מגזין

מבוכים וקצבים - חלק ב'

כמה ימים רצופים ללא שינה לא מנעו מאודי ניב להגיע להופעה המשותפת של פאניק אנסמבל ואטליז ולראיין את שתי הלהקות

מאת אודי ניב. 17-05-2008

תגיות: אודי ניב, ראיון, Eatliz, Panic Ensemble

מבוכים וקצבים - חלק ב'

פרק 3 - קרב סכינים

 

רגע לפני שהקצבים עלו לבמה הציגו בפנינו השפים רועי ירקוני ולי טריפון קרב סכינים, כשהמרכיב המשותף הוא הגרסא המחודשת שלהם ל- Be Invisble של אטליז. את הגרסה אגב, ניתן להשיג במייספייס של אטליז ובסמפלר של אנובה (הלייבל בו חתומה אטליז), ששוחרר בחגיגות השנה ללייבל זה מכבר. חלק מהקהל נותן ללהקה את הכבוד הראוי ועוזב את הכיסאות לטובת קדמת הבמה.

לפני שאמשיך אני חייב להישיר אליכם מבט ולומר: "קוראים לי אודי ניב ואני איטליז-כוהוליק".

פרק 4 - הקצבים באים

כמו כדור אנרגיה שהתפוצץ בתוך מתחם הבארבי עלתה חבורת המוכשרים של אטליז לבמה ופתחה עם דיסטורשיין מעמיד שערות. בשנייה שקולה של לי טריפון מתווסף הצלילים הופכים לרעש הכי נעים שתשמעו בעיר. הקול עוצר הנשימה שיוצא מפיה של הזמרת המדהימה הזו חודר הישר אל מרכז העצבים שלכם. אולי בגלל זה הרגשתי במשך רוב המופע שהגוף שלי חסר שליטה. לא יכולתי לעצור במקום. ממש כמו מיתרי הגיטרה, כל עוד אור בהיר המשיך לפרוט עברו בי רעידות. אטליז יודעים לקחת את בשרכם החי ולטחון אותו דק דק במעבדת הבשר שלהם. בדיוק כמו שהם עושים לעיבודי השירים שלהם. תערובות הבשר שלהם עשויות מזנים שונים ומשונים אך עדיין שומרות על מרקם טעם וצורה נעימים לחך. המעברים המצוינים שלהם, השיוט הנעים בין הז'אנרים השונים ושילובי הסגנונות היו מוקפדים ולא חרגו מהביצועים המוקלטים באלבום. במיוחד כשמדובר בשירה של טריפון.

הניסיון הראשון של טריפון להופיע על עקבים כושל והיא מזמינה את יעל קראוס לטקס החלפת נעליים. קראוס נשאבת בשניות לטירוף האנרגיות של טריפון והשתיים פוצחות בריקוד כמו היו מכושפות. בכלל, בערב הזה זכינו לשילובים מקסימים. זה החל עוד כשפאניק אנסמבל הזמינו את עמית ארז וטריפון כל אחד בתורו, להצטרף למבוך. ארז לקח את האקוסטית ועזר לקראוס בשירה בשיר חדש של פאניק; טריפון בתורה חלקה את Jewish Woman עם קראוס בתוספת ריקוד עממי. שמענו גם את כל אחת מהלהקות מבצעת שיר של השנייה, רק למען יוכל הקהל להרגיש מה היה קורה אילו. זה בדיוק הזמן להשחיל שהגרסא של אטליז ל-Fear של פאניק הייתה מעולה ונתנה לה זווית חדשה ומסקרנת.

למרות שנראה היה כי הערב הופך ונהיה קצת ארוך וחלק מהישובים כבר הראו איתותי עייפות אטליז עשו הכול כדי להשאיר אותנו איתם. גם השירים החדשים שהושלכו ב-Set List הופיעו בזמן מתאים. חלקם נשמעו כל כך טוב שנדמה היה כאילו כבר מזמן התחברנו.

גיא בן שיטרית הצליח לאגד חבורה של נגנים לכדי מכונה משומנת שלא מתפשרת על פחות ממצוין. אני אוהב בשר באופן כללי, אבל לבשר של האטליז הזה אני מכור.

גיא, אטליז הפכה לקאלט.

בן שטרית: "צברנו את הקהל בהופעות, זה נכון. אנחנו מכוונים לעניין ולאתגר את עצמנו במוסיקה וזו הדרך היחידה שאני מכיר איך לעבוד בלהקה בפרט ובמוסיקה בכלל. אנחנו מנסים על קהל את החומרים שלנו ומקבלים את התגובות. לפעמים אנחנו זונחים שירים בהופעות ולאו דווקא לא מקליטים אותם אבל לפעמים אנחנו זונחים שירים שנראה לנו שלא זורמים מהבמה החוצה ובחזרה".

 וזו גם הדרך שלכם להרכיב אלבום?

 בן שיטרית: "הרבה פעמים כן. יש כמובן יוצאים מן הכלל. יש שירים שעובדים נורא יפה באולפן".

לדוגמא?

טריפון: "Mix Me". משהו בעוצמה שלו פשוט אחר בהופעה. ויש שירים שזה הפוך. שיש עוד איזה תוספת שישנה רק בהופעה; או שזה מעצים או שזה מוריד".

הכתיבה שלך ידועה כמיוחדת ושונה.   

בן שטרית: "אם אתה כבר בורר את המילים שלך מתוך אין ספור מילים, לפחות שיהיה משפט שנאמר בדרך המעניינת שלך. אני חושב שהכתיבה שלי מתאימה עצמה למוסיקה. היא מנסה להיות לגמרי עצמה. כמה שהיא מאוד תבניתית כך היא גם מופשטת ומנסה לתאר את עצמה. המילים מתארות את המוסיקה ולהפך. יש איזה סינרגיה".

הפעם בחרת לעשות זאת באנגלית.

בן שיטרית: "הכתיבה היא באנגלית גם כמטרה להגיע לחו"ל אבל בעיקר בשל חיבור פונטי מתאים לסוג מוסיקה".

מה באמת קורה עם חו"ל?

עמית ארז: "עדין עוד לא הופענו בחו"ל אבל זו השאיפה. כרגע חתמנו על חוזה הפצה לאלבום הבכורה שלנו בגרמניה ועם עוד כמה מדינות. עכשיו אנחנו נכנסים לתהליך עבודה להפצה גם באתרים באירופה וכמובן במייספיס. הרעיון הוא שניסע לחו"ל רק אחרי שנחתום חוזה עבודה מסודר עם המשרדים והגורמים במקביל, שייווצר סיבוב הופעות שיוביל להתקדמות. סביר להניח שבסיבוב הראשון זה לא ממש יקרה אבל נקווה לטוב".

רוצים גלגלצ או שטוב לכם בסביבת השוליים?

בן שטרית: "בוודאי שרוצים. מבחינתי להביא את השוליים לטופ זה להגיע למיינסטרים. מיד אתה נותן למיינסטרים את האתגר הבא ולא יותר מזה. זה לא הופך את המוסיקה שלך בהכרח לזולה".

טריפון: "לפעמים יש דברים בשוליים שלא בהכרח נעימים להאזנה גם אם אתה מוכן להתפעל מהתחכום, אבל פיזית לא כיף לך. אני חושבת שאטליז מצליחה לשמור על איזשהו איזון. יש משהו אוונגרדי ואחר אבל עדיין נעים לשמיעה. לפעמים בין כל האוונגרד, האלטרנטיבי והסייד-סטריים חסר לי את הפן הידידותי לאוזן. משהו שמתקשר ובא לך להתחבר אליו וזה משהו שאנחנו משתדלים לשמר במוסיקה שלנו".

ארז: "לאטליז יש השתדלות לשמור על מסגרת של שיר אחרי הכול. אנחנו מנסים להימנע מהמלכודת של פומפוזיות ויומרנות ולכן כל שיר לא עולה על חמש דקות".

יש שיר שנאלצתם לקצר?

בו יטרית: "כשהקלטנו את השיר שפותח את האלבום "Bolshevix" חשבנו לקצר אותו. הוא נשמע לנו מעט ארוך. בסופו של תהליך לא קיצרנו אותו והשארנו את הגרסא הארוכה והמקורית שגם היא לא עולה על חמש דקות".

שש שנים חיכינו לאלבום... נצטרך לחכות עוד שש לזה שיבוא אחריו?

בן שטרית: "הפעם הדרך תהיה קצרה יותר. הדיסק הבא בדרך. בעיקרון יש לנו המון חומרים במצב מתקדם שמתוכם נצטרך לבחור מה ייכנס לדיסק. מבחינת חומרים מוקלטים יש לנו כבר יותר מהדיסק".

 

פרק 5 - רקוויאם לפרידות.

כמו כולם גם אני שונא פרידות. גם הפרידה מהחוויה שעברתי הערב לא הייתה פשוטה. חזרתי הביתה ורצתי לנגן, שוב, את שני האלבומים המדהימים של פאניק אנסמבל ואטליז. משהו בי סרב לסיים את הטיול. האזנתי למוסיקה בעוד עיני עצומות וחזרתי היישר למקומות בהם ביליתי באותו הערב. חזרתי למקומות המדהימים אליהם הגעתי במבוך של פאניק ולהיעטף בסבך המוסיקאלי של אטליז. כשפתחתי את עיני, כבר רצתי למחשב לבדוק את לוח ההופעות המלא של השתים. עוד לא נפרדנו ואני כבר מתגעגע.

צילום: אורית פניני.

תגובות

  • Itliz and Panic Ansamble

    It sounds like a hell of a night man, I wish i could be there too. maybe one day we could see them live in NY too. but till then keep writing, you doing a great job

    Idan , 29-05-2008 04:27

  • who the f@#k teach u english??

    thanx :)

    eatliz and the ensemble, 02-06-2008 13:30