מגזין

חדשות (טובות) משום-מקום

ניק קייב והזרעים הרעים מוכיחים שהזמן אולי עושה את שלו, אבל גם הם יודעים לעשות את שלהם, בכל זמן.

מאת קול הקמפוס. 13-03-2008

תגיות: Nick Cave

חדשות (טובות) משום-מקום

מאת: איל רוזן 

שוב אותן מחשבות מלוות אותי כשאני מתהלך לחנות הדיסקים הקרובה לביתי.

שם קיבלו ממני שיחת טלפון בבקשה לשמור לי את המהדורה המיוחדת של הדיסק אם תהיה. והנה, אני מגיע לחנות, משלם ולוקח את הדיסק, נחמד פחות מתמיד וממהר אל הרכב שלי.

אני, כמו כל מאזין לא אובייקטיבי (יש המכנים מעריץ), הגעתי לרכב עם ציפיות כל כך גבוהות, בידיעה שאם אפול מגובה כזה, זה עלול לכאוב תקופה ארוכה. אז העטיפה נקרעה ומאריזת הקרטון שלי, נשלף דיסק מעוצב מינימלית והחוברת מגלה תמונות של קייב משופם מתמיד ומחזיק בידו את הגיטרה האהובה עלי. זהו, הדיסק הזה חייב להיות טוב.

עם תחילת הרצועה הראשונה בדיסק, יכולתי להרגיש איך אותה קליפה בוקעת ומתוכה יוצאים מר קייב והזרעים שלו (מינוס בליקסה ברלגד שעזב אחרי nocturama ), חשופים יותר, מלוכלכים יותר, כמו נחיל קטן של פורעי סאונד מנוסים המונהגים תחת שרביטו המשתנה של הפאנקיסט-משורר. לארי (המכונה גם לזארוס) ממלא אותי במחשבות כאוטיות ובאווירת סיפור-פשע-מחריד-משעשע שרק קייב יודע להשרות עלי (ע"עstagger lee-  murder ballads ).

הדיסק ממשיך אל הרצועה השנייה והציפייה הפכה למיכל המתמלא בתוכן חדש, בהתלהבות ומחשבות הגורמות לי להבין שהדיסק עולה על הציפיות שלי. בתחושה של Today's lesson אפשר להרגיש את אותה תחושה שקיבלתי כששמעתי לראשונה את "babe im on fire" שגרם לי לרצות להחליף כמעט כל דבר שיש לי בהזדמנות לשבת באולפן בזמן ההקלטה של השיר. קייב יורה מילים בכל בית ואז מגיע פזמון קליט בליווי הקולות של שאר הזרעים. תענוג.

בעודי ממשיך לפלס את דרכי בין מחשבות בראש, התנועה באיילון והשירים הבאים, הגעתי ל -We call upon the author to explain. אני כמעט ומתנגש בהרגשה הזו, של שיר המתנגן לראשונה ופתאום הכל עוצר בתוך הראש ומחוצה לו, כדי שאוכל לעבד את מה שנכנס דרך האוזניים. לדעתי מדובר ברצועה החזקה ביותר בדיסק. מלא בכעס, צחוק, ציניות, צעקות וקולות מסור, קייב קורא חד משמעית למחבריוצר להסביר, הכל. ובצדק.

קרוב יותר ליעד, מגיח הצליל הראשון של "Jesus of the moon". כל כך חיכיתי לרצועה אחת כזו, שתיקח אותי למסע בין השורות, אל התיאורים הפשוטים והמדויקים של קייב (אחד מ-5 השירים בדיסק שכתב והלחין בעצמו). הקול השבור, כמעט מדקלם, היציאה מהמלון, מהרהר בדברי החזאי, האישה המושלמת, פחדים ומחשבות בתוך רחובות ריקים או מלאים. הנוסחה הקסומה של קייב מצליחה להביא אותי פעם נוספת למסקנה שלפעמים כיף להיות עצוב, בייחוד עם כזה פסקול מוצלח.

הדיסק חושף לאט לאט, את העושר בכלים, סוגי המקצבים, מניירות השמורות לזרעים בליווי קולו הניצחי של קייב ובכלל, את הכתיבה הייחודית והחטטנית שלו, שהושחזה באופן מקצועי מול אבן-צור חייו. יותר מתמיד, ממלא קייב את הדיסק בדמויות הזויות וברפש מתוק. אני מסיים את הדרך שלי ויוצא מהרכב עם הדיסק ביד עם מחשבה אחת. ניק קייב, יחגוג השנה את יום הולדתו ה-51 כשמאחוריו יובל, בו צלח דרך ים אלכוהול, עבר את מדרונות הסמים, טיפס על חומות אותן בנה ממערכות יחסים כושלות, עסק בהתבוננות עצמית עמוקה שהייתה גורמת לכל אחד מאיתנו להשתגע, בחן את התנ"ך ושינן את הברית החדשה. ולאחר כל מה שצוין כאן, לאחר כל הפניות שלקח קייב בדרכו הארוכה, חלקן נכונות וחלקן לא, הוא עדיין חי ונושם, והוא כאן כדי לספר לנו על זה. איזה מזל.

ניק קייב והזרעים הרעים.

2008, Dig Lazarus dig.

תגובות

  • אלבום טוב אם כי

    קצת מנותק מהסאונד של היום ולא ממש עדכני. הכתיבה שוב משחקת את התפקיד המרכזי ומתעלה הרבה מעל היכולות המוזיקליות (המדהימות) של חברי הלהקה. ועוד הסכמה קטנה - אכן, we call upon the author הוא השיר החזק באלבום, אמיץ מאד ובאמת מעלה שאלות

    משל המערה, 14-03-2008 21:53