מגזין

סולונדז בארץ הקודש

חן ינוביץ היתה בין אלו שמילאו את האולם עד אפס מקום, על מנת לפתוח שוב מעגל עם הבמאי טוד סולונדז, שהגיע לארץ כאורח של פסטיבל סם שפיגל.

מאת חן ינוביץ'. 16-03-2008

תגיות: טוד סולונדז

סולונדז בארץ הקודש

לפני כשבועיים ישבה אחותי בת השש עשרה ופתרה תשחץ. התחלה די משעממת לכתיבה הזו ופעילות חסרת תכלית באופן כללי בטח ובטח אם היא מתרחשת על גבי העיתון הפופולארי של המדינה. אבל זו לא הנקודה. בשלב מסוים, החליטה הקטינה לשאול את אב הבית "מה זה שחקן שנקרא טום ונגמר בארבע אותיות בסוף יש סמך ובאמצע נון? עכשיו תדמיינו לכם עננים, עשן, ומוזיקה של "אייס אוף בייס"- אנחנו חוזרים לשנת 1995.

הסרט "פורסט גאמפ" היה הראשון שלי. אני חושבת שראיתי אותו כל כך הרבה פעמים בסיטואציות שונות ועם אנשים שונים ואפילו חגגתי איתו את היומולדת כמה שנים עד שגדלתי והבנתי שלא ככה חוגגים ימי הולדת. אבל זה לא משנה. כבר אז הבנתי, את הכוח שיש בסרט, קצת דומה לזה של פסיכולוג.

שנה אחרי שיצא פורסט גאמפ לאקרנים, יצא סרטו השני של טוד סולונדז "ברוכים הבאים לבית הבובות" שהיה גם זה שהניע את הקריירה הקולנועית שלו לכדי זינוק. ביום רביעי בסינמטק תל-אביב, הייתי בין אלו שמילאו את האולם עד אפס מקום בכדי לפתוח שוב מעגל עם הסרט והבמאי, שהגיע לארץ כאורח של פסטיבל סם שפיגל. אחותי הקטנה ישבה בכסא השמאלי לידי.

הסינמטק החל להתמלא אנשים ססגוניים, ורוב מבוגר, להפתעתי, היה זה שנכח באולם. בחובבנות חיננית הציגו בתחילה את טוד סולונדז שהשאיר אחריו רושם ראשוני מגומגם, אירוני ומעט הזוי. הסרט "ברוכים הבאים לבית הבובות" מספר את סיפורה של דון ויינר בעלת משקפיים כעורות, חוש טעם מינימאלי באופנה ובעיקר ילדה בת 13 בגיל ההתבגרות, בפרברים של ארה"ב. ילדה שנואה, שסובלת מהקנטות חוזרות ונישנות מצד הילדים לספסל הלימודים, ממשפחתה ומטוד סולונדז שכתב את התסריט.

סולונדז, מתמקד בסרטיו בנושאים הקשורים לצביעות האמריקאית, סטיות המין (פדופיליה) שצצות להן אי שם בפרברים הנידחים, שם ללעג את המערכות השונות שאנו גודלים ומתחנכים לתוכם. הוא מגדיר את סרטיו כקומדיות עצובות והוא מערבב  ביצירתו בין פאתוס להומור. מכיוון שבכל סרטיו הוא מתעסק בחומרים ובמקומות הקשים של החיים, ההומור הוא חלק בלתי נפרד ביצירה ויש בו בכדי להקל על הקהל את ההתמודדות.

בסיום ההקרנה, עלה סולודנז לענות למספר שאלות שהגיעו מהקהל. היו שהגדירו את סרטיו כנאיבים ("ירו בי הרבה חיצים אך את חץ הנאיביות טרם ירו"), היו מי שהתעניינו בתגובת השמרנים בארה"ב לסרטיו ("אני לא יודע מה תגובת השמרנים לסרטי מכיוון שאני לא חושב ששמרנים רואים אותם") והיו כאלה ששאלו על תהליך הליהוק של השחקנית התר' מטראזו ועל כך שהסרט פלינדרומס מתחיל במותה ("רציתי שהתר' תשחק גם בפלינדרומס, אבל משום מה היא סירבה"....)

"ברוכים הבאים לבית הבובות" הוא מה שנקרא בעגה הרחובי "קורע מצחוק". ולפעמים ההומור הזה משכיח את העובדה שהסרט הזה כל כך אכזרי. כשהוא נגמר, ניסיתי לחשב בראש כמה כספים יהיה צריך להשקיע על מנת להחזיר את הנפש של דון למצב יציב. הסתכלתי על אחותי הקטנה, ושמחתי על הקולטורה הרגעית שהיא נחשפה אליה. בתשחץ הבא היא מבטיחה להשתפר.

תגובות