מגזין

תהיי נשמה, יהודית

ניר אביבי חזר מהופעתם המשולבת של אבי אדריאן ומוריס אל מדיוני במסגרת ג'אז והנשמה היהודית בפסטיבל הג'אז בגבעתיים

מאת ניר אביבי. 17-03-2008

תגיות: מוריס אל מדיוני, אבי אדריאן

תהיי נשמה, יהודית

אם היו אומרים לי לפני שבוע שאני הולך לשבת במשך שעתיים וחצי במופע שמשלב טקסטים יהודיים בעיבוד לג'אז ושירה אנדלוסית עם חזנות הייתי מתפקע מצחוק. זה לא שאני נרתע מדברים חדשים והאזנה למוזיקה שעוד לא שמעתי, אבל הדבר נשמע לי קצת תלוש.

כששמעתי בהפתעה שפסטיבל הג'אז בגבעתיים עולה שוב השנה החלטתי שאני רוצה ללכת להופעה אחת ולא אכפת לי איזו. מזמן לא הייתי בהופעת ג'אז וממש התגעגתי לימים שבהם הייתי הולך בכל שבוע להופעה אחרת ב"קמלוט קלאב" הישן ברחוב שלום עליכם פינת בן יהודה עם אחי הגדול. למרות שאני חובב ג'אז עוד מגיל העשרה, הבעיה שיש לי עם הז'אנר היא שהוא מזוהה עם ה"אליטה" ונחשב לסגנון שמיוחס לשכבה מסוימת באוכלוסיה שמנותקת קצת מהעם וממה שקורה כאן. יש בכך מעט מן האמת לדעתי במובן מסויים; לפחות בייחצון של הג'אז בארץ. הופעות ג'אז מאולתרות בשדרות בן גוריון בימי שישי נראות לי תמיד כניסיון כושל להתנתק מהמציאות בארץ ומהרחוב התל אביבי הסוען; רחוב שבו בכל פינה יש קבצן, המוני אדם שממלצרים בשביל להתקיים בכבוד, לממן את שכר הדירה הגבוה בצורה לא מובנת, עובדים זרים ופועלים ערבים שלא מבינים איך אנחנו יכולים להוציא כל כך הרבה כסף על מסעדות גורמה בשעות הצהריים או על שייק אננס מלון תמרים במחיר שמממן ארוחת צהריים שלמה. בהולנד הדימוי של הג'ז שונה לגמרי. שם הג'אז מיועד לכולם ובאמת מנוכס לעם. אין ספק שהג'אז בארץ מיוחס לשכבה מסוימת שנהנית להתנתק ולצייר לעצמה עולם ורוד ודמיוני שבו מתעלמים מהזר וממה שמאיים על סגנון החיים הבורגני התל אביבי הכל כך מוכר לנו - הבועה.

לכן אני מעדיף את הג'אז שלי במקומות סגורים וחשוכים ועדיף שיהיה גם מותר לעשן בפנים.

המופע נקרא "ג'אז והנשמה היהודית" ובחרתי בו בגלל שלא הכרתי את האמנים, זו האמת, וגם לא את הסגנון היהודי. רציתי ללכת למשהו לא מוכר. המופע התחלק לשניים: ראשון עלה אבי אדריאן - נגן ג'אז מוכשר ביותר שישב לבדו על הבמה עם הגב לקהל וכיפה גדולה לראשו. הוא באמת הצליח לרגש אותי; סוף סוף מוסיקה שנוגעת בנשמה ועוד על מושב נוח, עם משענת. להוסיף על זה את 4 כוסיות העראק תאנים שטעמתי בדוכן שבכניסה גרמו לי להתמוגג בהנאה. הנגיעות היהודיות היו עדינות, ואדריאן הכניס אותנו בחוכמה אותנו לתוך עולמו המיסטי, הרגיש, והמלא ברוחניות.

לאחר שישה - שבעה שירים שבהם הפסנתר של אדריאן ריגש אותי וגרם לי כמעט להזיל דמעה, עלה מוריס אל מדיוני -פסנתרן וזמר, וממייסדי סגנון ה"ראי" האלג`ירי, סגנון שמשלב בתוכו שירה אנדלוסית שמזכירה קצת לאדינו ופולקלור אלג'יראי מקורי. אני לא אתיימר לומר ששמעתי את הסגנון הזה מקודם ושאני מכיר אותו. זה היה זר לי לחלוטין ולא הבנתי איך הוא קשור לחלקה הראשון של ההופעה שבה אדריאן ניגן ג'אז לכל דבר וכאן מוריס וחבריו שליוו אותו על כלי ההקשה ועל הקונטרה בס כאילו הגיעו מספרו של אלבר קאמי 'הזר', ושימשו כפס הקול שלו. לא הכרתי אותו וגם לא ידעתי למה להכין את עצמי. אבל זה היה נחמד. לשמוע מוסיקה מיושנת קצת, עם ניחוחות של אבק, משהו שקצת נשכח מן העולם ע"י מישהו שמזכיר לי את סבא שלי במראה ובשירה.

אחרי כמה שירים עלה ליאור אלמליח שהיה אחראי על שירת החזנות. זה היה קצת מוגזם בשבילי. אמנם השיר הראשון והשני היו באמת נחמדים והוכיחו לי ששירה יהודית מושפעת רבות מהשירה הערבית ובאמת שהיה מרגש. אבל אחרי שניים שלושה שירים הבנתי את הרעיון ונרדמתי, כן כן נרדמתי. זה לא שזה לא היה מוצלח, פשוט הרגשתי קצת תלוש. הקהל היה מורכב מאנשים בגיל העמידה שכנראה הכירו היטב את הקונספט ורצו לשמוע קצת שירה מבית אבא. לי אין אבא אלג'יראי ואני בכלל חצי עיראקי חצי ארגנטינאי ולכן הזרות הכריעה. כנראה שגם אני קצת אטנוצנטרי בעצמי.

התעוררתי במחיאות הכפיים ולא היה הדרן כך שלא היו בעיות, התחמקתי בעדינות וחיפשתי את איש העראק לקנות איזה בקבוק אבל התאנים נגמרו ונשאר רק תמרים. התמרים היה מתוק מדי ולא הרגישו את האניס. חבל.

תגובות

  • חזרתם של התאנים

    בשם ערק ירושלמי אני מתנצל על כך שנגמרו לנו התאנים אך אל חשש..... יש עוד במלאי - www.arak.co.il תרגיש חופשי להיכנס ולהזמין תודה ושלום

    איש העראק, 19-03-2008 00:31

  • ערק לשלטון!

    יאללה עכשיו אחרי הפרסום אתה חייב לתת איזה בקבוק על חשבון הבית :)

    אביבי, 19-03-2008 01:05