מגזין

דוד, מלך ישראל

ניר אביבי ביקר ב"דוד ובת שבע - דרמת פלמנקו" בניצוחה של מיכל נתן והבין מה כוחה של אמנות

מאת ניר אביבי. 22-05-2008

תגיות: דוד ובת שבע - דרמת פלמנקו

דוד, מלך ישראל

אחת המדינות שאני הכי אוהב בעולם היא ספרד. אני אוהב את האוכל; הטאפאסים המדהימים, מגוון פירות הים והשפע העצום שיש למטבח הזה להציע. את האנשים, את הבחורות, את המסיבות, את הים, את השמחה ואת התרבות העשירה. על כל אלו מעיבה לפעמים העובדה שהספרדים היו בעברם הלא רחוק כל כך אחד העמים האכזריים ביותר שהיו קיימים; הם השמידו תרבויות שלמות בדרום אמריקה, אנסו, בזזו, רצחו והתעללו במאות אלפי אם לא מיליוני הילידים שחיו בדרום אמריקה לפני שהגיעו בשנת 1492. במאה ה-8 לספירה הופיעו בספרד מוסלמים ממוצא ערבי-ברברי בהנהגתו של עבד א-רחמן וספרד הושפעה רבות מהתרבות המוסלמית ששלטה שם זמן רב מהמאה ה-8 ועד סוף המאה ה-15. למעשה, למרות היותה של ספרד כיום ארץ נוצרית קתולית כיום, היא הושפעה רבות מהמוסלמים ואף מהיהודים שחיו בקרבה והשפיעו רבות על התרבות שלה. הם השפיעו על הרבה דברים בתרבות הספרדית: על המוסיקה, על האוכל, על השפה וכמובן גם על הפולקלור.

הפלמנקו הוא ריקוד עממי ספרדי, נגינתו מזכירה ניחוחות ערביים, סופיים מינוריים ואתניים להפליא. הריקוד חושני, יפהפה ומזכיר שילוב של ריקודי בטן וריקודים עממים ערביים עם ריקודים מערביים. שירת הפלמנקו משלבת סילסול שמזכיר מאוד את שירת המזרח הקדום והתיכון ומשלב עצב אדיר ורגש חזק מאוד של הזמר. הפלמנקו בעצם מייצג את המורכבות שבתרבות הספרדית; מערב מצד אחד ומזרח מהצד השני, ומשקף בצורה נהדרת את ההשפעות הרבות שהתרבות הזו ספגה.

המופע "דוד ובת שבע - דרמת פלמנקו" בניצוחה של מיכל נתן המדהימה אמורה להיות הפקה מקורית המבוססת על הסיפור המקראי של דוד ובת שבע והיא אכן כזאת. נתן הצליחה לשלב בין פסוקים תנכיים וסיפור יהודי מוצלח מאוד שמשלב (כמו הפלמנקו) עצב, אופטימיות, שמחה והרבה רגש לריקוד הפלמנקו המרגש והעצמתי. המופע מתמקד בסיפור האהבה שבין דוד מלך ישראל לבת-שבע הפשוטה שבסך הכול התרחצה על הגג ומאז חייה השתנו לגמרי. לאורך כל המופע היו למעשה כמה התרחשויות: הנשים והבנות מלהקת קמפוס שרקדו זה עם זו ולמעשה נתנו רקע וצבעו את הסיפור בצד מלא חיים לצידה של מיכל נתן הלו היא בת-שבע שנתנה הופעה משובחת לבדה ולצד בן זוגה אריק אלפסי, שלמעשה היה היחידי שרקד בלט ניאו קלאסי והראה את התסכול ואישיותו המורכבת של דוד מלך ישראל.

במשך המופע הבנים הצליחו להרשים יותר מהבנות. אולי מפני שהנתונים הפיזיים של חלקן היו קצת האנטי-תזה לרקדניות הפלמנקו ה"אמיתיות" שאפשר למצוא בחצי האי האיברי; הן שחומות, שריריות רזות ומאין -"פאם פאטל" שכאלו, לעומת הרקדניות המקומיות היו קצת עסיסיות יתר על המידה ולפעמים אף מגושמות. לא שיש לי בעיה עם עסיסיות ומגושמות באופן כללי, אבל כמו שחברה שלי אמרה לאחר המופע: "זה כמו לצייר ציור עם צבעים לא מתאימים".

בשורה התחתונה אני יכול לבשר כעת בשמחה שחוויתי את אחת מהופעות המחול הראשונות שבאמת נהניתי מהן. הן בגלל העובדה שזוהי הופעת המחול הראשונה שיצא לי לראות מזה 10 שנים, וגם מפני שזה באמת היה מרגש, סוף סוף הבנתי למה אנשים מתכוונים כשהם אומרים שאמנות אמורה לעשות משהו מבפנים, לשנות, להפעיל איזה משהו שלא היינו מודעים אליו לפני כן, אולי זה היה הריקוד, אולי הסיפור של דוד ובת שבע, אולי השירה המדהימה שהתנגנה ברקע ואולי הגיטרות שפרטו במשך כל ההופעה , ואולי מי יודע, זו כוחה של האמנות.

התמונות נלקחו מעמוד הפליקר של la pulga ושל Claudio Gonzalez

תגובות

  • אין לך מושג

    שלום לך ידידי המבקר חבל שאין לך מושג על מה אתה מדבר, רקדניות שחומות רזות ראית בבר החשפניות בספרד. פרוקה הגדולה (אם אתה מכיר פלמנקו וודאי שמעתה עליה)זקנה יותר מסבתא שלך היא לא צעירה לא רזה ובטח לא פאם פטאל. רקדנית פלמנקו היא לא רקדנית מין בכתבה הבאה תכתוב על משהו שאתה מכיר. ועיצה קטנה, אל תקח את חברה שלך למוזיאון, היא לא מבינה בצבעים שלך עופר

    עופר, 06-06-2008 19:26

  • תגובה ל"אין לך מושג"

    יש מצב שמלאות עושות לך את זה בלי קשר לפלמנקו... יש מצב שצבעים לא מתאימים זה לא הניסוח המתאים, אולי יותר בכיוון של- לנסות לצייר ציור עדין ומוקפד במכחולים עבים.

    סתם אחת, 07-08-2008 07:35