווקא יכולתי למצוא לי כמה רגעים של חוויות חיוביות".

למעשה, רק יוני כהן בסיסט הלהקה לא שיחק. מדוע?

שמי: "הוא קצת ביישן. הוא אדם מאוד מצחיק וקומוניקטיבי אבל כשמים עליו מצלמה הוא קצת מתבייש".

בסדרה  עולות 2 דילמות של להקה: מסחריות ובחירת סינגל. מה דעתכם ?

תורן: "מה שיהיה יהיה. כל אחד שרוצה שיעשה את מה שהוא רואה לנכון. אני חושב שאחרי חצי שנה של ראיונות, שבאו בעיקר הסדרה, אין שום ראיון וכתבה שלא מזכירים את השם גלגלצ . אם אתה חושב על זה, אלו בסה"כ כמה אנשים שהתגייסו לצבא והם שמים את המוסיקה שהם הכי אוהבים. מה רוצים מהם? לפלייליסט של רדיו ת"א ו- fm88 לא פחות קשה להיכנס ועדיין כולם מתייחסים אל גלגלצ כאל מעיין "תאגיד" שקל נורא לשנוא.  

הם עדיין מסמלים או לפחות נתפסים כמסמלים משהו מסוים.

תורן: "הם מסמלים משהו בעל כורחם. כבר מזמן הם הפכו להיות סמל של משהו אחר ממה שהם. עם כל מה שקורה היום לקהל יש אפשרות לבחור מה שהם רוצים. זה לא הערוץ היחיד. הוא ערוץ מאוד טוב להפוך את הדרך קלה יותר מבחינת אמצעים אבל אין לזה קשר לסוג המוסיקה.

שמי :"זה נהיה סמל, התאגיד שנורא קל לשנוא בתחום המוסיקה. בסך הכול יש עוד תחנות רדיו גדולות ומצליחות בישראל שלא פחות קשה להיכנס אליהן".

בכל זאת הוצאתם סינגל ראשון עכשיו. " עד מתי".

"זה סינגל שהח'ברה מ"הוט" הוציאו. אנחנו כרגע עובדים על עוד תקליט".

7 שנים אחרי ועדיין אין דיסק. מדוע? איך מחזיקים את הקהל כל כך הרבה זמן ללא אלבום?

תורן: "אין הסבר לזמן שעבר. נכנסו לתקופה הכי אינטנסיבית שהייתה ללהקה והרעיון הוא להוציא תקליט שני. אנחנו מנסים לשמן את המערכת שלנו מכל הבחינות. בנוסף לעבודה על תקליט אנחנו מופיעים המון. חידשנו את העבודה על המייספיס שלנו שהיה קיים עוד קודם אבל למעשה רק עכשיו התחלנו ממש לעדכן אותו כמו צריך. כרגע יש לנו למעלה מ -55 אלף כניסות.

שמי: "עכשיו זוהי התקופה הכי אינטנסיבית של הלהקה ולראייהקול הקמפוס באים לראיין אותנו. ממש עכשיו אנחנו בעבודה על התקליט ושיגיע הזמן נוציא אותו".

אתם מרגישים שיש כיום יותר מקום לסוגים שונים של להקות בארץ? שהגבולות בין שוליים ומרכז השתנו בארץ בשנים האחרונות ?

תורן :"לחלוטין. אני מרגיש שבשנים האחרונות המוסיקה הפכה להיות פקטור אימתני מאוד בתעשיית הבידור פה בארץ וזה מגניב. אם כל הגרורות ועם הביקורת אנחנו נמצאים במצב בריא יותר משנות ה-90 שם הייתה התעוררות של רגע. עכשיו משהו בריא יותר קורא קרקע מוצקה יותר. יסודות שלא נבנו בין לילה".

שמי: "ללא ספק. המטוטלת עכשיו מתאזנת והמצב באמת טוב יותר מבעבר. אז הייתה להבה גדולה שנכבתה מהר. כיום הכול מבוסס יותר ותרבות המוסיקה בישראל נכונה יותר".  

איך זה בא לידי ביטוי אצלכם כלהקה?

תורן: "כלהקה זה בא לידי ביטוי בכך שאתה כל הזמן מקבל חיזוקים על העובדה שאתה יכול ליצור גם מבלי לנסות ולהיות במרכז העניינים. להקות יכולות כיום להתקיים ולהופיע. אנחנו מקבלים הרבה יותר כבוד והערכה מבעבר".

יש משהו מאוד מיוחד בלאהוב להקה לפני החשיפה שלה. יש משהו מאוד אישי ומדליק בלעמוד עם מאה אנשים (במקרה הטוב) במועדון הופעות כשרק עשירית מהם יודעים את המילים ואתה אחד מהם. תחושת השייכות הזו, ההרגשה שזה כמעט ורק שלך עושה את החוויה לאחרת; אלו הזיכרונות שלי מהופעות שראיתי בשנים הראשונות של מרסדס בנד. לא כזו הייתה עבורי ההופעה בליל שישי האחרון במועדון הברזילי. המקום היה מ-פ-ו-צ-ץ בקהל מאוד מגוון. היו שם מכל הסוגים והמינים. כאלה שמכירים את סדר השירים והמילים בעל פה, וכאלה שחושבים שלגל קוראים רם. כאלו שרקדו איתי עוד לפני עשור בהופעות שלהם וכאלה שעלו לכיתה א' באותו היום.

אבל מרסדס זה מרסדס, גם אם היא תוצרת כחול לבן והם באו להביא לנו ת'פאנק. הגיטרות שלהם נשמעות מצוין ולפעמים נדמה שלגיא שמי יש יותר מחמש אצבעות בכל יד. הבס שלהם מורגש בעיקר באזור האגן. פתאום אתה מרגיש אותו גורם לך להתנועע; לפעמים מצד לצד ולפעמים בתנועה מעגלית. אתה לא מספיק להתייצב והידיים עושות כאילו היית על התוף. והעיניים- הם על תורן. כי הוא לא מאפשר אחרת. מלא בכריזמה סוחפת ואנרגיה מתפרצת מצליח תורן לסחוף את הקהל שלו לקפוץ להשתולל גם במקום שדחוס הרבה יותר מידי לשם כך. השירים החדשים נשמעים ברובם טוב ונותנים לנו טעימות מכמה סגנונות מוסיקה שונים. העיבודים שלהם משתנים מהופעה להופעה מה שהופך אותה למעניינת כל פעם מחדש גם אם לפעמים נדמה שתורן כבר מזמן פחות צריך להתאמץ בכדי לשבות את הקהל שלו.

גם אם הם יכבשו את כל המצעדים של כל התחנות, לעת עתה נראה כי למרסדס יש מספיק דלק במיכל לשרוף עוד מספיק במות. אני אישית ממליץ ללכת לראות הופעות שלהם דווקא מחוץ לתל אביב. שם או שם תמצאו את הקהל הקבוע בקדמת הבמה שיעזור לכם עם מילות השירים. אבל ההבדל העיקרי הוא היכולת של תורן וחבורתו להיענות לאתגר של הופעה מול קהל מצומם יותר.

צילום: ORLYKO

תגובות