מגזין

לדידה של די די

זמרת הג'אז די די ברידג'ווטר חוזרת להופעה אחת בישראל. בראיון מיוחד לקול הקמפוס היא מספרת על שורשים אפריקאיים, על הנחיית תוכנית ברדיו ואפילו על פוליטיקה

מאת גיל רוביו. 16-05-2008

תגיות: ראיון, Dee Dee Bridgewater

לדידה של די די

הקריירה של די די ברידג'ווטר (58) החלה כבר בשנת 1966 ומאז המוזיקה, המיקרופון והבמה הם חלק בלתי נפרד מחייה. כמי שהתחילה את דרכה כסולנית הביג באנד של החצוצרן ת'אד ג'ונס, והמשיכה כסולנית, שחקנית מוערכת במחזות זמר, בטלוויזיה ואפילו כשדרנית רדיו בשנים האחרונות, קשה לפספס את הנוכחות הכריזמטית שלה בכל אחד מתחומי אומנויות הבמה. לפני כשנה ראה אור אלבומה המצוין Red Earth - A Malian Journey, אותו הקליטה עם מוזיקאים ממאלי שבאפריקה ונקרא על שם האדמה האדומה שנגלתה לה לגדות נהר הניגר שבמאלי כשביקרה שם בשנת 2005.

בראשית חודש יוני תגיע ברידג'ווטר להופעה אחת בתיאטרון חולון, הופעה שתחתום את סיבוב ההופעות האירופי הנוכחי שלה, בטרם תשוב לביתה שבארה"ב.  בהופעה ברידג'ווטר תבצע שירים מהאלבום האחרון וגם מהרפרטואר העשיר שלה. תפסנו אותה בפאריז לשיחה על מוזיקה, שורשים, קריירה ופוליטיקה בשנת בחירות מרתקת.

שלום די די ברידג'ווטר. את שמחה לחזור להופיע בארץ?

DDB: אני שמחה מאוד לחזור להופיע בישראל. הייתי בישראל בסך הכול 12 פעמים עד כה, משנת 1989 עד 2000. הקהל הישראלי הוא לא פחות מנפלא. מאוד מתלהב, מאוד פתוח. פשוט נוח לקבל ומאוד נותן בחזרה.

כשמאזינים לאלבום האחרון שלך red earth קשה שלא להרהר שוב באמרה שטוענת "הכול התחיל באפריקה".

DDB: כן זה נכון, בעבורי זו הייתה הרפתקה הכרחית, אפשר לומר. חשתי צורך חזק לנסות ולחפש את השורשים המשפחתיים האפריקאים שלי כדי להשלים את עצמי כאדם, כאינדיבידואל.

 

איך נולד הרעיון להקליט את האלבום?

DDB: הרעיון עלה לאחר ביקור שלי במאלי בשנת 2004, לאחר שביצעתי מחקר מקיף על ההיסטוריה של המשפחה שלי והתקשיתי לזהות מאיזו מדינה במערב אפריקה הגיעו שורשי המשפחה. החלטתי שעלי להקשיב למוזיקה ממדינות שונות במערב אפריקה, וזו הייתה המוזיקה של מאלי שממש דיברה אלי. לכן החלטתי לנסוע למאלי לראות האם יש משהו בתחושה הזו שאני מזהה ומבינה את המוזיקה מבלי לשמוע אותה בעבר, ואולי אכן זו היא ארצם של אבותיי האפריקאים. עכשיו שהייתי שם כבר שלוש פעמים מאז, אני מאמינה שזה אכן כך.

הכרת את המוזיקאים שהקלטת איתם את האלבום במאלי עוד לפני שהגעת לשם?

DDB: לא, באמת שלא הכרתי אותם. שמעתי מעט על כמה מהמוזיקאים היותר פופולאריים, כמו למשל Toumani Diabate או Bassekou Kouyate, ו - Oumou Sangare אבל מעבר לכך הייתי  "טירונית" מוחלטת. נסמכתי מאוד על היועץ וההנחיה של האיש שאחראי על התיאום המוזיקאלי וההפקה באלבום ששמו Cheick Tidiane Seck. הוא היה באמת המדריך שלי והוא היה זה שהציג אותי לזמרים ולמוזיקאים המקומיים וביחד בחרנו את השירים שהאמנו שיתאימו ביותר לפרויקט הזה. ניסיתי לעשות פיוז'ן של ג'אז מסורתי  לבין המוזיקה המסורתית של מאלי, שהיא המוזיקה של ה- Griot.

כשאת מופיעה עם הרכב על הבמה, יש הרגשה אחרת להופיע עם הרכב אפריקאי מסורתי לבין להקת ג'אז סטנדרטית?

DDB: יש לי שילוב של נגנים אפריקאים ונגני ג'אז בלהקה בסיבוב הזה, כך שזו קומבינציה של שני העולמות, ובמהלך השנה הזו בה הופענו, הצלחנו ל"מזג" את שני הסגנונות הללו, כך שלמעשה כבר קשה לעשות את ההבחנה הברורה. אנשים שראו את ההופעה באים ואומרים לי לעיתים קרובות שהם כבר לא יכולים להבחין מתי הג'אז מסתיים והמוזיקה ממאלי מתחילה, שזו מחמאה מאוד גדולה עבורי.

מה תבצעי בהופעה בישראל?

DDB: מרבית המוזיקאים שלי ממאלי לא פנויים ולכן לישראל אגיע עם להקה שמורכבת מפסנתר, בס, תופים, כלי הקשה וגיטרה וכך נוכל לבצע קצת מקטעי הג'אז מהאלבום "אדמה אדומה"  ונעשה קטעים מאלבומים קודמים שלי J'ai Deux Amours (2005) שהיה מבוסס על שירי אהבה צרפתים, ומהאלבום This is New שהוקדש למוזיקה של קורט וייל.  זה טוב, לא? לא הייתי בישראל כל כך הרבה זמן וחשבתי שאולי כדאי להמשיך מהמקום שבו עזבתי, כשהופעתי לאחרונה בתל אביב עם הפרוייקט Dear Ella עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. זה היה נפלא.

אחרי ההתנסות שלך עם האלבום ממאלי, האם את חושבת שגם היוצרים הישראלים בסצנת הג'אז צריכים לחפש את הקול "הישראלי" שלהם? האם עליהם לחזור גם כן לשורשים או לנסות להיצמד למה שקורה בג'אז הניו יורקי בכלל?

DDB: אני חושבת שזו שאלה מאוד אישית. זה יהיה יומרני מצידי להגיד למישהו מה עליו לעשות. כולנו אומנים אינדיבידואלים, וכולנו שומעים מוזיקה בדרך אחרת, ובאנו לעולם כדי שנהיה שונים. הבחירה שלי לחזור ולנסות לחפש את השורשים ואת אבותיי האפריקאים ולהגיע בסופו של דבר לאלבום, זו בחירה מאוד אישית שלי. אם להודות בכנות, בזמנו אפילו לא ידעתי אם הפרויקט הזה יתקבל היטב על ידי קהילת הג'אז או בוודאי על ידי האוהדים שלי שהצלחתי לאסוף לאורך השנים הרבות שבהן אני נמצאת על הבמה. לכן אני מאמינה שכל אמן צריך ללכת בעקבות מה שהוא חש בליבו ובנשמה שלו, עליהם להיות נאמנים למוזיקה שלהם ולמסר שהם רוצים להעביר במוזיקה שלהם.

בין כל הרבים בהם את עוסקת, את גם מנחה את תוכנית הרדיו The Jazzset ברדיו NPR. יש אג'נדה לתוכנית?

DDB: אני מאוד נהנית מתוכנית הרדיו הזו, אני מנחה אותה זו השנה השישית. התוכנית מבוססת על הופעות חיות כך שזה תלוי באומנים שמפיקי התוכנית מגיעים איתם להסכם ולנכונות לאפשר לנו להקליט ואחר כך לשדר בפורמט של Jazzset. אני נהנית מהתוכנית, אבל לצערי כל מה שאני עושה זה להגיש ולקריין את התוכנית, לא יוצא לי להיות נוכחת כשהמופעים מוקלטים כך שאני לא רוצה להשלות את המאזינים, או אפילו מוזיקאים ששולחים אלי הקלטות שלהם, כי זו לא מטרת התוכנית. אנחנו משדרים הקלטות מהופעות חיות שאנחנו מקליטים וזה לעיתים נותן למוזיקאים שאנחנו מביאים את ההזדמנות הכמעט יחידה להיות מושמעים ברדיו. יש תחנות רדיו רבות שמשדרות חומרים מדיסקים וחשנו שיש מספיק תחנות כאלו בארצות הברית, לכן החלטנו להיצמד מאוד להחלטה לשדר שידורים של מוזיקה חיה.

שנת 2008 היא שנת בחירות בארצות הברית ואנחנו מסתכלים בעיקר על המרוץ במפלגה הדמוקרטית. נעשית שם היסטוריה ללא קשר כמעט למה תהיה התוצאה

DDB: כן, נעשית היסטוריה. בין אם זו תהיה האישה הראשונה, או האפרו-אמריקאי האמיתי הראשון, ואני אומרת אמיתי כי ברק אובמה הוא חצי מקניה וחצי מאמריקה. אני מתקשה לקבל את המונח "אפרו-אמריקאים" שמנסה לתאר את כל האוכלוסייה השחורה בארה"ב כי זו הגדרה שאני מוצאת מגבילה מדי. ההיסטוריה האישית שלי למשל מורכבת מסוגים רבים של דם: יש לי דם אינדיאני, צ'ירוקי, יש לי דם סיני, יש לי דם אירי, יש לי דם גרמני. לכן אני אוהבת לומר שהעץ המשפחתי שלי יכול ממש לאפיין את הבנייה של החברה בארצות הברית. במובן מסוים להגביל אותי להגדרה "אפרו-אמריקאית" זה אפילו מעליב. בבחירות אני באמת מאמינה שברק אובמה הוא הזוכה האמיתי כאן. הילרי קלינטון נעשתה מאוד עיקשת, ולא מוותרת על המרוץ בצורה מכובדת, ואני חושבת שהיא איבדה את הכבוד שרכשו לה אנשים רבים בגלל שיטת ניהול הקמפיין שלה בכך שהיא שוללת את המועמד האחר. אני באמת מאוכזבת מהילרי כאישה וכפוליטיקאית. 

מה דעתך על אומנים מהשורה הראשונה שיוצאים בגלוי לציבור ומצהירים על התמיכה שלהם במועמד מסיים?

DDB: זה תמיד היה כך, מאז שאני זוכרת. אני נעשיתי מודעת לפוליטיקה בתקופה שג'.אפ. קנדי רץ לנשיאות. אתה יודע, לאנשים יש את הזכות להביע את האמונות שלהם אבל צריך לנצל את זה ברגעים חשובים באמת. אני לא מאמינה שהבמה או אולם הקונצרטים הוא דווקא המקום להביע את הדעות הפוליטיות שלך. עשיתי את זה פעם אחת בעבר והמעריצים שלי כעסו עלי כי לא ידעתי לסגור את הפה הגדול שלי, ולכן לא אעשה את זה שוב. מוזיקאים לא צריכים לנצל את מעמדם כדי לקדם את הדעות הפוליטיות שלהם, או את האמונה הדתית שלהם. חייבים לשמור את הדברים הללו בנפרד. אנשים באים לשמוע אותך מופיע ולא לשמוע את הדעות שלך בנושאי פוליטיקה או דת, וזה לא הוגן לדעתי לחשוף את הקהל לכך.

אנחנו מחכים לראות אותך שוב בארץ

אני שמחה להגיע ואני מקווה שהמאזינים יהיו מסוקרנים לבוא להופעה ולראות: What is this Dee Dee Bridgewater all about.

הראיון יובא בשידור במסגרת התוכנית "דו-בופ" שתשודר ב-27.05.08 בשעה 10:00 ותוקדש כולה למוזיקה של ברידג'ווטר.

די די ברידג'ווטר תופיע עם להקתה בתיאטרון חולון ב-03.06.08 בשעה 21:00

תגובות