מגזין

שבט אחים גם יחד

דנה ענתבי חגגה ברחובות פלורנטין בערב יום העצמאות, האם זו התשובה הישראלית לקרנבל

מאת קול הקמפוס. 11-05-2008
שבט אחים גם יחד

 מאת:  דנה ענתבי

עם הרבה כבוד לשפה העברית עוד חסר בה ביטוי או שניים לגבי מצבים מסוימים. ניסיתי לחפש מילה שתגדיר את מסיבת הרחוב הגדולה בפלורנטין בה חגגתי ועוד רבים אחרים שישים שנה למדינה, ולא מצאתי.  עלו מילים כמו אוירה טובה, שמחה, שיכרות חושים וסתם שיכרות, ריקודים וצפיפות שאולי אם תערבבו את הכול ביחד יצא משהו דומה, אבל כנראה שהיה צריך להיות שם..

באתי למקום עם קצת חששות, לומר את האמת, אנשים כל הזמן טורחים לספר כמה צפוף דחוק וחם בארוע יום העצמאות בפלורנטין, הרחוב שגם ביום רגיל די צר וקשה לתנועה הפך לדיסקוטק אחד שלם עם המוני אנשים רוקדים עם בירה ביד, דגלים והרבה שמחה. כנראה שעם כל הציניות התל אביבית עוד נשאר בנו משהו פטריוטי ששמח לחגוג יומולדת למדינה, אחרת איך היינו מגיעים למצב שמאות אנשים בפינת רחוב עומדים ושרים היום יום הולדת למדינה.. או איפה היה מתקבל על הדעת שנברך אחד את השני ברחוב, כשזה ממש לא משנה אם אנחנו מכירים אחד את השני מלפני או לא. פתאום אף אחד לא רצה לא להיות חלק מהישראליות שאנחנו הרבה פעמים לא כל כך מחבבים ולרגע אחד אם יורשה לי להגזים טיפה היינו "כל ישראל חברים". היה בזה משהו יפה ( גם אם כבר היום קמנו ואמרנו כמה מכוער הישראלי שבגללו הרחוב נראה כמו שהוא נראה בסוף המסיבה) אבל בערב בפלורנטין היה נראה שיש משהו שמחבר אותנו בכל זאת לכאן, לאנשים לאווירה למה שיש לנו..

מסיבת הרחוב הייתה אוסף של מסיבות קטנות כשמכל פאב באזור מסוים נשמעה מוזיקה אחרת, היה מוזיקה ישראלית, היה טראנס ועוד כל מיני אבל האווירה נשמרה מתחילת פלורנטין ועד הסוף, אנשים היו כל כך בשלהם עד שגם באזורים בלי מוזיקה יכולת בקלות להתבלבל ולדמיין את המוזיקה כי כולם מסביב המשיכו לרקוד מכל הלב. זה לא משנה כמה צפוף או אם יש מוזיקה או זה שאנחנו עומדים בסך הכול באמצע רחוב די הרוס בדרום תל אביב, ליהנות זה בחירה, הבחירה הנכונה לדעתי.

פלורנטין הייתה מלאה גם בהמון תיירים מניו יורק, לוס אנג'לס, צרפת, לונדון, ואפילו הודו והיה להם משהו בעיניים ששמח להשתתף בחגיגה, פתאום הם התחבקו  ורקדו עם כולם ובתוך כולם עד שאפילו מצאתי את עצמי מצטלמת עם קבוצת הודים שעצרו כדי לברך אותנו במזל טוב - על יום ההולדת של המדינה. ללא ספק מחזה שלא קורה כל יום.

משהו בקרנבל מאתמול הזכיר קצת את הקרנבל בברזיל, כמות התיירים, השמחה, הריקודים והאלכוהול  זה משהו שברזילאים יודעים לעשות טוב ומיומנים בו, ביום העצמאות  אצלנו בישראל הקטנה ברחוב פלורנטין היה משהו שלא יבייש את הקרנבל בברזיל, בערים היותר נידחות שלה כמובן..

אז חגגנו עצמאות, בירכו אותנו וברכנו אחד את השני. רקדנו שרנו צעקנו אבל בעיקר נהנינו..

באחת הברכות שקיבלתי אתמול מישהו אמר לי הלוואי שיהיו עוד שישים שנה.. ואני אומרת אמן.

התמונות לקוחות מעמודי הפליקר של Braunye

תגובות

  • היה נהדר שם

    אני לא נוהג לצאת בחגים, אבל הפעם חרגתי ממנהגי ויצאתי. והיה נהדר. אחלה ערב, אחלה כתבה, חג שמייח ואופטימי לכתבת :)

    חוגג פלורנטיני, 12-05-2008 06:14

  • מה זה החרא הזה?!

    "יומני היקר שלום. היום, יום העצמאות למדינתנו הקטנטונת, יצאתי בפעם הראשונה מהמערה בחור-התחת של העולם כדי לראות לראשונה איפה אני חיה. ראיתי יצורים מוזרים שנקראים בני-אדם מקיימים אירוע שנקרא מסיבה. וואו, לא ראיתי דבר כזה בחיים! זאת הייתה חוויה ראשונית ממש כמו לכתוב! כל כך התלהבתי מהכתיבה שהיתי חייבת לשים שתי נקודות בסוף כל משפט.."

    צ.כהן, 12-05-2008 07:48

  • צ.כהן היקר

    לא. זו לא סתם מסיבה רגילה - זו מסיבה למדינה שכולנו יודעים לשנוא כל כך טוב במהלך השנה. אל תדאג... בזמן שחגגנו לא שכחנו שיש גם אנשים חרא כמוך. והנה קח לך עוד שתי נקודות בסוף המשפט לדרך..

    באמת היה כייף, 12-05-2008 09:08

  • עוד סיבה טובה לבוא לפלורנטין

    בנוסף לפיצה בזילי.קום כמובן כתבה טובה מאוד, דנה חג שמח!

    דניאל רודשטיין, 12-05-2008 09:30