מגזין

שלושה בכסא נדנדה אחד

מפגש פסגה בין שלושה מוזיקאים ענקים, כל אחד בתחומו, מבלי שהיו צריכים אפילו לשבת ולנגן ביחד. יאיר יונה מתנדנד בכסא על המרפסת במיסיסיפי וחולם על פאהי שיציל את העולם.

מאת יאיר יונה. 13-03-2008
שלושה בכסא נדנדה אחד

ג'ון פאהי היה אחד הדמויות החשובות ביותר בפולק האמריקאי, לא מהכיוון הדילניבעאזיקסנ"ימיצ'לי, שדיבר על מחאה והתנגדות, ודור הביט וקרואק וגם להחזיר את השטחים (של וויטנאם). הוא היה אחת הדמויות החשובות כיוון שלקח זרם מוזיקלי - בלוז של המיסיסיפי דלתא של שנות ה-30, והפך אותו פופולרי ונגיש. ג'ון פאהי כינה את סגנון הנגינה שלו Primitive Guitar, כי ת'כלס, לפי הראיה שלו - כל אחד יכול לנגן ג'ון פאהי. אבל אף אחד באמת לא היה יכול לנגן כמו ג'ון פאהי. המוזיקה האינסטרומנטלית שלו, מבוססת ברובה על בלוז ומוזיקה מהאפאלצ'ים, הייתה אבן דרך בחייו של כל גיטריסט אמריקאי שהחזיק גיטרה אקוסטית ורצה להתחקות אחרי התרבות הזו, מה שהפך את פאהי למאד מפורסם בתחומו, ולאליל בעיניהם של להקות ואמנים רבים. אחת מהם, גם עשתה איתו אלבום (והאלילות התרסקה להם על הרצפה כמו שתקראו).

פאהי נכנס לתוך נושא שימור המורשת האמריקאית ושיכלולה והפיכתה לפופולרית בצורה כל כך גדולה, עד שהחליט לפתוח לייבל משלו בשם Takoma. טאקומה כבר היה בית לכל אותם בלוזיסטים שחיפשו את הדלתא ואת האווירה של הדלתא, גם אם הם גרו בסיאטל או בדקוטה. שני אמנים מפורסמים צמחו בטאקומה. האחד היה לאו קוטקה שעליו כבר כתבתי, והשני היה רובי באשו שעליו עוד אכתוב. השילוש הזה של פאהי-קוטקה-באשו, היה האורים והתומים לכל זב חותם שניסה להוציא את הסולו של Stairway To Heaven, אחרי שעבר את הקטע הראשון. מידע נוסף על טאקומה, אחד הלייבלים החשובים בהיסטוריה האמריקאית, אפשר למצא כאן.

האלבום האלבומים המפורסמים ביותר של פאהי, הוא בעצם אלבום שבו הוא לא לבד - Fahey/Lang/Kottke. זהו אינו שיתוף פעולה או אלבום הופעה מכל סוג, אלא אוסף של קטעים של כל אחד מהגיטריסטים. לא ברור לי מה פשר האוסף הזה ומה בדיוק הוא בא לקדם, אבל אני רק יודע שהוא מכיל קטעים נהדרים שנותנים במה לשלושה מוזיקאים של מוזיקאים וחשיפה שלהם לקהל גדול יותר. האלבום הזה, מסיבה כלשהיא, היה הרבה יותר פופולרי מאלבומים אחרים של פאהי או של קוטקה, יש בו משהו יותר חברותי ופחות חופר, זה נכון. שלושת המוזיקאים נמצאים בשיא כושרם בתקופה שייצא האלבום והם מציגים גם אחידות סגנונית מפתיעה ולא שגרתית להם, דבר שיוצר רצף מצוין של אווירה שאיננה זזה בקיצוניות לצדדים כמו רוב האוספים שאתם מכירים (אלא אם זה 'נעימות ג'אז לשעות לילה מלטפות' או משהו כזה). מומלץ בחום לכל מי שיש לו זיקה מינימלית לבלוז אקוסטי, קאנטרי, ולפסקול של 'אחי איפה אתה'.

תגובות

  • lCIoMgrVGn

    4ecTwU <a href="http://caygvllolnpq.com/">caygvllolnpq</a>, [url=http://xiimflmxkkeg.com/]xiimflmxkkeg[/url], [link=http://kkcyaopqzznq.com/]kkcyaopqzznq[/link], http://nlijvbxhnxri.com/

    bjhgefn, 31-12-2010 08:29