מגזין

מרכז הרב תרבותיות

דניאל זמיר ולורן אסולין משלבים בין ג'ז ומוזיקה יהודית. ירון זהבי הלך לבדוק צד נוסף ונחבא בתרבות שלנו

מאת קול הקמפוס. 20-03-2008
מרכז הרב תרבותיות

מודה ומתוודה, בחיים לא הייתי בגבעתיים. כלומר, עברתי שם כמה פעמים אבל מעולם לא יצאתי מהאוטו. לכן היה זה ממש מקסים לעשות זאת לראשונה בפסטיבל הג'אז בתיאטרון גבעתיים. התיאטרון עצמו חביב ונעים למראה. מתוך התבוננות מהצד ומשיחות קצרות עם העושים במלאכה עושה רושם שהללו מפיקים את הפסטיבל עם המון אהבה ואכפתיות ואותי זה נורא משמח (אני רגשן חסר תקנה). האווירה הכללית הייתה של יצירה. מוזיקאים מכל הגילים הסתובבו להם בתיאטרון ונראו נורא עסוקים. הקהל עצמו היה מגוון מאוד ונראה שכולם לבשו חג.

ההופעה של דניאל זמיר, סקסופון סופרן, ולורן אסולין, פסנתר, הייתה רחוקה משלמות אך בכל זאת מהנה. זמיר הוא בוגר תלמה ילין שהתגלה על ידי המוזיקאי היהודי ג'ון זורן בניו יורק. הוא הוציא שלושה אלבומים בלייבל של זורן Tzadik, כשזורן מנגן בשלושתם ואלבום עברי נוסף בשם "אמן" תחת הלייבל הירושלמי "התו השמיני".

המראה של זמיר בהופעה היה עירוב של חבר כנופיית רחוב, פילוסוף מזרח אירופי ונער גבעות. וכך גם נשמעת המוזיקה שלו. הוא נע בן ג'ז נאיבי לג'ז מלנכולי ולגרוב כשמעל הכול ישנה השפעה חזקה של מוזיקה יהודית כשסקסופון הסופרן של זמיר מתחפש לקלרינט. לורן אסולין הוא פסנתרן די אלמוני במחוזותינו. הוא יהודי צרפתי שהופיע כאן מספר פעמים בעבר במסגרת פסטיבלים שונים. הוא מנגן על פסנתר קיר שחלקו הקדמי הוסר, מה שמאפשר לו לפרוט על מיתרי הפסנתר וליצור אפקטים שונים. הוא עושה זאת ביצירתיות מרשימה ובמינונים נכונים מה שמקנה הנאה רבה ממרבית הנגינה שלו.

פתגם אירי עתיק אומר ש"המרחק בין בירה לשירותים הוא חמש דקות". לקחו לי 43 דקות להבין למה בתיאטרון נוטים ללגום יין ולא בירה. הקולטורניק הרוסי שישב לידי, לדעתי מדען גרעין בדימוס, הביע אכזבה רבה כשביקשתי את סליחתו לצאת לאחר שנראה היה שנוצר בנינו קשר אמיתי.

הייתה הרמוניה די טובה בין זמיר לאסולין שהצליחו ליצור הרבה רגש והרבה מוזיקה בחלקים ניכרים של ההופעה. באופן טבעי מרבית ההתלהבות הייתה כאשר השניים גלשו אל עבר השטייטל והניבו צלילים עצובים שמחים של ג'ז יהודי שעוררו את הקהל. בכלל, הקלף החזק של השניים הוא היכולת שלהם לשלב בין סגנונות הג'אז למוזיקה יהודית, לעיתים בברור ולעיתים בניואנסים קטנים וטובים. בחלקים אחרים ההופעה הייתה מעט כבויה ובקטע אחד אף גרמה לי לחשוב שאני בלובי של מלון. ההדרן הלא צפוי היה גם הוא מז'אנר התרבות היהודית, ויסלחו לי הבאסקים, והיה ביצוע לירושלים של זהב. חלקו הראשון היה משעשע אך הסיומת קצת חלשה ועצובה.

למרות הכול ההופעה מאד שמחה אותי. היא הייתה תזכורת לכך שבשק התרבות המקומי יש הרבה עומק שרק צריך לחפשו. יש בתרבות הישראלית והיהודית יותר מאשר בא לידי ביטוי ביום יום, דיוקן הענק של נינט בבנין הסמוך ישמש לי לעדות,  ועצם העובדה שזמיר ואסולין עושים מוזיקה הישר מעומק השק מחפה על רבות ממגרעות ההופעה.

תגובות