מגזין

מטבח מקומי

נקמת הטרקטור היא להקה ישראלית, שעושה מוזיקה שנולדה וגדלה פה, גלית להב הלכה להופעה שלהם בכדי לקבל תשובות ולבקש רחמים

מאת גלית להב. 09-03-2008

תגיות: נקמת הטרקטור

מטבח מקומי

יום שישי שרבי ונעים. אני מגיעה לזאפה במטרה לספוג מוזיקה עברית, עשויה כמו שצריך. בין מגדלי ההיי-טק הגבוהים למסעדות שמשרתות את עבדיהם, הזאפה נראה כמו מקום טוב להשתחרר קצת מכל מה שקורה לנו מסביב. המקום מעוצב במודרניות, פוסטרים גדולים על הקירות ובמה קטנה שמביאה את כל הקונספט המודרני, איכשהו, למושג של אינטימיות. הקהל הכיל אנשים מכל הגילאים - מילדים בני 3 שבאו עם הוריהם, לפנסיונרים שלא התקבעו על המוזיקה של תקופתם.

את מופע החימום העבירה זמרת צעירה בשם אביגיל כהן, בשלושה שירים מתקתקים. את הדיסק הצפוי לצאת לה בקרוב סביר להניח שימאיסו עלינו בתחנות הרדיו המסחריות, אבל עכשיו, כל עוד זה טרי ורענן, נחמד לזרום עם הקלילות שבשירים.

חברי "נקמת הטרקטור" עלו לבמה - כבר לא כל כך צעירים אבל אין ספק שיודעים היטב את העבודה. המוזיקה התגלגלה מהם והלאה. שימושים באלמנטים שונים כמו דידג' ומשרוקיות לכל חברי להקה (וגם לכנרת, גליה חי, מוכשרת שהצטרפה אליהם) עזרו לדיסטורשנים ולמעברים בין השירים. כבר כמעט 20 שנים ביחד, חברי הלהקה יודעים להעביר מוזיקה מצוינת כמו שצריך ובלי למצמץ. כל שיר עבר דיסטורשן או שניים ועיבודים קלים שהשאירו אותי רעבה לעוד.

מוזיקה ישראלית הכי צברית שיש: לא גפילטע ולא פלאפל, משהו שצמח בארץ מבפנים, חולמנית, פסיכדלית עדינה. הישראליות השורשית של המוזיקה בשירים כמו "עפיפון", "העתיד", "מסכים שטוחים" וכמובן "הפרי על העץ" הגאוני הביאה אותי להרהורים עמוקים על המקום שאנחנו חיים בו, על הקשיים של המודרניזציה, השקיעות של כולנו בקיבעונות חברתיים, המצב הביטחוני בארץ, הפיגוע בירושלים... המציאות הישראלית המסובכת שאבי בללי ממחיש עם קול צרוד ומיתרי הבס. עם ההדרן, קטע התחינות הידוע, "אדון הסליחות", סגר לי את הפינה ("חטאנו לפניך, רחם עלינו...").

יצאתי מההופעה במחשבות מחוברות להווי שלנו, קצת מדוכדכת אבל עם טעם טוב בפה. אני חושבת שזה מה שכל אומן מבקש להעביר. המסר שקיבלתי מההופעה הוא דיי פסימי אבל אם נחזור למוזיקה עצמה - נקמת הטרקטור עושה מוזיקה ישראלית אמיתית ומשובחת.

תגובות