מגזין

ים יבשה

"אם תצא לשנייה מריכוז, תוכל לטעות ולחשוב שנזרקת למדינה אחרת, במימד זמן אחר. לא צעדתי פה הרבה, בטיילת של יפו". מאת מאור בוכניק

מאת מאור בוכניק. 08-04-2007
ים יבשה

בלי לדעת בדיוק למה, או לאן מועדות פני, באותו היום פשוט העברתי את השליטה לרגליי שיובילו אותי. מצאתי את עצמי צועד דרומה על הטיילת של ת"א. למרות ששתי הערים מחוברות ולאדם זר יראו כעיר אחת, עובר גבול מאוד ברור ובולט בין שתי הערים. למעשה ברגע שחצית את מתחם הדולפינריום, בואכה מסגד "חסן בק" המזדקר בגאון, אתה שם. אם תצא לשנייה מריכוז, תוכל לטעות ולחשוב שנזרקת למדינה אחרת, במימד זמן אחר. לא צעדתי פה הרבה, בטיילת של יפו. אולי זו הפעם השלישית, אולי הרביעית. הנוף שונה לחלוטין, ורצועת החוף הזאת, ממש לא דומה לאותה רצועה שמחוברת מטרים ספורים מצפון לה. האנשים פה שונים, נראה שבאו להיפגש עם הים, נטולי משקפי שמש, לא נשמע קול המטקות. פה הים הוא השחקן הראשי, מספר מטרים צפונה, הים הוא רק תפאורה. ומעל הכל, כאן מריחים את הים, שם מריחים קנטאקי פרייד צ'יקן שהשתלט על הטיילת. כאן לא שוברים את הגלים מאה מטרים מהחוף, אלא נותנים להם להתנפץ במלוא עוצמתם. סיימתי סיגרייה ואני שומר את הבדל, מתבייש לזרוק אותו ככה סתם, הים מסתכל, ואני בטריטוריה המוחלטת שלו.

ממולי נמצא הנמל של יפו, כאילו עומד בכוונה על תיליו בני אלפי השנים, כמתגרה בנמל האורבני המודרני שמצפון לו. למרות הידע הדליל שלי בארכיטקטורה, אם ממסגרים את הנמל ומתעלמים משאר הנוף המודרני שנבנה מסביב, אפשר כמעט לראות ממלכות ומעצמות שלמות דוהרות במפרש פרוש, בזו אחר זו, בדרך לכיבוש הארץ, השער אל המזרח התיכון. פניקים, רומאים, עותומאנים, בריטים וצרפתים - והנמל ביפו עדיין עומד בסגנון הבנייה שלו, מדורג בגבהים משתנים, מחורר בחלונות ומעוטר בקשתות רבות. עומד ומבליט ייחודו, כמו מנסה לשרוד כדי להוכיח מי היה פה ראשון. אני חלק מהממלכה ששולטת פה בחמישים ושמונה השנים האחרונות. זמן אפסי, כמעט זניח בהסתכלות היסטורית ארוכה, ומבלי להזכיר שהאדמה הזאת קיימת מיליוני שנים לפנינו, וכנראה שתמשיך להתקיים מליוני שנים אחרינו. ממלכות יקמו ויפלו, הנמל העתיק אולי ישרוד, אולי לא. כך גם אחיו הצפוני המודרני.

ברגע זה ממלכת ישראל ויהודה המאוחדת, מתאבלת על מיטב בניה שנפלו בחמישים ושמונה שנות מלחמה וקיום, יום הזכרון 2007. בעוד שעות ספורות, בשינוי מצב רוח ישראלי טיפוסי, יצאו תושבי הממלכה אל הרחובות כדי לחגוג עצמאותם. מבלי להיכנס לוויכוח הישראלי פלסטיני המדמם ללא קץ, אני לא יכול להתעלם מהשאלה אם נחזיק באדמה הזאת לעד, או שמא ההיסטוריה תמיד חוזרת על עצמה ושוב נפוזר בגלות. אולי עוד חמישים, מאה, אולי מאתיים שנים, עם אחר, ממלכה אחרת תחגוג פה עצמאות. יכול להיות שבאמת יש משהו קדוש באדמה הזאת, שנשפכים עליה נהרות של דם, רק כדי להחזיק בה ולשבת עליה. איך ולמה לפיסת אדמה באורך ארבע מאות קילומטר וברוחב מאה קילומטר, מחוז קטן בכל מדינה אחרת, יש היסטוריה שמתחילה בראשית ימי ההיסטוריה. את התשובות אני לא מוצא, ועצם המחשבה שנהרות הדם שנשפכו לאורך השנים הם רק טיפה בים, מעלה עצב.

יכול להיות שתושבי האדמה פה לנצח נועדו לחיות על חרבם, והים פה נועד רק להשיט ספינות מלחמה. ואולי בכלל, עד ששמיים יחליט למי משני בניו הוא נותן את המתנה, נמשיך להתבצר, להתחמש, להתמגן, להתכוננן ולתכננן. וכך נעבור עוד שנה ועוד שנה. האם זו המשמעות של אחזקת האדמה בכל מחיר, כאשר גם דם הוא פדיון ראוי, בלבד שגם בשנה הבאה נחגוג עצמאות.

תגובות

  • וואוו

    אתה מה זה פלצן.

    זיקית, 11-04-2007 12:06

  • יפה מאוד. חומר מעניין למחשבה

    תמשיך לכתוב

    גיא, 12-04-2007 07:30

  • ךכעמכקחכמה

    יש לך כתיבה מעניינת ואני מאד נהנית לקרוא את הטורים שלך..

    נועה, 12-04-2007 07:59