מגזין

תפסו אמריקה

Noble Brats חזרו מסיבוב הופעות בארה"ב. אודי ניב הצטרף אליהם לאולפן החזרות לבדוק מה התחדש

מאת אודי ניב. 29-05-2008

תגיות: אודי ניב, ראיון, Noble Brats

תפסו אמריקה

Noble Brats הוקמו על ידי יניב פלג ואליאור סולומון לפני כיותר מארבע שנים. לאחר מספר הופעות מצליחות החליטו השניים כי חסרים להם מימדים נוספים במוסיקה וצירפו שלושה חברים נוספים ירון לנדסברג ומיכאל וידר  (גיטרה) ואלון שולמן (בס) שיחד מרכיבים את ההרכב הנוכחי של הלהקה. נובל בראטס מושפעים ממגוון להקות אלטרנטיביות מוכרות ושונות ומצליחים לתבל את המוסיקה שלהם באנרגיות של רוק אלטרנטיבי בועט.

ה-Noble Brats חזרה מארה"ב עם שק של חוויות וסיפורים ואני הייתי שם כדי לפשפש בו. כמות הסיפורים והחוויות שחזרו עמם חמשת החברים ללהקה יכולה להספיק למלא את החלל שהותירה שביתת התסריטאים בהוליווד (ויש להם מספיק לכל ז'אנר). שמעתי על ואן-15 נוסעים שלא מספיק לחמישה. על אין ספור תקלות וגם לא מעט הצלחות. על לילות הומי אדם לעומת מקומות חשוכי אל. הייתה שם ברמנית נחמדה ונדיבה במיוחד וגם כלב שחגור לו במושב הנהג שמכונית נעולה באמצע שום מקום. מקנאים? גם אנחנו.  

איך התחיל הרעיון לצאת לסיבוב הופעות בארה"ב ומי ארגן את זה?

אם אתה כותב באנגלית אתה חייב להיות עם העיניים החוצה. שם קיימת האפשרות להגיע למיליוני אנשים. הסיבוב אורגן בעזרתו של יובל הרינג מלהקת "לבנון", בעל חברת הבוקינג Fish In The Water. אנחנו מצידנו היינו צריכים לעשות בעיקר עבודת אינטרנט ולוודא שבכל מקום שיובל סידר לנו הופעה, ההופעה אכן מתקיימת ובזמן המתאים.

זה היה סיבוב הופעות מאורגן או שנסעתם לנסות את מזלכם?

כל ההופעות היו מאורגנות מראש מלבד הופעה אחת בניו ג'רזי שהצלחנו להוסיף במהלך הסיבוב. הופענו בחוף המזרחי והתארחנו גם בשתי תוכניות רדיו באינדיאנה ובמרילנד. והי עבודה שעשינו גם כן מהארץ בעזרת המייספייס שלנו. במהלך הסיבוב היינו לבד וכל העבודה הייתה עלינו. שכרנו ואן שמתאים ל-15 נוסעים וגם הוא היה מפוצץ עד הגג . לא היה יותר מידי מקום אבל גם דברים כאלה תרמו לחוויות.

 

איך אמריקה קיבלה אתכם ?

ברוב המקומות לא ידעו מי אנחנו או שאנחנו מישראל. במקום שכן ידעו, בקונטיקט לדוגמא, נתנו לנו כבוד קודם כל דווקא בגלל שאנחנו מישראל. התייחסו אלינו יפה מאוד. התחלנו בניו ג'רזי והגענו לדירת "מיליון דולר". היינו יוצאים להופעות שסבבו את האזור, וחוזרים לדירה. עד שלא יצאנו מהדירה הזו לא הרגשנו ממש את הטור. רק אח"כ יצאנו לדרכים והתחלנו את המסע האמיתי שכלל בתוכו אין ספור חוויות.

 

מה היה סדר גודל של ההופעות? עם מי הופעתם?

ההופעות קטנות - עד 50 איש בקהל בדרך כלל. היו ערבים עם להקות מוכרות יותר שמילאו את המקום, אבל אם אתה מופיע אחרון לא תמיד כולם נשארים. הלהקות שראינו והופענו איתם היו מדהימות. אומנם הן לא מוכרות בארץ אבל שם הן רצות כבר כמה שנים וצוברות קהל. במצבים האלה יכולנו לראות את ההבדל בתרבות ובקהל. הופענו אמנם מול קהל מצומצם יותר אבל גם מפרגן יותר. כשהם אוהבים אותך, הם מרימים אותך באוויר.

 

במה שונה הקהל האמריקאי מהישראלי?

אם הקהל האמריקאי אוהב אותך הוא יפרגן לך בלי סוף. הם מכבדים כל מוסיקאי באשר הוא למרות שיש המון כאלה שם. באוהיו לדוגמא, הופענו במקום הזוי בשם- "קוויט בובס". כשסיימנו להופיע מנעו מאיתנו לרדת מהבמה במובן הפיזי, ממש תפסו אותנו. בהופעה אחרת היו 2 גרופיות שבאו אחרינו אחר כך ל-4 הופעות שונות במדינות שונות ואפילו עשו קעקוע של הלהקה! הן נסעו שעות להופעות וטסו במיוחד לניו יורק להופעה אחרונה. התחברנו איתן והן אפילו יבואו לארץ לחגוג את יום ההולדת של אחת מהן. אנחנו מארגנים הופעה במיוחד בשבילה. אבל לא רק מצד הקהל זה שונה. כל תרבות המוסיקה שם שונה לגמרי.

 

במה זה בא לידי ביטוי?

הכול עובד מהר שם. במילה אחת - יעילות. ברגע שאתה שם ואתה קובע עם השכרת ציוד הכול הרבה יותר פשוט. גם כאן יש את זה אבל רק בטופ. שם מתייחסים ללהקה קטנה וגדולה אותו הדבר. אתה בא למקום שאתה בסה"כ לא מכניס לו הרבה אבל עדיין מתייחס אליך קודם כל כאומן ורק אח"כ כמישהו שאיתו עושים עסקים. בנוסף המגוון שם מאוד שונה. אפשר למצוא הכול. חנויות של גיטרות וציוד לדוגמא.

 

כיצד תרם לכם סיבוב ההופעות בארה"ב?

חזרנו להקה אחרת! קודם כל זה תרם לאנרגיות שלנו ולמוטיבציה. זה נתן לנו המון כוח להמשיך ורצון להגיע לשם לסיבוב נוסף. במשך חודש אחד הופענו כ-17 הופעות דבר, שלא עשינו במשך שנה שלמה בישראל. האינטנסיביות הזו עוזרת להתמקצע, בעיקר בכל מה שנוגע בהתארגנות להופעה ועלייה לבמה; שם למשל אין סאונד צ'ק לפני ההופעה- פשוט צריך לעלות ולהישמע טוב. זה לא נעשה מתוך חוסר השקעה אלא מתוך מקצוענות. כל אחד יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות. גם מבחינת "שואו", עמידה והתנהלות על במה למדנו הרבה. פתאום אתה קולט שאתה מיישם הרבה יותר מהר בשל האינטנסיביות של ההופעות בסיבוב כזה. זה מתחיל בדברים קטנים כמו לבדוק את הציוד שלך אפילו לרמת הסטנדים ונמשך לדברים הגדולים ביותר. אני חושב שכל מי שעושה מוסיקה באנגלית צריך לנסוע ולהתנסות גם שם. שם זה העולם האמיתי. הארץ זה כמו חדר חזרות. גם אם ידענו את זה הבהיר את זה בצורה מאוד ריאליסטית. רק אחרי שעושים את זה מבינים כמה זה תורם. לעשות את הטור השני למשל, יהיה הרבה יותר פשוט.           

 

אתם חושבים שאם הייתם נשארים שם זה היה סיפור אחר?

זה לא היה בהכרח יותר קל. כמו שיש שם הרבה קהל כך גם יש יותר להקות ותחרות. אבל סביר להניח שהיינו פעילים יותר מאשר בארץ בגלל שאנחנו כותבים באנגלית.יש לי (יניב פלג, סולן הלהקה) הרבה מה לומר והמשמעות של המילים שלי מאוד עמוקה. אני משקיע המון מחשבה בטקסטים וכשאתה מופיע מול אנשים שמבינים כל מילה ואת הניואנסים זה פשוט חוויה אחרת. עם זאת אני חייב להודות, כשהשוונו את הציוד שלנו ללהקות אחרות לא ירדנו מהם. נראה שאנחנו עושים מזה יותר עניין מהם לפעמים.

 

אז למה בכל זאת אתה לא כותב בעברית?

כי אני לא מסוגל לבטא עצמי אותו דבר. זו השפה שאני הכי אוהב ומתחבר אליה מתבטא בה הכי טוב. אני לא יודע לבטא עצמי טוב בעברית כמו באנגלית.

 

מהי התחנה הבאה?

אירופה ואח"כ החוף המערבי. כרגע אנחנו מנסים לעשות את זה דרך חברת בוקינג. אנחנו משקיעים את הכסף במיקסים ובודקים מה נכנס ומה לא לדיסק. אנחנו רוצים שבטור הבא יהיה לנו כבר אלבום.

 

איך באמת מתקדם האלבום?

אנחנו מחפשים מישהו שיעשה לנו מיקס לאלבום, שיאהב את המוזיקה ויתחבר אליה. אנחנו מחפשים חברת תקליטים/משקיע, יח"צן. מחפשים מפיקים וספונסרים כדי להוציא את זה כמו שזה צריך. עד עתה עשינו את הכול לבדנו ועם קצת עזרה אנחנו מאמינים שנוכל להתקדם ולהצליח.

נובל ברטס יופיעו הערב בחינם בסאבליים ומבטיחים סט נדיב של מיטב שיריהם. אני חייב להודות שהחזרה שראיתי במהלך השבוע נשמעה טוב בהרבה מהחומרים המוקלטים שלהם שהגיעו לידי. נראה שמשהו טוב באמת קורה ללהקה והיא בהחלט יכולה לציין את סיבוב ההופעות הראשון שלה בארה"ב כנקודת מפנה. בקיצור, קחו את עצמכם אחרי יום חם שכזה ולכו להתרענן על בירה צוננת ומופע רוק חינמי טוב.

תגובות