מגזין

ספייס ג'אם

מיקרוקוסמוס של מסיבת טבע בהודו. בגדים וסחבות בשלל צבעים, תפאורה פסיכדלית וכמות ראסטות שמספיקה בשביל לקשור צי של אוניות קרב לרציף. גיל מטוס חזר מההופעה של אוזריק טנטקלס

מאת גיל מטוס. 06-04-2008

תגיות: גיל מטוס, רוק, פסיכדלי, פסיכדליה, חלל, ביקורת, סיקור הופעה, אוזריק טנטקלס, Odradek

ספייס ג'אם

כל ניסיון לתאר את ההופעה של אוזריק טנטקלס יגיע למלכוד בלתי נמנע. אפשר לומר שהמקום נראה מצוין; שלושה מסכי ענק שהקרינו פרקטלים פסיכדליים סטייל מדיה פלייר רק הרבה יותר מתוחכמים, תפאורה ותאורה מושקעות וסאונד מצוין. אפשר לומר שהיו אנרגיות טובות, או להשתמש בתיאור הנוראי שלא ברור מהיכן הוא הגיע:"היו שם אנשים יפים". למכוערים פשוט נגמרו הכרטיסים. דרך אגב, אנשים שנוהגים להשתמש בתיאור הזה יסבירו לכם ברצינות יתרה שהכוונה ב"יפים" היא לאנשים "טובים". בעידן בו יופי הוא ערך עליון, אבולוציה לשונית מסוג זה לא מפתיעה. אני עדיין מעדיף לומר שפשוט היו שם אנשים טובים, או בעברית יפה יותר - היו כוסיות.

בכל מקרה, המלכוד הגיע מהרגע שאוזריקס עלו לבמה. קל מאוד ליפול לתחום הטרחנות בניסיון לתאר הופעה מסוג זה, אך גם הטקטיקה בה אני נוקט כעת, טקטיקה של "אי אפשר לתאר חוויה כזו", כבר מאוסה ובצדק. מכאן, שאולי צריך לפעול בטקטיקה של הפוך על הפוך. לטעון שאי אפשר לתאר את החוויה, אך לתאר אותה בכל זאת, מתוך ניסיון לצייר את החוויה לאלו שלא נכחו, ואז לחזק את הטיעון הראשון. זה כבר נשמע טוב יותר.

ביום שישי בחצות, שזה רשמית כבר יום שבת, מועדון הקומפורט בתל אביב נראה כמו מיקרוקוסמוס של מסיבת טבע בהודו. בגדים וסחבות בשלל צבעים וגוונים, תפאורה פסיכדלית וכמות ראסטות שמספיקה בשביל לקשור צי של אוניות קרב לרציף. להקת Odradek פתחה את הלילה הארוך והפגינה ג'אם מרשים ביותר של פסיכדליה, פרוגרסיב וספייס רוק משובחים. אפשר היה להרגיש את ההשפעות  של הרכבים כמו: Camel, Gong וכמובן של אוזריקס. Odradek אלתרו בנינוחות, החליקו בחופשיות בין ז'אנרים ובהחלט העצימו את החוויה של האירוע.

אחריהם עלו לבמה צמד לפטופיסטים בשם Shulman, יחד עם להקה שניגנה בכלים אמיתיים, שהציעו התבוננות קצת אחרת והביאו את הפסיכדליה דרך הדאב. למרות ששולמן הפגינו מקצועיות בתחום, הייתה תחושה שהאנרגיות קצת ירדו, ושהמוסיקה לא הצליחה להתרומם או לא תאמה לאווירה של האירוע. במקביל, ניתן היה להבחין בטיפוס די מוזר שהסתובב בקהל וגרם לרבים לתהות לגבי הקשר שלו למקום. נתעלם מהעובדה שבמונחים של קוד לבוש תלשו אותו מאיזה דאנס בר טיפוסי מזוויע בהרצלייה פיתוח, ונתרכז בריקוד המוחצן שלו עם בת זוגתו. לראות זוג מאוהב זה אכן מראה מלבב, גם לראות אנשים שרוקדים ונכנסים לתוך המוסיקה בצורה אבסולוטית עושה חם בלב. אך כשהריקוד הופך לצעקה של תשומת לב מוקצנת מידי שלא תואמת את סגנון המוסיקה, זה השלב שתופסים מרחק מהאזור. מישהו היה צריך לומר לבחור הזה שאנחנו לא נמצאים במסיבת GRIND של M.T.V ושהשופטים של נולד לרקוד וגריז ישנים בשעה כזו. בכל מקרה מישהו מהקהל היה צריך לעשות את הצעד הזה למען כל מי שעמד מסביבם וספג מרפקים, וזו הייתה הבחורה שבאה איתי שאמרה לו בעדינות - "תרגיע"! זה עבד יופי, ומיד לאחר מכן פשוט עברנו לצד השני.

אוזריקס בדרכם לעלות על הבמה, וכמובן שהלחץ בקדמת הבמה גובר, אנשים באים והולכים מכל כיוון, דוחפים ודורכים אחד על השני. לא משהו חריג, רק סימפטום של תחילת הופעה שבדרך כלל בשיר השני שלישי מגיע לכדי איזון בו רוב האנשים מקבלים בהבנה את מיקומם ביחס לבמה. אוזריקס עולים, והחיוך של ברנדי ווין שבהופעה הזו לא נגעה בבס אלא רק בסינתיסייזר, כבר מסגיר הכול. מיד לאחר מכן היא מצהירה בחיוך רחב שהם כבר מסטולים. יחד איתה עולה בעלה אד ווין, מייסד ההרכב והמוסיקאי המוכשר ביותר שמנגן בו, המתופף מרב פפלר, מכונת תופים אנושית והבסיסט.

יש שלוש זוויות עיקריות ליהנות מהופעה של אוזריקס. הראשונה והפשוטה ביותר, היא להתעלם כמעט לגמרי מנוכחותם על הבמה ולשקוע בתוך המוסיקה מתוך ניסיון ללכוד את מכלול הצלילים. זווית שנייה היא להתבונן באד ווין ולהתרשם מהשליטה בסינתיסייזר, מטכניקת הנגינה בגיטרה החשמלית ובמיוחד בגיטרה האקוסטית. הזווית השלישית והמשעשעת ביותר היא לבהות בהבעות הפנים המוקצנות והחמודות של ברנדי ווין, שמשתנות כל מאית שנייה ויכולות לשבור כל טיפוס אדיש.

החלק הראשון של המופע כלל קטעים מפורסמים כמו Rhino, Jurassic , Erpland  וג'אם של סינתיסייזרים. נראה כי בקדמת הבמה יש קבוצה שלמה שבחרה לצפות בהופעה דרך הזווית השלישית בעיקר ובצדק. אי אפשר להתעלם מהבעות הפנים הקורנות ומלאות האנרגיה של ברנדי, הפרצופים המצחיקים ובעיקר המבטים שמכוונים לאד ולקהל, מבטים מהסוג של: "אני לא בטוחה שאני מנגנת את מה שאני אמורה לנגן ויש מצב טוב שהתבלבלתי". אבל זה ממש לא משנה, עם חיוך כזה הכול נשמע טוב.

אחרי החלק הראשון שהסתיים ב-Erpland הלהקה יצאה להפסקה קצרה וחזרה לחלק השני שנפתח בג'אם אקוסטי ארוך שהצריך מעבר לזווית השנייה. אד ווין הפגין טכניקת אלתור מרשימה בגיטרה האקוסטית שנשמעה מעולה. הלהקה המשיכה עם השירים Snakepit, Sunscape, Throbee  ועוד ג'אם מטורף. ב- Tidal Convergence שבא אחריו ווין ניסר על הגיטרה בטרק שחושף את הצד היותר פרוגרסיבי של ההרכב ומשם סיימו עם Kick Muck שהביא את הקהל לשיא.

לאחר נוהל הצעקות ומחיאות הכפים חזרו אוזריקס להדרן עם Sploosh שסחט את הכוחות האחרונים שהיו למי שעוד נשארה חלקה יבשה כלשהי על החולצה. השעה שש בוקר, כל החלקים בגוף כואבים, הבטן יכולה להעיר את התרנגולים מרוב קרקורים לאוכל, התודעה נמצאת במקום רחוק וצריך להתמודד עם החלטות גורליות כמו: באיזה כיוון לעזאזל נמצא הרכב.

אוזריקס עשו את זה שוב, בפעם השלישית, נתנו לנו את כל מה שיש להם וקיבלו מאיתנו את החום והאהבה שרק קהל ישראלי שנהנה יודע לתת. ועכשיו הגיע הזמן לחזק את הטיעון הראשון שנמצא בתחילת הכתבה: אוזריקס היא להקה של הופעות וכל ניסיון לתאר את מה שקורה שם נידון לכישלון, בערך כמו זה. גם מי שיאזין לכל הטרקים שמוזכרים בכתבה בפול ווליום במצב של שיבוש תודעתי, לא יבין במה מדובר. לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים שהרכב עם שם מאוד מוזר מגיע לארץ, תעשו לעצמכם טובה ותהיו שם.

תגובות

  • חבל שההפקה הבלגניסטית עייפה חצי מהקהל

    עם כל האיחורים וההופעות חימום הארוכות להמון אנשים כבר לא היה כוח להיות ערים בשביל הקרם דה לה קרם של הספייס רוק. ראיתי הרבה יותר מדי אנשים שיצאו במהלך האוזריקס כי כבר היה מאוחר מדי בשביל כל כך הרבה אנרגיה. בהופעה בבארבי לפני שנתיים יותר נהניתי למרות שנפל החשמל באמצע. כשהוא חזר הרגשתי כאילו אכלתיי ארוחת הופמנים.

    דן, 08-04-2008 05:29

  • הי,אתה כותב טוב!

    nina, 10-04-2008 06:57

  • מטוס שיהיו עוד הופעות כאלו...

    אחלה כתבה!

    שי, 10-04-2008 10:32

  • כמה יופי

    סיקור מעולללה!! נהנתי מהקריאה :-) שרין

    שרהג'ונס, 13-04-2008 07:17

  • odradek

    מילים טובות על אודרדק, גרוב מעולה, לעקוב אחריהם

    kafka, 20-04-2008 20:03