מגזין

אדמה אדמתי

Adama, אלבום הבכורה של הבאסיסט אבישי כהן חוגג עשור ליציאתו וזה זמן מצוין לבחון מה קרה לג'אז הישראלי בכלל בשנים האחרונות

מאת גיל רוביו. 31-03-2008

תגיות: אבישי כהן

אדמה אדמתי

לפני עשר שנים, ראה אור אלבום הבכורה עטור השבחים של אבישי כהן, הבאסיסט הישראלי שהעתיק אז את מרכז הפעילות שלו לניו-יורק. ההתחברות המוצלחת של כהן הצעיר בסוף שנות התשעים  לצ'יק קוריאה, אגדת הג'אז והפיוז'ן, סופרה כבר לא מעט פעמים, גם אצלנו בקול הקמפוס ובכתבות באתר. עדיין, המפגש הזה גורם לתהייה על הקשר בין כשרון לבין מזל וגם על הפיכתו של אותו שיתוף פעולה רב-שנים לאירוע מכונן שהשפיע בצורה משמעותית, על הג'אז הישראלי ואולי גם מעבר לכך.

מבחינתו, כהן יכול היה לפרוש אחרי אלבום הבכורה ולנוח על זרי הדפנה. קוראה זימן לאולפן שלו ב-1998 את כהן וההרכב להקליט מחדש את הדמו אותו קיבל תחת שרביטו כמפיק שותף. הלהקה שהתגבשה סביב אבישי בניו יורק הורכבה כבר אז מכמה משמות גדולים: ג'ף באלרד בתופים, ג'ייסון לינדנר בפסנתר, סטיב וילסון וסטיב דייויס הנשפנים ועמוס הופמן בגיטרה ובעוד. בנוסף לאלו, התארחו באלבום אורחים בעלי שם שמעבירים זיק של התרגשות באוזניו של כל חובב ג'אז עדכני: הפסנתרנים המופלאים בראד מלדאו ודנילו פרז, יורגה רוסי בתופים, קלואדיה אוקנה בקולות וצ'יק עצמו בפסנתר חשמלי. כל אלו יחדיו מבצעים 11 קטעים מקוריים של אבישי וגם גרסת כיסוי לשיר הלטיני הידוע Besame Mucho.

כבר באלבום הראשון אפשר למצוא את כל הקווים המזוהים עם הכתיבה של כהן, שמאפיינת אותו כמלחין לאורך כל הקריירה המוקלטת שלו בעשר השנים האחרונות. זהו אלבום ג'אז בין לאומי ועם זאת, מאוד ים תיכוני וישראלי אם תרצו. זה מתבטא גם בעיבודים, גם בבחירת הכלים המנגנים ובעיקר בקווים המולחנים של כהן ששואבים משורשים ארץ ישראלים-יהודיים. במוזיקה שלו מהדהדים גם "דרור יקרא" וגם "אזמר בשבחים" מהתפילה. אחד השיאים באלבום הוא Gadu, בו מפליאים לאלתר שניים מנגני הג'אז המשפיעים בעולם (פרז וקוריאה) על נושא שהלחין מי שהיה אז מוזיקאי אלמוני וצעיר ממדינה ים תיכונית קטנה.

כהן לשמחתי לא הסתפק באלבום בכורה והמשיך לכתוב ולהקליט, לנסות ולהתנסות, לשבור מוסכמות ג'אזיות, לצאת מהמסגרת ולשוב אליה. לאחרונה, החליט לחזור לארץ ומכאן הוא ממשיך להופיע בכל העולם ולטפח מוזיקאים צעירים ומוכשרים. אולם, חשיבותו של Adama הוא הרבה מעבר לאלבום בכורה מרשים של יוצר צעיר. ההצלחה וההערכה הרבה לה זכה האלבום שירתו מעבר לכהן עצמו גם דור שלם של יוצרים ישראלים מוכשרים שהבינו ש"אפשר לעשות את זה". במרכז הג'אז העולמי יש אוזניים וקהל שרעב לבשורה חדשה של מבצעים וכותבים ולישראלים, בוגרי תלמה ילין, תזמורת צה"ל ורימון, יש מקום בדיוק באותו מרכז. במקביל לכהן וכמובן אחריו הגיעו לארה"ב רשימה ארוכה של מוזיקאים ישראלים, שההצלחה של Adama היוותה להם השראה ומקור עידוד ודחיפה.

קשה לשים את האצבע על מה התרנגולת ומה הביצה בסיפור המוצלח של הג'אז הישראלי של העשור האחרון: האם זו הסקרנות של סצינת הג'אז הניו יורקית שחיכתה בדלתות פתוחות ל"מאפיה הישראלית", האם זו הכניסה המרשימה של מוזיקאים ישראלים למוסדות היוקרתיים ביותר באקדמיה בארה"ב (בארקלי, new school ואחרים) או המפגשים המרגשים של אותם מוזיקאים צעירים עם ענקי ג'אז כמו הרבי הנקוק, פול מושן, רוי הרגרוב קוריאה ואחרים. זה לא ממש משנה בעצם. תעשיית המוזיקה והמועדונים חיבקו אותם (הכול יחסי כמובן) ואת הכישרון שלהם, התקשורת העולמית פרגנה וכך עלו על המפה שמות כמו עומר אביטל, דניאל זמיר, ענת כהן, אלי דג'יברי, ענת פורט, אבישי כהן (החצוצרן), אבי לייבוביץ' וגם דורות צעירים מאוד שעושים שם עכשיו את צעדיהם הראשונים דוגמת גלעד הקסלמן, חגי כהן-מילוא ואחרים. לחלקם הסיפור של להגיע לניו יורק כתפרנים, לעבוד ב"מובינג" ולקוות שמישהו אולי יקשיב למוזיקה שלהם נשמע כמו אגדה אורבאנית נשכחת. אחרי דור החלוצים, וכהן בראשם, הדרך סלולה יותר וקלה משמעותית.

הניצחון של כהן לא נרשם רק בחזית הבין לאומית, אלא גם כאן בבית פנימה. הבשורה מניו יורק זחלה והצליחה להגיע בסופו של דבר גם לארץ. הדינוזאור המיושן והמאביק שכונה "ג'אז ישראלי" עבר אט אט ניעור משמעותי. באופן פרדוקסאלי (אם כי מאוד אופייני לנו) אף חברת תקליטים מקומית לא טרחה להפיץ בתחילה בארץ את Adama ואת שלושת האלבומים שבאו בעקבותיו. את העותקים שלי רכשתי בשעתו במחיר מופקע לחלוטין באוזן השלישית, שעשו יבוא אישי מצומצם לחלק מהאלבומים הללו. רק עם יציאתו של Lyla בשנת 2003 התחילו להבין גם כאן, שיש לג'אז הישראלי המתחדש קהל, שבא להופעות ורוכש אלבומים. ה"כיבוש" של הנביא בעירו הושלם באופן סופי כשאבישי היה למוזיקאי הג'אז הישראלי הראשון (והיחידי עד כה אם אינני טועה) שהצליח למלא את המשכן לאומניות הבמה בתל אביב במופע אישי, ולהעמיד את הקהל על הרגליים בפרגון מתבקש.

עשר שנים בדיוק חלפו מאז. זה לקח את הזמן שלו, אבל התרומה של אבישי כהן, חבריו ותלמידיו הרוחניים והאמיתיים הטביעו חותם במוזיקה הישראלית, כזו שחצתה גבולות של מקומות וקהלים. לטעמי, Adama לג'אז הישראלי הוא "החלונות הגבוהים" של הרוק המקומי. משביח עם השנים ותמיד רלוונטי.

* אלבום הסולו השמיני של אבישי "Gently Disturbed"  יראה אור בקרוב.

תגובות