מגזין

יידישקיט

אלפיים שנות גלות התפוצצו לאסף פרידמן בעצמות כש "אוי דיוויז'ן" החלו לרנן ביידיש במרתף של הלבונטין

מאת אסף פרידמן. 27-04-2008

תגיות: Oy Division

יידישקיט

 

רצה בורא עולם וזימן אותי להופעתם של "אוי דיוויז'ן" דווקא בחג הפסח המתרחש עלינו לטובה. ולא היה מתאים מחג החירות להופעה שכזאת. נראה שעיקר הדיון בחג הפסח מתמצא בכמה דגנים ושמרים ולא במטרה האמיתית של החג והיא העברת המטען הגנטי / תרבותי שלנו אל הדורות הבאים. ההופעה של "אוי דיוויזן" ( השם הזה הוא פשוט הברקה ) בהחלט ממלאת אחר מצוות "והגדת לבינך". הפיוטים והמוזיקה של חברי ההרכב הם נכסים ששייכים לעם היהודי ואכן נדמה שאלפיים שנות גלות התפוצצו לי בעצמות כשחברי ההרכב החלו לרנן ביידיש במרתף של לבונטין שבע.

מצווה פולנית ידועה היא לשבת לבד בחושך. לצערי הרב המון רב פקד את ההופעה ומנע ממני את החיבור העמוק יותר לאבות אבותיי. ההמון הזה הוא חלק בלתי נפרד בהופעה של ההרכב. הקהל הורכב מעוללים בני יומם דרך ילדים, נערים ומבוגרים לא אחראיים בעליל. מה שהקנה לאירוע הרגשה קהילתית מהנה. השמחה הפשוטה והבלתי  אמצעית, המוזיקה היהודית הקטנה והפשוטה היא ההפך הגמור מכל סינתיסייזר ועיבודים מצועצעים, החגיגה השמחה עצובה הזאת היא ההפך הגמור מכל הפקה גרנדיוזית נטולת רגש,  הקהילתיות החמימה היא ההפך הגמור מחיי הקפיטליזם הקרים והמנוכרים ששולטים במדינתו הקטנה ביום הולדתה השישים. נכון זוהי רק אשליה של רגע אבל בשביל זה הולכים להופעה לא?

חברי ההרכב אייל תלמודי - קלרינט, אסף תלמודי - אקורדיון, גרשון לייזרסון - כינור ושירה, אבישי טוכמן - קונטרה בס ונועם ענבר - שירה כלי הקשה ואקורדיון, לא הפגינו וירטואוזיות יוצאת דופן בנגינה אבל התחושות והרגש שהם מצליחים ליצור כקולקטיב בהחלט עולים על סך חלקיהם. אם ישנם רגעים בהם כוכב אחד מעז יותר מכל השאר הרי זה כשנועם ענבר מפייט לו בתיאטרליות המתבקשת מהשפה היידית . ברגעים הללו ענבר, שמחזיק בלוק של דודו פישר אחרי גרם קוק, הצליח לרגש ולהעלות חיוך, שנובע ספק ממבוכה ספק מהנאה, על פניי.

הקטעים בהופעה מתחלקים לקטעים אינסטרומנטאליים בנוסח מוזיקת חתונות יהודית, שירים ביידיש מהקלאסיקה היהודית אשכנזית ומספר שירים ברוסית המבוצעים על ידי גרשון לייזרסון כשביניהם אף זכינו לגרסה הרוסית לחד גדיא. נדמה שהרפרטואר הנ"ל הוא בדיוק מה שצריך כדי לגרום ליהודים לשמוח ולרגע המרתף התל אביבי הפך לשטייטל רוגש ושמח כשבת הטוחן מתחתנת לה עם בן הרב.

בימים אלו מוציאים "אוי דיוויז'ן" אלבום בכורה. טרם האזנתי לו אבל אם הוא משחזר רק חצי מהשמחה שיצרו חברי ההרכב בהופעה אז בהחלט שווה לרכוש אותו. לפני מאה שנה אלבום שכזה (אם נתעלם לרגע מהמגבלות הטכנולוגיות) היה מגיע לראש מצעד הפזמונים של הקהילה היהודית. היום אפילו הסבתא הפולנייה שלכם לא תשמע עליו והוא מצוי עמוק בסצנת המוזיקה האלטרנטיבית. מצד שני רן דנקר מוביל את מצעד הפזמונים הישראלי אז כנרה שהשגנו משהו בשישים שנות מדינה.

זיי געזונט.

תגובות