מגזין

יותר מדי

מה שהתחיל כרצון לשינוי בחיי הלילה של עמית ברקוביץ נגמר בתובנות חדשות ובעוד לילה של שיכרות טיפוסית.

מאת עמית ברקוביץ'. 11-03-2008
יותר מדי

 אחרי כמעט חודש שלא הייתי במסיבה טובה וירידות בלתי פוסקות מצד חברי הטוב ושותפי לדירה עידו על זה שאני בכלל כבר לא אוהב מוזיקה, שאנחנו לא הולכים יותר למסיבות טובות אלא רק למגה ברים דקדנטים ונראה לו שאנחנו מתברגנים מהר מדי, החלטתי שהגיע הזמן לאיזה מסיבה טובה.

עשיתי כמה טלפונים, בדקתי כמה מדריכים אינטרנטיים (כמובן שגם את המדריך של 106 כאילו...), והחלטתי שבערב יום חמישי המסיבה הראויה ביותר היא מסיבת הדב סטפ שמתחוללת בברזילי.

 בתור חובב מוזיקה אני מנסה להישאר תמיד מחובר לטרנדים מוזיקליים חדשים. דב סטפ הוא אחד מאותם טרנדים מוזיקליים שלמרות שאני נהנה (ואפילו נהנה מאוד) ממנו, עוד לא יצא לי להיכנס אליו ולהיסחף. אף פעם לא ממש חקרתי את הסגנון, האמת שאני די חלש ולא בקיא בכל המתחולל בו. אבל שמות כמו כלבתא וסקילטון מוכרים לי מהסצנה המקומית ולא פעם רקדתי ופיזזתי לצלילי הביטים המקפיצים שלהם. ואהבתי את זה. לכן אמרתי לעצמי: "אם הם שם -  אז גם אני!"

לפני שיוצאים לחגוג לכל בליין תל אביבי יש את שיקוי הפלא החביב עליו. שלי, לטוב ולרע, הוא וודקה עם סודה. יכול להיות שזה המוצא המזרח אירופאי שלי, או סתם הרצון לאובדן שליטה, אבל אני יכול לשתות וודקה בכמויות מסחריות והמשקה הזה, בערבוב קליל של סודה, עושה פלאים (מומלץ!). בכל מקרה, כאשר התקבלה ההחלטה שאני יוצא הערב לפזז, מיד נעלתי נעליים שמתי חולצה וירדתי לפיצוציה הקרובה לרכוש לעצמי בקבוק של הנקטר השקוף. כמה שעות אחר כך נחת בביתי חברי הטוב קובי ויחד התחלנו לשתות, אחרי שעה של שתייה גילתי להפתעתי ששלושת רבעי בקבוק נעלמו. אז הבנתי שזהו, הגיע הזמן לצאת, לפני שלא יהיה עם מי לדבר. בתור מתברגנים צעירים, חובבי כוסיות ובגלל השעה היחסית מוקדמת החלטנו לעצור באחד המגה ברים התל אביבים שמושך אליו את השמנה והסלתה של הפרחיידה הישראלית, אבל משום שאנחנו מכירים את אחת הברמניות שם, החלטנו שללגום קצת וודקה במחיר מוזל תוך כדי לטישת-עיניים בכוסית מזדמנת עוד לא הרג אף אחד.

אחרי עוד כמה כוסיות באותו מגה בר תל אביבי החלטנו שזהו הגיע הזמן לצאת לדרך - לברזילי...

הייתי שמח לתת לכם סקירה מקדימה על Crooked One, התקליטן החו"לי שאמור היה לתקלט באותו הערב, אבל לצערי הפעם הראשונה ששמעתי את שמו של הבחור הייתה ביום חמישי, אז תאלצו להסתפק בהתרשמות הכללית שלי מהמסיבה.

בואו נגיד שכשנכנסתי לברזילי כבר הייתי די מבושם, בלשון המעטה, מה שלא מנע ממני לפנק את עצמי בעוד קצת וודקה סודה. להפתעתי המקום היה ריק לחלוטין! מלבד משהו כמו עשרים אולי שלושים אנשים, ברובם בנים, המקום היה ריק. השעה הייתה אחת וחצי לערך ומאז שאני יוצא לרקוד בברזילי אני לא חושב שיצא לי לראות את המועדון במצב כזה עגום. בעודי נשלט ע"י באסים שמנים ואדים של וודקה התחלתי לנענע את ראשי מצד לצד בקצב הדב סטפ, בלי לשים לב בכלל למי נמצא על העמדה, עד עצם היום הזה אין לי מושג אם זה היה Crooked One או לא. נכון, היו באסים והייתה וודקה, אבל בשביל שאוכל ליהנות במסיבה, אני צריך קהל. נכון, הרבה פעמים אני מתלונן על זה שצפוף מדי וחם, אבל אין מה לעשות ההנאה ממוזיקה גוברת כאשר נהנים מאותה המוזיקה הרבה אנשים יחד (ע"ע כל פסטיבל אירופאי בקיץ) ולצערי היה לי נורא קשה ליהנות כאשר אני רואה יתר קירות מאנשים בתוך מועדון. לאחר ישיבת שיכורים קצרה הוחלט פה אחד שלבזבז באז מאסיבי שכזה יהיה בזבוז ואם כבר בזבוז אז יאללה, למקום שהוא שם נירדף למילה בזבוב (זמן, כסף, כבוד עצמי, רק תיבחרו), הברקפסט.

להגיע לכל מקום, ובפרט לברקפסט, כשאתה במצב כמו שאני הייתי זה לא חוויה נעימה במיוחד, זה לא שהרגשתי רע, יותר נכון לומר שהרגשתי מטומטם. אני לא יודע אם אתם מכירים את ההרגשה אבל לפעמים אני שותה עד למצב שבו אני מאבד כל אמון ביכולתי הקוגניטיבית והוורבלית ובצדק. אז אחרי שעה בברקפסט (וניסיון לא מוצלח לאסוף איזה שתי נערות ברקפסט שלא ממש התלהבו משני שוטי הכפר השיכורים שניסו לחבר כמה מילים למשפטים ללא הצלחה) החלטנו לחזור הביתה.

נכון שבמקור זה היה אמור להיות כתבת ביקורת "נוקבת" ו"פולשנית" על סצינת הדב סטפ בארץ, אבל אתם לצערכם נאלצתם להסתפק בעוד פרק משעמם מיומנו של שיכור, בעוד לילה תל אביב טיפוסי שמתחיל במחשבות על מסיבות איכות מחתרתיות בברזילי ומסתיים בעולם הסליז והדקטנטיות שיש לעירנו הקטנטונת להציעה.

לצערי, כבר מזמן הבנתי שאם אי אפשר לנצח אותם אז להצטרף אליהם זה פתרון נוח, פתרון שגם אני פונה אליו יותר מדי בזמן האחרון. אבל, אני מבקש לפנות מעל דפים אלו לכל אותם אנשים שכן אוהבים לרקוד וליהנות ולא רק לראות ולהראות, ולהגיד להם שיש בארץ אלטרנטיבה חייה ובועטת שכמו כל מוצר צריכה גם היא צריכה קהל. אז להצטרף לאויב זה בסדר, כי בינינו, זה לא כיף להילחם בזרם המרכזי כל הזמן, אבל בואו לא ניתן לאלטרנטיבה למות ומדי פעם נזריק לה כולנו קצת אדרנלין. כי בלי שוליים אין מרכז.

תגובות

  • הכתבה הכי שטחית שעלתה פה מאז שאני מכירה את האתר

    מי זה המתלהב הזה? העיר הזאת מלאה באנשים מתלהבים שמאוהבים בעצמם ועכשיו הם גם התחילו לכתוב על זה? ובצורה כזאת עילגת ("ברור שגם את המגזין של 106 כאילו...). סליחה על השאלה החצופה אבל מי העורך פה? הגיע הזמן להכתיב סטנדרטים!

    בלה בלה בלה בלה, 12-03-2008 23:07

  • לא נעים להגיד, אבל מה זה השטויות האלו?????

    נדב, 12-03-2008 23:26

  • תגובה מכותב הכתבה

    הכתבה נכתבה בצורה ביקורתית על עצמי ומה שהפכתי לצערי להיות הדברים נכתבו בהומר והמילה כאילו אמורה הייתה להוסיף את הפן הציני לכל הסיפור. אני מצטער שזה כל כך פוגע בסטנדרטים של אותם אנשים איכותיים אבל תצאו מהסרט שלכם, אלו מכשבות פרטיות שלי שרציתי לשפוך מהלב. חוסר יכולת לקרוא בין השורות ? זה לא בעיה שלי ואם מה שאני כותב הוא שטותי אז אל תקראו.

    עמית ברקוביץ, 13-03-2008 08:32

  • מזדהה..

    מבאס לבוא לברזילי ולראות אותו ריק, הרי לא יכול להיות שכבר לא רוקדים. אולי עכשיו לקאת הקיץ יצאו הרוקדים מדירותיהם. בשביל מסיבה צריך אנשים.

    יונתן, 18-03-2008 04:06