מגזין

מיהו יהודי?

חג החירות מעלה על הפרק שאלה מורכבת הרבה יותר ממכירת החמץ. אלינור כרמי חושבת שהשאלה האמיתית כאן הינה מהי הזהות היהודית?

מאת אלינור כרמי. 22-04-2008

תגיות: יהדות

מיהו יהודי?

חג פסח תמיד מעורר סערה בקרב הציבור, רובו סביב סוגיית החמץ. אך לדעתי הסוגיה האמיתית שמועלית בחג מתחת לרובד פירורי הלחם הוא על מיהו ומהו יהודי?

אני מגיעה ממשפחה שבה סבתא הייתה באוושוויץ וסבא ברח מברלין במלחמה לשבדיה, לא לפני שהספיק לראות את ליל הבדולח קרוב לבית ספרו. סבתי שבאה מבית חרדי אדוק, איבדה את אמונתה כאשר נאלצה לאכול חזיר בגטו וגילתה כי בניגוד לדברי הרב, אצבע אלוהים לא באה להכות אותה. סבי, שהוריו וכל משפחתו נספו במחנה ריכוז עדיין רואה את עצמו כיהודי לכל דבר, הוא בין התורמים המרכזיים למוזיאון היהודי בברלין, חוגג את החגים אך אוכל חמץ בפסח, אוכל חלב ובשר, פירות ים, וכמובן נוסע בשבת. האם הוא פחות יהודי מחרדי לבוש שחורים עם שטריימל בבני ברק? המחלוקת הציבורית שעלתה לאחרונה עקב ההחלטה המשפטית של שופטת מסוימת בבית משפט בירושלים העלתה שוב על הפרק את משמעות היהדות בישראל ועד כמה הנושא בוער, אולם הנושא האמיתי הודחק הצידה. הכפייה הדתית איננה מתבטאת באכילת חמץ בפסח, נסיעה בשבת, או לבישת בגדים צנועים, אלו הם רק הסממנים. הכפייה הדתית בעיני, הינה הכפייה וההצמדות לפרשנות אחת של יהדות, לרוב האורתודוקסית שעל פיה כל המדינה צריכה לנהוג. כפייה זו היא אותה דרך אחת המייצגת עבור קבוצה של אנשים את היהדות, וכל מי שאינו נוהג כך הינו כופר, ולא יהודי. אותם מצוות, חוקים, טקסים ופולחנים תמיד נראו לי בתור חילונית מושבעת, במרוצת השנים כמיותרים, ארכאיים ואפילו לפעמים מציקים. אבל אם נניח בצד לרגע את הדיכוי הנשי, ההשתמטות מהצבא לטובת לימוד התורה, חוסר התרומה לכלכלת החברה, חוסר הסבלנות לכל מי שהוא לא דתי ושומר מצוות, סביר להניח כי אם כל מדינת ישראל הייתה בוחרת באורח חיים כזה (חרדי), לא היינו מגיעים למקום שבו אנו נמצאים היום (מבחינת טכנולוגיה, אקדמיה, מוסיקה, תרבות, בנייה), שבשביל 60 שנות קיום, הייתי אומרת שזה לא רע בכלל. תפקיד הרבנים המקורי הינו לפרש את התורה ברוח הדברים, אולם מרבית הרבנים (האורתודוקסים) מפרשים את התורה על פי ראות עיניהם וממש לא בהתאם לשנות האלפיים (או השבעים, שמונים, תשעים). חוסר היכולת שלהם להתאים את הפרשנות של התורה לרוח הזמנים ולשלב את הדת יחד עם הקדמה היא מה שמרחיק אנשים חילוניים כמוני מהדת ולהתנכר לה בכעס על כפייה, למרות שבבסיסה, בדיוק כמו האסלאם, היא אינה חותרת לשמרנות, קיבעון ופאנאטיות. בתורה יש היגיון רב שהתאים לתקופה בו הוא נכתב ואמור להנחיל ערכי יסוד ונורמות התנהגות שכל חברה, גם החילונית, מגשימה, רק בצורה אחרת. אם המהות היהודית מסתכמת בכך שעל כולנו להתנהג באותה הדרך, להתלבש, לחשוב, להתנהג ולאכול בצורה אחת אז היכן החירות כאן? האם על כולנו ללבוש את אותו אב טיפוס של המהות היהודית? ואם כן, איך נוכל להתקדם, לחקור ולשאוף לשינוי, להתפתחות ולשיפור המצב הקיים?לכן, במיוחד בחג שבא לחגוג את היציאה מעבדות לחירות, התסיסה בקרב העם רק גוברת. בעידן הקפיטליסטי שבו אנו משעבדים את עצמנו לדעת לעבודה, לטכנולוגיה, לפלאפונים, לטלוויזיה, לשכר דירה ועוד, החג הזה הוא חשוב ביותר והמשמעות והסמליות שלו רלוונטיים ביותר בזמנינו. אולם אני בהחלט מאמינה שמכירת ואכילת חמץ איננה משנה ולו דבר אחד, ועם כל הכבוד שלי לבחירה של רבים מעם ישראל לנהוג כך, אינני מצפה שהם יצפו או יכפו עלי לנהוג כמוהם. החירות הכי גדולה בעיני הינה היכולת לבחור את הדרך שאתה רוצה לעצמך, אורח חיים שמתאים לך, אם אתה הומו, לסבית, טראנס ג'נדר, בי סקסואל, חילוני, סנוב, מתנשא, היפי, פריק, גותי, מטאליסט, צפוני, נחמד, חצוף – הבחירה היא שלך ורק שלך, זה חופש אמיתי!

התמונות לקוחות מעמוד הפליקר של planetmarsphoto ושל Shai Rachamim

תגובות