מגזין

קותימאניה

ברק חיימוביץ הגיע עד לגבעתיים רק כדי לראות הופעה של הקותימאן אורקסטרה בפסטיJAZZ.

מאת ברק חיימוביץ'. 16-03-2008

תגיות: Kutiman

קותימאניה

המון דובר על אותו אופיר קותיאל המכונה קותי שהגיע לאחרונה כאילו משום מקום עם תקליט מעולה וזכה לשבחים בארץ ובעולם.

במסגרת פסטיבל הג'אז של גבעתיים ניתנה לקותי הזדמנות הבכורה להעלות את המופע של הקותימן אורקסטרה. במעמד רגוע יחסית, רגע לפני ההשקה ההמונית יותר בברזילי במוצ"ש עלתה לראשונה הקותימן אורקסטרה על הבמה בגבעתיים.

הפתיע לראות שלמרות כל הבאזז סביב קותי, אולם ההופעות הקטן במרתף התיאטרון היה די רחוק מלהיות מלא. גבעתיים, כבר אמרנו, כנראה טריטוריה אסורה לתל-אביבים רבים.

שבעה חברים באורקסטרה שאמורה להעביר בהופעה את העושר הצלילי שקיים באלבום, וברגע שהחברים מתחילים לנגן ניתן לסמן את ה"וי" הראשון בהקשר הזה. הלהקה נשמעת מצוין וכל התפקידים, שחלקים גדולים מהם ניגן קותימן הרב-כלי (מולטיאינסטרומנטאליסט) באלבום, מנוגנים על ידי נבחרת משופשפת של נגנים מוכשרים עם קרולינה על השירה והקולות וקותי עצמו שמחליף בין הקלידים לגיטרה.

ההתרגשות והבוסריות של ההרכב הורגשו בדקות הראשונות בעוד החברים מנסים להתאקלם למרתף המלא חלקית, אבל מהר מאוד הכל התחבר. ברגע שהצלילים האנלוגיים של המקלדות התחילו למלא את החדר, התחיל הכיף. לרגע הלהקה נשמעת כמו פרלימנט של ג'ורג קלינטון, רגע אח"כ כמו WAR או להקות Fאנק-רוק אחרות וברגעים מסויימים האפרו-ביט משתלט.

בביקורות ובקומוניקטים קראו לפאנק של קותי פסיכדלי, ואכן כשמקשיבים לסאונד הוינטאג' של הקלידים, הגיטרות והתופים הרוקיים והוייב הספייסי של הלהקה ניתן להבין מאיפה ההגדרה הזו באה. סה"כ רק הסקסופון הוא הכלי הג'אז-פאנקי הסטנדרטי וכשגם הוא נותר בצד, הלהקה היא פשוט הרכב רוק שמנגן בצורה גרובית להפליא.

כמעט כל השירים באלבום מקבלים גרסאות בימתיות מרשימות עם הרבה זמן לאלתורים ואינטראקציה בין החברים שעושה רושם שנהנים לנגן ביחד. חלק מהג'אמים מצליחים לעלות ולרדת ולסחוף בצורה יוצאת דופן וחלק נשמעים עדיין קצת חסרי כיוון, כאילו מחכים שמנהיג הלהקה ייקח אותם לאן שצריך. נראה שקותי הצעיר עדיין לא מרגיש מספיק בוס סנדקי כלפי חבריו והאינטראקציה הבימתית צפויה להשתפר ברגע שהוא יתחיל לסמן לחבריו קצת יותר. למרות זאת הגרוב הכללי של ההופעה פשוט מעולה וקשה שלא להזיז את הגוף, אפילו בקטעים היותר נינוחים.

אין צורך להזכיר את כל הנגנים שעושים עבודה פשוט מצוינת, אבל בהחלט כדאי לציין את קרולינה הנפלאה שהכריזמה הבימתית והקול המעולה שלה מעלים את המופע בעוד כמה רמות. לא סתם יש קטע באלבום שנקרא Trumpet Woman. זו היא קרולינה. המופע קצת קצר, אבל זה רק טבעי בהתחשב בעובדה שבאלבום אחד אין מספיק חומרים ליותר מזה, והחוייה הכללית בהחלט מספקת. מאכזבת אולי רק העובדה שהחברים לא מצאו שיר להדרן ופשוט ביצעו שוב את מה שהם כינו "הלהיט" - Music Is Ruling My World.  אני מניח שלהופעה החגיגית בברזילי נשמרו עוד כמה קלפים, כולל איזה שיר מרענן יותר להדרן.

אז האם קותי עמד בציפיות הרבות שהעמידו בפניו? בהחלט כן, ורק נקווה שההרכב הזה יספיק לנגן עוד מספיק זמן ביחד בשביל להרים את התקרה לגמרי. מה שבהחלט יכול לקרות במוצ"ש בברזילי בת"א, שם התל-אביבים מרגישים הרבה יותר בנוח.

תגובות

  • דיסק מעולה! וזה לא הבעיה

    הבעיה היא לא ההופעה אלא הקהל! הקהל שמעדיף לשמוע קאברים! ואמה! ודוניה! נמאס נמאס נמאס נמאס לבוא להופעות הכי טובות בעולם ולראות שמספר חברי הלהקה גדול ממספר האנשים הקהל (ע"ע קוטי, קוואמי, הודסקא וכו') נמאס

    גלעS, 17-03-2008 00:44

  • זה בסדר יום אחרי זה היה הפוך

    היה מלא מלא קהל וההרכב היה מדהים

    דן, 17-03-2008 01:01

  • מצחיק איך ביום שישי היה ככה וביום שבת כל כך מפוצץ

    היתה הופעה מדהימה אני כבר מחכה להופעה הבאה שתהיה בתל אביב

    אדם, 17-03-2008 21:29