מגזין

מה עושה ג'ירפה ברחוב?

"כמה כיף שבאתם, בואו נתחבק. ברצינות, בואו נתחבק". ליאור שיינברגר חזר ממופע הסיום של הג'ירפות ו-The Streets

מאת ליאור שיינברגר. 06-04-2008

תגיות: The Streets, ג'ירפות

מה עושה ג'ירפה ברחוב?

אני מאמין גדול בקארמה. כשג'ון זורן הסתובב לו בארצנו הקטנה לפני שבוע וקצת יחד עם מייק פאטון, לא היה ניתן למצוא אדם שמח יותר ממני, משתי סיבות. הראשונה, אני ממש אוהב את פאטון. הסיבה השנייה היא שהייתי אמור לסקר את אחת ההופעות במסגרת הפסטיבל. לא יודע כמה מכם שמו לב אבל הטמפרטורה בשבועיים האחרונים נעה על שני קטבים פסיכיים לחלוטין איפשהו על הגבול בין "אלוהים, קפא לי התחת" ל-"שמישהו יפתח מזגן, אני נמס". אותם שינויים קיצוניים עשו בי שפטים וכשהתקשרו להודיע לי שיש כרטיס פנוי עבורי לאחת ההופעות, נאלצתי לסרב להצעה מאחר וגססתי בבית עם חום גבוה.

כפיצוי, הלכתי לראות את ג'ירפות בהופעה שסגרה את סיבוב ההופעות לאלבומם 'גג'. אני חייב לציין שלא היו לי ציפיות גדולות מהערב הזה. בשיחה שניהלתי כמה ימים לפני ההופעה עם אחד מעמיתי לתחנה הגענו למסקנה ששעטנז לא ברור שמכיל את מייק סקינר ('הסטריטס'), יחד עם ג'ירפות / הדג נחש וברי סחרוף, עלול להסתיים בתור רעש לא ברור. מה עוד שהיינו בטוחים כי בהופעה הזו ג'ירפות פשוט יארחו את סקינר למס' שירים בודדים ובזה ייגמר הערב. איזה מזל שטעיתי.

"אהלן, אני שמח להיות כאן היום בצוותא בהופעה קטנה ואקוסטית כמו שתמיד רצינו...אינטימית, כזו שנותנת לנו להרגיש את הקהל ולקהל להרגיש אותנו מקרוב. כמה כיף שבאתם, בואו נתחבק.. ברצינות.. בואו נתחבק..." בערך במילים הללו פתח גלעד כהנא את ההופעה המעולה של ג'ירפות אמש מול (5.4) מול מאות האנשים שמילאו את האנגר 11 בנמל ת"א. הומור בריא יש לבחור. בזכות אותו הומור עברו עליי שעתיים משובחות במיוחד. בשנה האחרונה שמעתי את 'גג' שלהם לא מעט פעמים. יש באלבום הזה כמה הברקות יוצאות דופן אבל, באופן כללי, אני לא חסיד גדול של ג'ירפות, לפחות עד אתמול.

גלעד כהנא יודע מה הוא עושה ומדובר בתופעה מהנה למדיי, בין אם מדובר בקטע שבו כהנא צוחק על הבנקים כאן בארץ, בין אם הוא מדבר על 'אפקט סרקוזי' (עפ"י כהנא - המצב אליו מגיע הגבר בחודשי הקיץ החמים כשנשים משילות את בגדיהן ומסתובבות חצי ערומות) ובין אם הוא שוכח על מה הוא רצה לדבר; האיש זורם בסימביוזה מושלמת עם המוסיקה שסוחפת אותו לאפיקים לא ברורים לגמרי. לפני כל שיר הוא טורח לספר לקהל במה הוא עוסק ובדרך שוכח את השיר עצמו. מדובר בתופעה שמשאירה את הקהל מחייך מאוזן לאוזן - כבר הרבה זמן לא נתקלתי באנרגיות כל כך טובות שזורמות מהיוצר אל הקהל וחזרה. הג'ירפות מבצעים שיר אחרי שיר וכהנא סוחף את הקהל אחריו. אני מתלהב מחדש מהג'ירפות וטוב לי עם זה.

הם קוראים לאורחים לעלות לבמה. ראשון עולה ברי סחרוף, אי אפשר להתלונן. פתאום אני שם לב לעובדה מפתיעה, בשלושת החודשים האחרונים ראיתי אותו מתארח ב-3 הופעות שונות ובכל אחת מהן הוא הרים את המופע לרמות חדשות - גם כאן הוא עושה את אותה עבודה והאנגר כולו נע למעלה ולמטה כשהקהל קופץ לפי הקצב. הוא יורד מהבמה והדג נחש עולים במקומו. זוכרים שדיברנו על שעטנז לא ברור? במקרה של 'הדג נחש' זה מה שקרה. קשה לי להבין איך הרכב כל כך משובח נותן הופעה כל כך חלשה. בעיקר לאור העובדה שהם שחררו ממש לא מזמן דיסק חדש וטוב שכל כולו הוקלט בהופעה חיה. אני מגיע מעולם המוסיקה השחורה, חי ונושם את הקצב מידי דקה, אבל אתמול בלילה שאנן סטריט נראה עייף, לא קשור למציאות ובאופן כללי, אני לא מאמין שאני אומר את זה, כל מה שייחלתי לו זה שהם יסיימו כבר את הקטע שלהם וייתנו לג'ירפות להמשיך לנגן.

הדג נחש מסיימים, הג'ירפות ממשיכים לבד. אני חוזר לחייך ונותן למוסיקה להוביל אותו הלאה. בשלב הזה האהבה שלי לג'ירפות בשיאה אחרי שעתיים רצופות של מוסיקה מצויינת - ואז הם מסיימים. הם נפרדים מהקהל ומאחלים לו לילה טוב. האורות נדלקים. בקהל מתחילים מלמולים "רגע, זו לא הופעה שבה הם אמורים לארח את סקינר? מה קרה כאן הרגע? איפה ה'סטריטס'? איך נגמר?" אני, שהגעתי במיוחד כדי לצפות במר סקינר, לא מאמין שהמופע נגמר ולא מוכן לזוז ממקומי. הדלתות נפתחות, חצי האנגר מתרוקן. אנשים משוכנעים שזהו סוף הערב. אני פוגש פרצופים מוכרים ושואל אותם אם הם מבינים מה קורה כאן. כולם המומים. לאף אחד אין מושג. אחרי עשרים דקות של בלבול מישהי מההפקה נזכרת לעלות לבמה ולהכריז כי סקינר צפוי לעלות לבמה בקרוב. "בקרוב" הוא מושג אמורפי. עוברות בערך 40 דקות נוספות עד שסקינר עולה לבמה. סך הכול, כמעט שעה של התייבשות בין לבין.

אחרי הופעת חימום שהיא הופעה של ממש כולל אורחים ושעתיים של מוסיקה, קצת קשה להגדיר את סקינר בתור המנה העיקרית של הערב, אבל כשהוא עולה לבמה, אני שוכח מהכול ונותן לקצב המיוחד של The Streets להעיף אותי גבוה. עכשיו, כשבהאנגר יש מקום ואחרי מספיק בירות, אני מוצא את עצמי קופץ למעלה ולמטה בלי שליטה נהנה מכל שנייה.

אני מאוד אוהב את The Streets אבל מעולם לא הצלחתי להבין יותר מארבע הברות שמוציא סקינר מהפה. משהו במבטא שלו הופך את השירים לג'יבריש שמח ולא ברור. הקהל, שהשכיל להישאר ולחכות למופע, מתמסר באופן טוטאלי. ידיים נעות מצד לצד, אנשים מקפצים למעלה ולמטה ואני מגלה שאני לא לבד. סקינר מנסה את מזלו עם הנשים הישראליות ומבקש מהן להתפשט. בכל זאת, חם בפנים. הוא זוכה לסירוב מחוייך ומבקש מכל הקהל להתכופף. כל הנוכחים בהאנגר מצייתים ויורדים נמוך. סקינר מבסוט משיתוף הפעולה ומקפיץ אותנו חזרה לעמידה.

בשלב הזה אני כבר לגמרי בתוך הקצב, כשהוא מבצע שיר אחרי שיר ולצידו זמר שחור שאין לי מושג מי הוא, אבל הזכיר לי באופן מחשיד למדיי את מקסים מהפרודיג'י (אבל זה רק אני, עם הרבה אלכוהול במערכת, אז לא בטוח), אני מוצא את עצמי מחייך ונותן לאלכוהול ולמוסיקה לעטוף אותי. המופע שסקינר נותן, מהנה ככל שיהיה, קצר יותר מהמופע שנתנו הג'ירפות ומסתיים אחרי שעה וקצת כשהוא משאיר את הקהל עם טעם של עוד. אני לא יודע אם רמי מואשם בהחזקת סמים קלים, או אם סקינר משתמש בכבדים, אני רק יודע שהיה ערב משובח.

תגובות