מגזין

זו הקטנה גדולה תהיה

נועה ברודצקי תפסה את תמר אייזנמן לשיחת פוסט הופעה על חלומות ילדות ויצירה בהיבט של כוח, שחרור, חופש ונשיות

מאת נועה ברודצקי. 14-05-2008

תגיות: תמר אייזנמן

זו הקטנה גדולה תהיה

אחרי יום לימודים ארוך במיוחד ושבועיים ארוכים כפליים גררתי את עצמי ללבונטין. הגעתי לרחוב השקט בזמן והופתעתי שלמרות השעה המוקדמת המקום היה גדוש. הבנתי שיש הופעה מיוחדת, כישרון עולה שתופס עוד ועוד קהל. נקודה זו היא זמן נכון לווידוי. לא הכרתי את האמנית, שמעתי על "בחורה מירושלים שעושה מוזיקה מגניבה וגיטריסטית מעולה" והסכמתי לבוא.

תמר אייזנמן עלתה לבמה, בחורה קטנה לבושה ג'ינס ואולסטאר, חולצה מכופתרת כחולה, גיטרה שמצליחה להסתיר כמעט את כולה ושיער פזור שלאורך כל ההופעה לא החליטה אם יישאר כפי שהוא או ייאסף. למרות השילוב הגרוע של המיקום שבחרתי עם גובהה (שנושא גם את שם אלבומה הראשון:"5feet4") המיניאטורי של אייזנמן. בין ראש זז אחד לאחר הצלחתי לראות את הבחורה הקטנה האנרגטית, בוגרת וילדה באחת, מקפצת, זורקת חיוכים לנגני הטריו ואורחיה, מנסה לפתוח בקבוק מים שסירב להיפתח ופונה לקהל בביישנות לא ברורה ושובת לב.

אח"כ השלמתי את החסר לגביה. בהיותי קפיטליסטית טיפוסית, הדבר הראשון שהסב את תשומת לבי הוא העובדה שהיא הנגנית היחידה ב'להקת הלילה' שמנהיג אבי גרייניק בתוכנית של ליאור שליין.

מה ההבדל, שאלתי את אייזנמן, בין נגינה בטלוויזיה לבין הופעות מול הקהל שלך עם המוזיקה שלך?

"אני נורא נהנית אצל ליאור שליין. הלהקה הפכו לחברים טובים שלי, הם מוכשרים ואני לומדת מהם הרבה. אין ספק שזה דבר שהיה לי חדש, לא באתי מהסצנה הזו. לא באתי ממקום של נגנית אלה יוצרת. אז פתאום נפתחתי והתקדמתי בעולם הזה...כשהייתי קטנה אמרתי שאני רוצה להיות הגיטריסטית הכי טובה בעולם. יש כאלה שאומרים "אני רוצה להיות הזמרת הכי טובה", או "בלהקה הכי טובה", כול מיני חלומות של ילדים. אבל אני רציתי להיות הגיטריסטית הכי טובה. הכתיבה לתכנית היא סוג של כתיבה שחדש לי. ממישהי שמנגנת על גיטרה ועושה רוקנרול אקוסטי, פתאום להיות בחליפה ולנגן שירים שרחוקים ממני, כמו שירים מאוד ישראלים. זה לא שאני לא אוהבת אותם או לא גדלתי עליהם, הם פשוט בדר"כ לא מקור ההשראה שלי במוזיקה. אני מאוד נהנית, זו לא עבודה קלה אבל אני מאוד שמחה שאני חלק מזה".

הדברים הבאים ששמתי לב אליהם הם השמות הרבים לצידם עבדה. לפני כ-8 שנים ניגנה עם הדרה לוין ארדי, נגנה כ-3 שנים עם דני סנדרסון, הופיעה לצידו של גבע אלון בניו-יורק וכאמור ב"להקת הלילה" מדי ערב. במקביל היא עובדת על חומרים משלה ומופיעה עם הטריו (אביב כהן השני ואריאל שרבקובסקי).

עבדת עם אומנים לאורך השנים בהזדמנויות שונות, איך הדבר משפיע על המוזיקה שלך?

"כל חוויה של נגינה עם אנשים במסגרות שונות משפיעה. אני רק מחפשת איפה יש לי השראה. ברגע שזה חשף אותי למוזיקה חדשה שפחות שמעתי וניגנתי זה השפיע. אני בן אדם שמאוד סופג את הדברים כמו שהם ומייצר אותם מחדש כמו שאני רוצה. אני משתדלת להניף את זה למקום טוב.

לדוגמא דבר שלא עשיתי לפני כן. מעולם לא הייתי חלק מהרכב שיש בו בראס סקשיין, לנגן עם כלי נשיפה. אני לא חושבת שהייתי בהרכב שמוגדר כלהקה מאז התיכון אז אולי גם זה, להיות כחלק משבט חדש משפיע. צירפתי אותם (האבי לייבוביץ' אורקסטרה הופיעו בהרכב מצומצם) כי הם השתתפו באלבום שעשיתי כי הם חברים ונגנים ורציתי שיהיו חלק מההופעה".

חברה שבאה איתי כבר מזמן תפסה מקום בשורה הראשונה בקהל ועשתה לי פרצופים, אבל בהיותי בנאדם עקשן (בכל זאת מזל שור) סירבתי בתוקף לקום, תוך שאני משתמשת בתירוץ הבנאלי של עייפות.

למרות העקשנות, בסופו של דבר נכנעתי לאנרגיות של אייזנמן. הנגינה שלה, העוצמה והמקצועיות בשירה של סגנון מוזיקה מגוון (בעיקר רוק נוגע בפאנק וקצת ג'אז) גרם לי לקום. עברתי לשורה הראשונה, מקפצת לי מצד לצד וזורקת חיוכים לכל עבר. בעודי מקפצת ונכנסת למוזיקה אייזנמן החליטה להקדיש באחד המעברים שיר לנועה. הסאוטרן-קומפרוט כבר נגמר והדם הספיק לעלות ואני לרגע קיוותי שהכוונה אליי. לצורך העניין גם אם לא היו קוראים לי נועה, במצבי הנוכחי, הייתי מקווה לאותו דבר בדיוק.

יש שיר שאת הכי מתחברת אליו, האהוב עלייך או להפך כזה שנמאס לך ממנו שהקהל מבקש?

"לפני ההופעה ביקשו ממני להקדיש שיר לבחורה. מישהו שהגיע להרבה הופעות ושם הוא פגש את הבחורה הזו, נועה. הייתי צריכה להקדיש לה את השיר כי בסוף השיר הוא הציע לה נישואין. היא הסכימה והם שלחו לי תמונות של הטבעת. אז אם מבקשים ממני אני עושה...אני משתדלת לא לעמוד ולשיר על אוטומט, אבל לפעמים נמאס לעשות את אותו שיר 100 פעמים אבל באיזשהו אופן גם אם זה לא נראה ככה, גם זה חלק מהעבודה זה קורה וזה בסדר גם להרגיש את המיאוס הזה וגם אח"כ זה משתנה ומתחדש בסוף".

אחרי שיצאתי מהפנטזיה שהשיר מוקדש לי, ההופעה הסתיימה ואני הייתי עדיין באנרגיות חיוביות ולא רציתי ללכת לישון. התחלתי להסתובב ברחובות ת"א והפלא-ופלא ראיתי את אייזנמן יושבת על השדרה עם אבי גרייניק. אני ביישנית אבל חברתי, ההיא עם תנועות "הבואי לרקוד", שיבחה את אייזנמן בפניה בתנועת girl power.

את מייצגת את הרוק הנשי, לדעתך?

אני במקום שאני לא יכולה להגיד לך שאני מייצגת. בהופעות ואירועים קוראים לי לבוא כי אני "קול", אבל מצד שני אני לא איגי וקסמן ודנה ברגר של שנות ה-90', לא הגעתי לחשיפה הזו מבחינת התקשורת. על פניו ברמה הפילוסופית אני יכולה, בצניעות, להגיד שכן, אני מייצרת מוזיקה שאני חושבת שהרבה נשים יכולות להתחבר אליה. לא בהיבט פמיניסטי אלא בהיבט של כוח, שחרור, חופש ונשיות. יש קול כזה שמסתובב בארץ. התעשייה הזו היא תעשייה שרובה גברית וברגע שאת אישה בתוך המערכת הזו ואת לא רק שרה אלה גם מנגנת, גם כותבת, את נתקלת ביותר ויותר גברים ששולטים במקום הזה. שזה בסדר, גברים המציאו את הגיטרה, גבר בנה אותה וניגן עליה לראשונה. אבל זה כבר דיון פלוסופי אחר. השאיפה שלי לא לייצג קהילה מסויימת זה פשוט יוצא ככה. אז אני כן מרגישה חלוצה ואני מעזיה להגיד את זה מהתגובות שאני מקבלת.

כשפגשנו אותך ברחוב אמרת שקצת נמאס לך מ-girl power?

"זה מה שאני אמרתי?! הייתי עייפה...דבר ראשון שאמרתי זה:"יא!" וגם זה היה אחת בלילה אחרי הופעה. Girl Power הוא לא הדבר היחיד שמעסיק אותי, אני באה ממקום של שיווין וחלוציות. מאוד קשה לאישה בתעשייה כנגנית, אפשרי אבל לא קל, אז צריך הרבה גירל פאוור. צריך להאמין ולא לפחד ולא להתקפל אבל בשביל לא להתקפל יום למחרת  צריך גם לפעמים ללכת לישון מקופלים באותו יום וזה בסדר. ברוב המקומות שאני נמצאת אני הבת היחידה עם כמה בנים יש לזה השפעה מאוד גדולה.     

אני גם נהנת מהתשומת לב, לא ראיתי עוול בעולם ורציתי לקום ולשנות אותו. יש כ"כ הרבה גיטסרסטיות ויהיו לערכתי עוד כ"כ הרבה, הזמנים מאוד השתנו".

איפה את רואה את עצמך בעוד כמה שנים?

"את שואלת שאלה בנקודה זמן הכי מורכבת אני על הגשר אני יכולה לקפוץ ממנו אני יכולה לחצות אותו לשרוף אותו לבנות עוד אחד עליו. סיימתי את האלבום וכרגע אני בצומת של איך להוציא, מתי להוציא, מה להוציא בדיוק. כל מני דברים שאני שואלת את עצמי משום מה זה פחות קל לי היום מפעם, בגלל שיש לי צפיות מאוד גבוהות מהאלבום הזה. אבל אני כן יכולה להגיד שזה משהו שהולך להיות מאוד קרוב האלבום מוכן הכול יושב ומחכה ובקרוב נשחרר".

לאחר השיחה הזו, מצאתי את עצמי כמה וכמה פעמים בעמוד ה-myspace של אייזנמן מחכה לאלבום המוכן שייצא כבר. למי שלא יכול לחכות אפשר לשמוע את אייזנמן ב-15.5 בקופנגן בקיבוץ עין גב וב-27.5 בסלונה ביפו.

תגובות

  • אלא במקום אלה. כדאי לתקן

    עברית שפה יפה, 15-05-2008 22:15

  • מעניין

    תמר אייזנמן יוצרת מעניינת וכתבה נחמדה מאוד...

    דנה , 17-05-2008 05:27