מגזין

הכנסיה של ואנונו

צחוק ועצב במופע ``ישבנים קוראים שירה`` בתאטרון תמונע

מאת ברק הלר חיון. 15-02-2007
הכנסיה של ואנונו

עוד שנה החלה ומצב המדינה די פקאקט. אולי אני מושפע מדי מהנרי רולינס שלפני כמה שבועות, נתן מופע מצחיק ומרגש בסיפוריו הנוגעים ללב. בסוף המופע הוא עשה כזו פאוזה ואמר שעכשיו הוא ידבר ברצינות. הוא העביר מסר פשוט וברור אך לאו דווקא ניתן לביצוע או לפחות לא קל לביצוע, `` תעצרו את המלחמה הזו, אל תעבירו אותה הלאה לילדים ולנכדים שלכם כי אחר כך תצטערו``. והוא צודק. אבל איך עושים לעזאזל דבר כזה? איך עוצרים את זה? ואיך זה קשור למופע ``ישבנים קוראים שירה`` שרץ כבר כמה וכמה שנים בתיאטרון תמונע?

על הבמה מקרן שקופיות שמקרין תמונה של הנשיא קצב בצעירותו עם חנה לסלאו. המוזיקה מתחילה ולבמה עלו שלושה : יונתן לב מצויד בגיטרה, שמשחק את נגן, הנגן של המופע, יובל שגב שמשחק את זך מנצור שוטר ומשורר ונדב בושם שמשחק את שמחה בביוף, מתנחלת וגם משוררת. אני מניח שההתנהלות דומה להתנהלות סטנדרטית של ערב שירה. קצת דיבורים קצת אילתורים קצת ריקודים. המון סאטירה, מהסוג הנוקב. ואנונו מתערבב ברצח רבין, בנוסטלגיה לכיכר ציון (הפגנות ההסתה הידועות לשימצה), ברומנטיקה אל בנות הקהל, בניסיון לעצור מישהו מהקהל, בחבורת תרנגולים אנושיים שעולים לבמה ומבצעים שיר הזוי. בכלל, הכול הזוי מאוד מאוד, האמירות נוקבות למביני עניין, הרמזים הבוטים נשלפים בזה אחר זה אבל אין הסבר מפורט. פגע וברח. נוגעים בכל הסוגיות ההזויות מצחיקות כואבות בחיים שלנו כאן כיהודים בארץ מוקפת אויבים ביניהם אנחנו עצמנו. עם ערגה לימי ארץ ישראל הישנה והטובה, עם קריצה לאבסורדיות הקיום שלנו כאן, עם צחוקים גדולים על כל השיט שלנו. פוליטיקה, יחסים שונים בין מינים שונים, ריקודי פלמנקו ורמיזות הומוסקסואליות, המון אקטואליה והכול תוך כדי שבירת חוקים צפויה ולא צפויה של הדבר הזה שנהוג לכנות ``מופע תיאטרון``, פניות לא צפויות ובטח לא ברורות אל הקהל ומשהו שקשה להבין מה מתוכו מבוים ומה מתוכו מאולתר.

רוב השירים נכתבו בידי שמחה וזך אך יש כמה יציאות כמו שיר על ערביה שמספרת כמה טוב לחיות במחנה פליטים ששר מתנדב בכפיה מהקהל, שיר של רומן עולה מרוסיה שמדבר על שקלים דולרים וודקה ורדבול שיר שנמצא בבוקר של מסיבת טראנס על הרחבה(זה עולה לי, רק אנשים יפים, אח שלי וכו`). האם התיאטרון הפוליטי הוא משהו שיכול להשפיע על המציאות? האם החיים הם משהו שכדאי לצחוק עליהם? בכל מצב? אבל גם במצב הזוועתי שלנו? האם אני ממלא את חובתי לחברה כשאני רואה מופעים כאלה? האם זה מזיז למישהו או שזו סתם הטפה למוטפים? רוצו לראות את ``ישבנים כותבים שירה`` תקרעו מצחוק , תחשבו הרבה ותחליטו בעצמכם.

ישבנים קוראים שירה תיאטרון תמונע 28/01/2007

התמונה לקוחה מעמוד הפליקר של tattoodublin.com

תגובות