מגזין

המהפנט

עומר קליין גרם לדביר לצלול למעין מערבולת שמיעה מהפנטת, אחר כך הוא ישב איתו לקבל הסברים

מאת דביר צברי. 01-06-2008

תגיות: ראיון, עומר קליין

המהפנט

עומר קליין הוא אחד הכוכבים העולים בסצנה הניו-יורקית כפסנתרן ומלחין. הוא מצליח ליצור חיבור יוצא דופן בין ג'אז, מוזיקה ישראלית, ערבית וים תיכונית. עכשיו הוא בסיבוב הופעות בעקבות הדיסק האחרון שלו "omer klein -introducing" שראה אור בסוף 2007.

ישבתי במועדון ה'קמלוט' וחיכיתי שההופעה של פסנתרן הג'אז עומר קליין תתחיל וכבר הרגשתי שיש משהו שונה באווירה, משהו מוזר אבל טוב. בסוף ההופעה הבנתי; ההופעה שלו מהפנטת ויוצרת תגובות בלתי רצוניות של הגוף כמו נקישות בלתי פוסקות של האצבע לאורך כל ההופעה לפי הקצב. גם הרגל שלי (למרות הברך הדפוקה) לא הפסיקה לזוז מרגע תחילת ההופעה עד סופה. יש משהו בהופעה של הרביעייה המופלאה הזו שמעניק לך חיוב דבילי על הפנים שיש לו פירוש אחד בלבד - אני נהנה ולא איכפת לי מה קורה מסביבי. וכשהסתובבתי שמתי לב שכולם מסביבי עם אותו חיוך דבילי כולל הנגנים המופלאים, מה שמצביע על תשוקה למוזיקה ולנגינה כאחד.

את ההופעה החל קליין עם השיר 'אבוטבול' שנכתב כמחווה לעומר אביטל שמנגן בס בהרכב ומפיק ממנו צלילים שגורמים לך לחשוב שיש לא רק בס אחד אלא מס' כלי מיתר שונים על הבמה. בכל שיר נדהמתי לגלות מחדש שיש רק כלי מיתר אחד על הבמה. על התופים הופקד זיו רביץ שאחראי להכניס אותך בכל שיר לאטרף דמיוני (כי עדיין זאת הופעת ג'אז ואי אפשר להשתולל). על כלי ההקשה היה אחראי איתמר דואני שבאמצעות מגוון הכלים הרחב שהיו לו על הבמה ליטף את הצלילים של כל אחד מחברי ההרכב והעניק ייחודיות לכל צליל שכל כלי מפיק. וישנו המאסטרו עומר קליין על הפסנתר שפשוט נכנס למנטרה של 'אני מנגן ואתם תקשיבו' ואפשר להשוות את היצירות שלו ואת הנגינה שלו לחלילן מהמלין - הוא סוחף אותך אחריו וזורק אותך למקומות אחרים ובעצם מהפנט אותך. כל אילו ביחד יוצרים את ההרכבה שפשוט משליך אותך למערבולת שבסופה אתה נזרק החוצה ומגלה שחזרת למציאות כשהתאורה נדלקת והנגנים יורדים (אחרי ההדרן השלישי).

את ההדרן האחרון הם סיימו עם שיר שמתאים לי כמו כפפה ליד בתור נצר למשפחה מתימן שנקרא 'תימני'. כשהם ניגנו את השיר הזה על הבמה פשוט רציתי לקום ולרקוד צעד תימני לצלילים שפשוט שילבו בתוכם את הסגנון התימני, הישראלי, הים תיכוני וכמובן את הג'אז, אבל נזכרתי שאני לא יודע צעד תימני אז ויתרתי.

כשנגמר, פתאום התעוררתי מהחיוך הדבילי ונזכרתי שאני צריך לראיין את עומר קליין אז הלכתי אחריו. הוא קיבל אותי בחיוך והעיף את כולם מהחדר (האמת שהם יצאו והשאירו אותנו לבד על דעת עצמם) ומכאן החל הראיון.

היצירות שלך מתאפיינות בניחוח ישראלי, איך המוזיקה שלך מתקבלת בניו-יורק, יש סקרנות סביבה, סביב האותנטיות שלה?

יש סקרנות וזה מעורר הרבה עניין. זה כמובן לא רק סביבי אלא סביב קבוצה של מוזיקאי ג'אז ישראלים שפועלים בניו-יורק. הסאונד שאנחנו מביאים נשמע קצת מדבר, קצת גמלים קצת פלאפל. האמת היא שניו-יורק היא מקום מאד אידיאלי מהבחינה הזאת, מאד פתוח להמון דברים. אתה יודע שאם תיסע לניו יורק תראה שאתה יכול לצאת בערב, ללכת למועדון סלסה, לשמוע משהו בלקני או כמובן לשמוע רוק אמריקאי, לכן גם למה שאנחנו מביאים יש מקום.

למה יש דגש רק על נגנים ישראלים בהרכב שלך?

אני לא שם דגש על נגנים ישראליים, הנגנים שרציתי שינגנו איתי בהרכב, בתקליט ובהופעות הם ספציפית עומר, זיו ואיתמר. זאת אומרת שאם שלושתם במקרה לא היו יכולים אז היו שלושה אחרים ישראלים, למען האמת כנראה שלא, כנראה שהייתי עובד עם נגנים אמריקאים או אחרים. הנגנים הספציפיים האלה הם גם חברים טובים שלי וגם הנגינה שלהם מתאימה למוזיקה שלי, בעצם פיתחנו את המוזיקה יחד ככה שזה לא התעקשות על ישראלים כמו שזה התעקשות על השלושה האלה, אין לי שום עקרון של לעבוד רק עם ישראלים.

אתה רואה את עצמך חוזר לישראל לתת דחיפה לג'אז הישראלי?

שאלה טובה. אני בהחלט לא מרגיש שאני אגור בניו יורק תמיד אבל אני עוד צעיר, העתיד עוד פתוח. טוב לי להיות שם, זה עוזר לי לפתח את המוזיקה שלי וזה גם מין אתגר להיות בניו יורק ולא בתל-אביב, אתגר שדורש ממני להתגבר על קשיים וככה לגדול. אני בישראל שלוש פעמים בשנה, אני ישראלי ולעולם לא אהיה לא ישראלי ויחסית לנגנים ישראלים בחו"ל אני מגיע די הרבה. אני עובד עם אומנים ישראלים כמו יהודית רביץ, אלון אולארצ'יק ובמקביל יש את העניין שלי בניו יורק. בסופו של דבר אני שואף למצב שאני אוכל לנסוע ולנגן את המוזיקה שלי ברחבי העולם ואז בעצם פחות חשוב איפה אתה גר.

מי האומנים שמשפיעים על היצירות שלך? אתה מושפע יותר מאמנים ישראלים?

בערך 50-50 הייתי אומר. מצד אחד גדלתי על מוזיקה ישראלית, על שירים עבריים בין אם זה אומני רוק כמו ארקדי דוכין, ברי סחרוף אהוד בנאי ואחרים ובין אם זה אומנים של שנות ה-70 בארץ, מתי כספי שלמה גרויניך ואחרים. מצד שני האזנתי בהמשך הדרך להרבה ג'אז אמריקאי. אני מקשיב עכשיו להרבה מוזיקה קלאסית שהיא לא ישראלית ואני גם שומע הרבה דברים שהם מהמזרח התיכון. כל הסגנונות יוצרים אצלי איזשהו איזון כך  שבסופו של דבר אני לא מנסה להישמע כמו שום דבר אלא כותב את המוזיקה שבא לי לכתוב מעצמי.

יצרת סגנון מוזיקלי ייחודי שמשלב גם את הג'אז המוזיקה הישראלית והים תיכונית בכלל, יש שם לסגנון?

אני בתור מוזיקאי מתעסק פחות בשמות ובמילים ויותר בצלילים אז התווית של הסגנון פחות מעניינת אותי. זה אתגר מעניין לשבור את הראש איך לקרוא לזה אבל מבחינתי זה לא האתגר שלי, האתגר שלי זה להביא את המוזיקה. בשביל הדיוק אני חייב להגיד שיש מוזיקאים שפעלו ויצרו שילוב כזה לפניי, גם עומר אביטל שמנגן איתי כבר 10 שנים יוצר מוזיקה שמשלבת סגנון ים-תיכוני עם ג'אז.

איך אתה מצליח לשלב את כל הסגנונות מוזיקה (ג'אז, ים תיכונית, ישראלית, ערבית) ולהפוך אותם לסגנון אחד?

זה כמו להכין סלט. אני לא מנסה ליצור שום סגנון, אני רק מקפיד לא לחקות נגנים אחרים שממילא עושים את זה יותר טוב ממני. אני מנסה להקשיב למה שיוצא לי ואז אני מזיז הצידה את הדברים שהם פחות אני, אבל הסגנון הזה של הישראליות זה משהו שנכון לי עכשיו. אני לחלוטין לא מתחייב לכלום. אני פועל יותר לפי דחפים מאשר לפי הגדרות  שבאות אחרי שאני שומע את המוזיקה.

עומר אביטל הוא מקור השראה שלך, הוא השפיע עליך גם לפני שהכרת אותו?

עומר הוא השראה במשך שנים רבות. מאז שהכרנו לפני שלוש שנים הוא השראה גם בפן האישי. אנחנו יושבים יחד ומנגנים. הוא נותן לי הערות על המוזיקה שלי שמאד עוזרות לי. הייתי בטור באיטליה במשך 3 שבועות ביחד עם עומר ועוד נגנים ורק מלראות אותו כל ערב מנגן זאת חוויה, גם לפני שהכרנו הייתי שומע אותו בהופעות בארץ. הוא אחת הדוגמאות הראשונות שניתנו לי שאפשר להיות נגן ג'אז שמנגן ברמה גבוהה אבל נשמע כמו משהו שבא מפה.

מה מקור שמו של הקטע הראשון בדיסק, 'אבוטבול'?

השיר מוקדש לעומר אביטל. זה השם המקורי של המשפחה שלו ממרוקו וכתבתי את השיר כמחווה לעומר. מי שממש מקשיב ומכיר את המוזיקה של עומר ישמע שיש כל מיני ציטוטים ומוטיבים קטנים מהשירים שלו, אז אבוטבול זה בעצם אביטל.

איפה הקהל יותר חם, בישראל או בניו יורק?

זה מאד שונה, שני הקהלים חמים אבל באופן שונה. בפברואר הייתה לנו ההשקה החגיגית של הדיסק ובקטע האחרון של ההופעה בהדרן היו מחיאות כפיים בקצב כמו בטברנה. באו אליי המנהל של חברת התקליטים והיחצנית שלי שהם אמריקאים ואמרו לי "תשמע, לא שמענו מחיאות כפיים כאלה בקצב, מאמריקאים" גם שם זה מאד חם, משהו כנראה במוזיקה הופך את כל מי שמקשיב לישראלי לכמה דקות. אין לי העדפה איפה להופיע, כל מקום הוא מעניין. אני רוצה להופיע בכמה שיותר מקומות וזה מדהים כי אני רואה אנשים שונים מתרבויות שונות ואיך הם מגיבים לאותו שיר.

ושאלה אחרונה, האם צפוי לנו איחוד של להקת 'מורה'?

'מורה' אף פעם לא התפרקה אלא מאז שעזבתי אנחנו עובדים על אש קטנה. דווקא בפעם שעברה שהייתי פה, בחורף, הקלטנו דיסק ועכשיו אנחנו עושים לו מיקסים ובהחלט מתישהו עד סוף השנה הוא אמור לצאת וגם נצא אולי לסיבוב הופעות לרגל הוצאת הדיסק.

אם אני צריך לסכם את ההופעה ואת עומר קליין במשפט אחד אז אכתוב את מה שידידתי אמרה לי בהופעה - יש להם משהו באווירה שגורם לך כאילו ליפול לתוך מערבולת שמיעה מהפנטת.

האלבום omer klein introducing ראה אור ב-2007. חברי ההרכב: עומר קליין - פסנתר; עומר אביטל - קונטרבס; זיו רביץ - תופים; איתמר דוארי - כלי הקשה.

השתתפה בהכנת הכתבה וצילומים: ליאור גולדרט.

תגובות