מגזין

לא הולכת לשום מקום

השעה הייתה מאוחרת, המיקום בקהל היה טעון שיפור והרגליים של חן ינוביץ העדיפו להיות בזווית של תשעים מעלות. אבל אז קרן אן החלה לשיר.

מאת חן ינוביץ'. 16-03-2008

תגיות: Keren Ann

לא הולכת לשום מקום

קרן אן לא הולכת לשום מקום, לפחות כך זה מסתמן. ככל שעובר הזמן, נראה כי היא צוברת יותר ויותר חתימות במעברי נתב"ג. לקהל הישראלי (טוב נו, והצרפתי) שהגיע אמש להופעה שלה , נראה כי כל גיחה שלה יכולה רק להעלות חיוך בלב. אה כן, ומגיע לה מזל טוב, קרן אן שלנו כבר לא רווקה.

בארבי ת"א, אם אני אהיה עדינה ואני אהיה, הוא לא המקום האידיאלי לארח את "התנאים להיווצרות האושר"- להלן ההופעה. אבל יתכן וזה רק בגלל שאני, זאת האמונה על כתיבת ביקורת זו, הגעתי אתמול להופעה בגפי. את מנת הקמפרי-אשכוליות שלי הצטערתי לרגע שלא הבאתי בבקבוק מהבית, ובמיקום שבחרתי להעביר בו את המופע קיבלתי הערות, מרפקים (ללא כוונת זדון) וזכיתי בצקצוקים ליד האוזן.

אבל אז הגיעה קרן.

קצת רקע. את קרן אן שמעתי לראשונה בתוכנית של אהוד מנור זכרונו לברכה, שהייתה גם זו שבמקום מסוים תרמה לעיצוב אישיותי המוזיקלית. מנור, אם אני לא טועה, היה בין הראשונים שהעלה את קרן אן על הנס הרדיופוני. אתמול בהופעה, ציפיתי לקצת יותר חומרים בנוסח צרפת, ובמיוחד קיוויתי כבר לסגירת המעגל עם השיר 'Seule', שנוכחותו נעדרה מהאירוע.  

אבל אז הגיעה קרן.

כשקרן החלה לשיר נשכחו כל המרפקים והבדידות נעלמה לה. אני רק רוצה שתבינו. יש לה אישיות מהפנטת וקסם אישי שמקרין עמוק עמוק לתוך הקרביים של הסביבה. וכל זה משתלב נהדר עם הכישרון המוזיקלי והמראה הנאה. הקול של אן בטוח בעצמו, והפריטה על מיתרי הגיטרה כל כך עדינה ונקייה.

אבל אז עמדו לי דמעות בעיניים.

יחד עם קרן עמדו על הבמה גיטריסט (שנע בין הבאס לחשמלית), מתופף, מפוחית וכוס וויסקי. בלט בעיקר הרפרטואר האנגלי שבשיריה ("Not Going Anywhere", "Sailor & Widow","Lay Your Head Down") אך גם צרפתית ("Jardin d'Hiver"), עברית ("רחוב הנשמות הטהורות") ושיר פורטוגזי לסיום. למרות שהכרתי את ההשפעות הללו, רק כאשר קרן שרה "לה לה לה לה לה" פתאום שמתי לב להתערבבות של כל אלו לכדי ביטוי. השילוב בין הצרפתית, אנגלית ועברית הוא מקור כוח בלתי מוגבל שיש לקרן כאמנית. ונראה כי היא משמשת בו בתבונה.

אני חייבת לציין שהשעה הייתה כבר מאוחרת, מועדון הקולטורה הצמוד החל לתת אותותיו ונדמה היה כאילו המוזיקה שבוקעת ממנו מתדפקת על קירות הבארבי. אבל קרן, תרבותית ועדינה, מתגברת גם על ההפרעה הצדדית הזו בנימוס ובגיטרות.

אבל אז היא שרה ג'וני מיטשל.

הנוסטלגיה הוא אלמנט שמתווסף לשיריה של קרן. יש הרגשה של משהו ששמעתי קודם, סוג של התרפקות מסוימת על העבר, שמורגשת בעיקר באופן ההגשה ובלחן. הרגשה של רומנטיות מלווה בהשפעות מוזיקליות רבות, שסביר להניח טמונות אי שם בביוגרפית האומן. יאמר לזכותה שהיא פרגנה לקהל בשני הדרנים (בראשון היא התרגשה ממחיאות הכפיים עד לכדי עצירת הדמעות), ואף העניקה במתנה את המפוחיות שלה לקהל. 

אבל אז זה נגמר. היא אמרה תודה בנימוס, והשיקה לחיים אחרון מכוס הוויסקי.

וכך, טפטפנו עצמנו החוצה לעוד שבוע חדש. בתוכי הרהרתי וקיוויתי שאהוד מנור הספיק לראות את קרן אן בהופעה. אני בטוחה שהיום הוא היה מחייך לעצמו בסיפוק.

תגובות

  • אין ספק שקרן אן מעולה

    אבל שמישהו יערוך את הכתבה, כמות כזו של שגיאות תחביריות לא רואים מידי יום.

    אחד, 17-03-2008 09:05

  • דווקא קיבלתי אחלה ציון בלשון

    חן ינוביץ, 17-03-2008 16:59

  • ההופעה הייתה נהדרת

    וגם אהבתי את הכתבה שלך. מה שכן, במהלך ההופעה עמדו לידנו זוג טפשים שלא הפסיקו ללקק אחד את השניה, התגפפו והתחככו בעצמם ובנו כ-ל ההופעה! הרגשנו ממש בתוך מערכת היחסים שלהם, במקום בהופעה, והרגשתי חרא על זה שזה הכבוד שהם נותנים לזמרת הנפלאה הזו!

    אחד שנגעל, 19-03-2008 03:57

  • ובכן.......

    אני מודה שאני לא ממש מכירה את האובייקטית, אני מודה שהיא גם לא באמת מעניינת אותי..הכתיבה, לעומת זאת, הניגון הקולח של המילים , פשוט תענוג!

    סתם אחת..., 10-05-2008 02:07