מגזין

מבחן הקולה

הגורל הפגיש בין תאיר קסלר ו-Man Alive . האם השידוך הצליח?

מאת תאיר קסלר. 25-03-2008

תגיות: Man Alive

מבחן הקולה

האלבום הרביעי של Man Alive הגיע אלי ממש במקרה. למרות שהעטיפה לא כוללת את שם הלהקה או שם האלבום רק את הטרייד מארק שלהם (מישהו פה חושב שהוא פרינס) הייתי חייבת לקחת אותו אפילו מבלי לדעת מה יש בפנים (התרגיל השיווקי הצליח).

Man Alive היא להקת Pאנק רוק ירושלמית שהוקמה כבר לפני שמונה שנים. בהאזנה הראשונה שלי לאלבום לא האמנתי; הצליל היה כל כך אמריקאי (שלא לומר מושפע קשות מ-Green Day) כשרק השיר 'prod to be un-american' ניצב מול המקדונלדיזציה שנשפכת מהדיסק. כיף לשמוע משהו ברמה כל כך גבוהה ולהתגאות בכך שזה שלנו, ואני בטוחה שאם סצנת ה-Pאנק היתה חזקה יותר בארץ היתה להם הצלחה מסחררת. הצלילים גורמים לך לקפוץ ברחבי הבית ולצעוק ,אההההה!', וזה מה שאני מצפה מאלבום pאנק טוב. מצד השני ככל שהקשבתי לדיסק עוד ועוד לא הצלחתי לשים את האצבע על הייחוד של Man Alive לעומת המון להקות אמריקקיות אחרות. אם היו עושים לי את מבחן הקולה (ובו מביאים כוס של קולה מול פפסי ומבקשים מהטועם לזהות את המשקה) לא הייתי יכולה להבחין בין האלבום שלהם לבין אלבום Pאנק אחר.

למרות הדברים "הקשים" שנאמרו הדיסק לא מפסיק להתנגן אצלי. הוא עובר מהרדיו דיסק באוטו למערכת בסלון ומשם למחשב בחדר. חברי הלהקה כנראה השקיעו המון מאמצים בחיפוש אחר הנוסחא הנכונה לPאנק רוק והם מצאו אותה, רק חבל שהיא כל כך מדויקת.

אז מה עושים עכשיו? רצים לחנות הדיסקים, לא זאת שקרובה לביתכם אלא זאת שיש בה מוזיקה טובה. אומרים למוכר אני רוצה את הדיסק הרביעי של man alive עם הציור של עיגול שבתוכו M ו- A מחוברות על רקע לבן. זה נשמע קצת לא מקצועי מצידכם אבל האלבום מגיע ללא שם. השלב השני הוא שאתם מתמכרים לאלבום ולא מבינים איך האנשים שמסביבכם לא מכירים את השיר שאתם מזמזמים והשלב השלישי והאחרון, באים להופעה שלהם ולא שוכחים להזמין אותי לבירה.

תגובות