מגזין

מאנקי איילנד

קופים מעופפים, חשופיות בגשם וקערת מרק מהבילה. איאן בראון פקד את ההאנגר 11 והשאיר אדמה חרוכה ואימפריה כבושה. אורלי נקלר מדווחת על ההופעה

מאת אורלי נקלר. 01-06-2008

תגיות: Ian Brown

מאנקי איילנד

ברוכים הבאים לספארי. מימין אפשר לראות ג'ירפות, משמאל דגי נחש. יש גם טווסים, בנות יענה, קצת בבונים ישראלים מצויים, ולמעלה, מעל כולם, יושב מלך החיות. הפעם אין לו רעמה וזקן, רק תחת אדום והרבה קלאס. הוא מלך הקופים והוא יודע מה הוא שווה, קבלו את איאן בראון.  

אי הקופים הארעי של איאן בראון ב-31.5 בהאנגר 11 תל אביב מונה כ-3000 תושבים, למרות שתחילה האמינו בהפקה (אופטימית, יש לציין) שהוא שולט על כמות כפולה של נתינים. נראה כי הוא מרגיש בנוח מול קהל כזה, לא עצום ולא קטן ובעיקר שפוט, חם, חונק מאהבה. כנראה שהיה הולך לאיבוד על במת הענק של ביתן 1, זו שאפילו איגי פופ לא הצליח למלא. שימו לב שהמילים "I wanna be your dog" (פופ) מול 'I want to be adored" (סטון רוזס) נשמעות מעל הבמה, כנראה בזכות המבטא הבראוני, כמעט אותו דבר. אבל תסמכו על קינג בראון, הוא יודע את מקומו . שלוש משקי"ות פלקט מניפות לכבודו כרזה מתוך הקהל: "Ian, you are adored ". עם להקה מוערכת כמו סטון רוזס וחמישה אלבומי סולו לא מספיקים, עכשיו הוא בטח כבר השתכנע.

אחרי סולו חצוצרה קצר (שמשלב לצורך העניין גם קטע מנעימת הנושא של "הסנדק") עולה מיסטר מאנקי בראון לבמה בהליכת הקוף המפורסמת. אם רק הייתי יודעת שאפשר לעשות קריירה מגמלוניות, היום כבר בטח הייתי דפנה ארמוני. איאן בראון הצליח להפוך את מחוות הגוף המגושמות שלו לסמל מסחרי. הוא מתנהל על הבמה כמו חשופית בגשם, או ליתר דיוק כמו אחת שדרכו עליה. יש בזה משהו חינני, כמו דוגמנית שנתפסה יורקת גוש ליחה צמיגי ועסיסי. הייתי רוצה שאיאן בראון יהיה מדריך הכושר שלי, נראה לי שיש לו שליטה מלאה בעמדת הסטפר.     

הוא פותח עם broken ומאות הנשים בקהל פורשות ידיים, לחבק אותו מאהבה. כבר בשיר השני הוא מפתיע עם שיר של הסטון רוזס (made of stone), יודע לרצות כמו שצריך את הקהל הישראלי הצמא לנוסטלגיה. עתידים לבוא עוד של הרוזס, בינהם waterfalls ו -I am the Resurrection. נראה שהמאנקי ג'אנקי לא הסתפק בבוטנים ובננות טרם ההופעה. מראה ההרואין שיק והמבט אחוז הטירוף בעיניים גורמים לכמה אנשים סביבי לרצות את מה שהוא לקח, יחד איתו, באותו חדר. בריטים שיכורים ודלוקים כבר מזמן לא מזוהים רק עם אצטדיוני הכדורגל. אני מסתפקת במשאלה צנועה שבגיל 40 בעלי יראה בדיוק ככה, גם בלי ההרואין.

ההצגה צנועה וביתית. פתאום מול קהל חדש במדינה זרה (ואולי גם קצת עוינת, לפחות לטעמו), נטול הפקה יוקרתית וחיפויי סאונד, המלך הוא עירום. ומזייף. ככה ערום הייתי שמחה לבצע איתו דואט מקלחת, בין קירות ששמעו זיופים קשים ובלתי נסלחים פי כמה. מקלחת ממש דרושה לי בחום-גיהינום שפשט בהאנגר במהלך ההופעה. אם תחילה הייתי סבורה שאני הוזה וקודחת מחום, ריח השחי וטיפות הזיעה שנטפו סביבי הוכיחו לי שהחום הוא לא רק בעוכרי, כולם באותה קלחת מרק המתבשלת על חום נמוך במשך שעה וחצי. האנרגיות בקהל הולכות ומשתלהבות יחד עם time , lovebug, וsweet fantastic שמבעיר ומעביר בי צמרמורות עונג וזיכרונות אהבה מפירנצה. או סתם מרחובות תל אביב. עכשיו אני בטוחה שהלילה שוב אלך לישון עם איאן בראון. איאן מצידו לא מפסיק להגיד בעברית "שלום" ו"מה נשמע" ושוב "שלום", לספר שוב ושוב שזו ההופעה הראשונה שלו בתל אביב, וגם הפעם הראשונה (אבל לא האחרונה) שלו בארץ, וכמה הוא נרגש להיות פה. אבל את  illegal attack מהאלבום החדש, אותו הסינגל שמייחס לבראון נטיות אנטישמיות, הוא לא עושה. למה לקחת סיכונים?

האלבום החדש The World Is Yours מככב בסט-ליסט, כמו גם Solarized וקצת מ Goldan Greats- Monkey business ו-Music of the spheres זוכים להתעלמות מחפירה. בראון בוחר לסיים את ההופעה בהדרן מרהיב הכולל את adored , sister rose וגולת הכותרת f.e.a.r, השיר היחיד מהאלבום הטוב ביותר של בראון עד כה, מיוזיק אף דה ספרס, שבראון מבצע בהופעה. אחרי f.e.a.r הוא יורד מהבמה ומבחינתי ההופעה התחילה רק עכשיו. יש לך עוד אלבום שלם לבצע, מיסטר. בראון לא מקשיב, מנופף לשלום בעיקר לבנות בקדמת הבמה ויורד. 18 שירים, שעה ועשרים, המרחק בין תחילת ההופעה לסופה טס כמו קליע מאקדח של מתנקש אל יעדו. מהיר, מדויק, חסר רחמים.

ביקורת קצרה בנימה אישית: בתום ההופעה ביקשתי את רשימת השירים מאנשי ההפקה הנפוחים מגאווה לשם הכתבה, דבר שגרר הערה מזלזלת בסגנון "אני לא אעלה לבמה בשבילך עכשיו". עסוקים בלטפוח לעצמם על השכם הם לא מביטים ימינה ושמאלה ולא סופרים את הפצועים וההרוגים. כמעט כמו ממשלת ישראל. כמה מאמץ זה כבר מצריך לשלוח איש במה להוריד למטה רשימה מסכנה? ויסלחו לי כל קוראי על חוסר הדיוק בסדר השירים.

"כן, עם הסתייגויות" היא התשובה שלי לשאלה האם ההופעה הייתה טובה. החום, הזיופים, הסאונד, השירים החסרים, מול קוף אחד סקסי עם פלפל בתחת וזהב בשפתיים שכבש עוד חלקת אדמה חרוכה בדרכו להשלמת אימפריית קופים מובטחת. למרות הכל, לא הייתי מפסידה את ההופעה הזו בעד שום הון שבעולם.

צילום: אורלי נקלר.

תגובות

  • מסכים ...

    לא היו לי ציפיות כ"כ גבוהות אפילו שאני מעריץ די ותיק ,,, התאכזבתי בעיקר מהלהקה , נראו כמו חבורת פקידים . הסאונד היה מזעזע , אבל זה לא חדש . סה"כ חוויה לראות אותו , הבן אדם הזוי לגמרי וגם אני הייתי רוצה להיות איתו בחדר לפני ההופעה וגם אחרי

    יואב, 02-06-2008 07:52

  • צריך להגיד את זה אחת ולתמיד:

    הסטון רוזס היא אחת הלהקות הכי אוברייטד בעולם. עם כל הכבוד, כל הלהקות האחרות שיצאו ממנצ'סטר מסוף שנות ה- 70' ועד היום, חוץ מאואזיס כמובן, היו הרבה הרבה הרבה יותר טובות ממנה. תבדקו ותראו. מצטער אבל מלך הקופים הוא עירום!

    איאן קרטיס, 02-06-2008 10:09