מגזין

טיול לחו'ל

Medeski, Martin & wood החנו את הוואן בכניסה למועדון הזאפה. כמה שעות קודם ירון אהרוני החזיר את התיק

מאת ירון אהרוני. 04-04-2008

תגיות: Medeski, Martin & wood

טיול לחו'ל

 

כשיצאתי בשעות הערב על הוספה לכיוון הזאפה פניתי ימינה לרוקח. שתי הדלתות האחוריות של הוואן שנסע לפני נפתחו ותיק שחור ענק  נפלט החוצה  והתגלגל על הכביש. תמרנתי, עצרתי בצד, פתחתי לבדוק אם יש פרטים מזהים, ראיתי נעליים כלי רחצה, ובגדים, תיק נסיעה לחו"ל. העמסתי אותו על האופנוע בין הרגלים כמו בדרך לבן גוריון והחלטתי שבכניסה למועדון אבדוק מי הבעלים.

קניית הוואן ב-1995 חוללה את המהפך מהרכב ללהקה, ו-'מדסקי מרטין ווד' יצאו אז לסיבוב הופעות בחוף המזרחי בארה"ב. לילות ברכב, תיקי גב בלויים, מזוודות, כלי נגינה ניידים וג'אם בכל מועדון מוזיקה אפשרי. תחילה עם אמני ג'אז אוונגארדי ולאונג' כמו ג'ון זורן, מארק ריבוט והלאונג' ליזארדס, ובהמשך שימשו מופעי חימום לאמנים כמו בק, והפו פייטרס. באוסף שרכשתי בסוף ההופעה שלהם, שנערכה בשבוע שעבר בזאפה, יש קטעים מכל האלבומים, בהם מתארחים נגנים שונים. ניכר שבכל אלבום הם הרחיבו את מגוון הצלילים המרתקים לצד הגרוב הנחוש. אפשר לומר שלפעמים זה ג'אז אוונגרד, פאנק וגרוב ולפעמים במקום אחר.

כל הערב של הופעת השלישייה היה מבחינתי כמו פסקול לטיול; אותו טיול שפספסתי כשהחזרתי את התיק שמצאתי. במטוס, אח"כ על  יענים בדרכים מאובקות, מדבריות ויערות. צוללים בזמן ובמקום, האמיתי וההזוי. 

השלושה עלו על הבמה עם קונטרה בס, כלי הקשה ותופים, קלידים שכללו המונד, פנדר ראוד, אפקטים ומקלדות מסקרנות. כל קטע נבנה לאט, התחיל מכלום, בזהירות ודיסהרמוניה. כל אחד מחטט בעצמו עם עצמו בלי להתבלט. דינאמיקה קבוצתית, בלי אגו, ללא פרפורמר שיכול להדריך אותי בטיול הארוך והנעים הזה. אני הייתי צריך להתבונן ולהגיש לעצמי את הקטעים.

החיבור של שלושת המחוממים מההופעה המוקדמת (השלישייה נתנה שתי הופעה בערב אחד) מרגיש חזק. ג'אם סשן של טראנס בו כל אחד לעצמו וביחד יוצרים את הרגע, כאילו גם הם אינם יודעים מה הדבר הבא. נגינה בשביל לנגן, בשביל למצוא צלילים חדשים, אוירה חדשה, לזרוק את המאזין לרגע בשדות הירוקים בברזיל ורגע שני למועדון פאנק דחוק, בו אתה מחפש מטר מרובע לרקוד ולנענע את הראש. הרגעים היחידים שהרגשתי מרומה בהופעה באו לאחר סימונים קטנים דרך הגבות לתיבה אחרונה של השיר, ואז כמו שיר כתוב ומהוקצע הוא נגמר. חבל.

הסולואים של כולם היו מרשימים אך את של מדסקי על  ההמונד, אני זוכר במיוחד. אני זוכר צלילים שהתפזרו בסראונד וקיפצו כמו זיקוקים של אפקטים ומהלכים גאוניים. הרגשתי שאני ילד קטן שכוב בתא מטען של רכב, רמקולים מנגנים מעלי בפול ווליום. מדסקי הצליח להעביר דרך הקלידים את האצבעות שלו. יכולתי לשמוע את השומן באצבעות, את הבשר, את השריר ואת כמות האנרגיה המושקעת בכל תו. בחלק מהזמן נשמע כאילו הוא מנגן על גיטרה בדיסטורשיין ביד אחת ובשניה דבר אחר. בילי מרטין תופף על כלי מתכת וברזל, פעמונים וכלים ברזילאים / אפריקאים משונים שבטח נסחבו בתיק גב, וניהל ארבע מיקרופונים שונים. כריס ווד פתח וסיים את ההופעה עם הקונטרה בס ובאמצע הפגין יכולות מדהימות על בס חשמלית.

בזכות הג'אם הם הקליטו את רוב אלבומיהם, אך עדין אין מה להשוות אלבום טוב בתא מטען לבין תיק מתגלגל על הכביש ונגנב.

Medeski, Martin & wood בזאפה, יום רביעי 2.4.08.

תגובות