מגזין

מה עובר על ג'ונו?

למרות חיבתה לאוכל של חן ינוביץ, סוכריות על מקל היא מחבבת פחות. אבל דווקא הסרט ג'ונו הוא חטיף מתיקה שהיא מוכנה ללקק בהנאה...

מאת חן ינוביץ'. 03-03-2008

תגיות: ג'ונו

מה עובר על ג'ונו?

קודם כל הצהרה. יס או הוט, קפיטליסטים ככל שיהיו, אני מוכנה לערוך את טקס החתונה שלי למרגלות השטיח האדום של היס פלנט וזאת מכיוון שישבו להם מיטב החוקרים (או לפחות כך נדמה לי) בכל בתי הקולנוע האפשריים, בחנו,בדקו,רשמו, סיכמו והסיקו מסקנות, והתוצאות מוכיחות עצמן בפרקי הגב, בשרירי העיניים ובתנוכי האוזניים שלי. ואחרי שבירת הכוס ובמקום נענוע העכוז למילות השיר "אז מה אם קנית לי אז אם נתת לי" אני אקח את כל המוזמנים להקרנה פרטית של ג'ונו. כי אם כבר אהבה, שתהיה בקטן, וג'ונו מלאה בכזו.

בתסריט היפה שכתבה דיאבלו קודי (חשפנית לשעבר) צומחות ומתפתחות להן תשעים ושש דקות מענגות מהצד הקטן והמינימאלי של החיים. זה סרט אמריקאי, במהות, בשפה, בתרבות. אבל זה סרט של כולנו. אז עם פרס על התסריט הטוב ביותר, הפקה בתקציב זעום (במונחי הוליווד) ועם סיפור שמחייב אותך לעצור לרגע בצד, ואחר כך להמשיך. אני אנסה להסביר למה.

ג'ונו ההריונית היא נערה בת 16. היא מאוהבת בבחור מוזר (בליקר), בערך כמוה, היא דעתנית, חכמה כמו בת 61, שנונה ובעיקר כל כך יפה. לכאורה, סיפור קטן. למעשה עולם ומלואו. אחרי שג'ונו מחליטה לוותר על הפלה (נושא אמריקאי עתיק יומין), היא מוצאת מודעה בעיתון זניח, על זוג צעיר ומבוסס שמעוניין לאמץ ילד. ומהמקום הזה מתחיל ונגמר הסרט. היופי שבסרט נמצא בהתכתבות הרפלקטיבית שלו עם עצמו. הוא מבקר את עצמו ואת החברה שבה הוא מתנהל, במודע ובלא מודע. המשפחה האמריקאית מוצגת באופן אירוני כמי שרואה שימוש בסמים חמור יותר מהריון, דמות המתבגר האמריקאי מיוצגת גם כאן על יד ז'רגון אינפנטילי אבל זה, נשבר על ידי הדמויות השנונות והמודעות לעצמן. הטקסט מצליח להרגיש שהוא עמוס מדי, ומרכך עצמו ע"י העריכה המוזיקלית והויזואלית.

בנוסף להתכתבות של הסרט עם עצמו, יש בתסריט ניגודיות שמתפתחת מגדול לקטן. ג'ונו של תחילת הסרט היא לא אותה ג'ונו של סופו. למעשה כל הדמויות בסרט עוברות תהליך של ניגודיות. אם בתחילת הסרט ג'ונו היא דעתנית כל יודעת בסופו היא ילדה מתבגרת בת 16 שנכנסה להריון בעל כורחה. אם בתחילת הסרט ההיריון לא נוצר מאהבה, בסופו מתגלה האהבה הגדולה.  

אלן פייג', שמגלמת את ג'ונו, ממלאת את המסך בנוכחות שלה וקשה להתעלם מהעובדה שאנחנו כצופים שבויים בקסמה לעתים יותר מהקסם של הסרט. אך יותר מזה ג'ונו מסמלת את ערך המשפחה והאמהות. ג'ונו הקטנה היא הדמות הגדולה בסרט, זו שמכוונת את שאר האמהות הבוגרות באמת, כאשר למעשה ערך האמהות "האמיתית" בסרט לא קיים. אמא של ג'ונו היא חורגת וכך גם הילד שיוולד לג'ונו יעבור גם הוא לאם מאמצת אחרת. גם ערך המשפחה מתפרק בסרט. אב משפחה שנשוי בשנית, אם ביולוגית שעזבה, זוג צעיר בתחילת דרכו שלכאורה נשוי באושר, אמו של בליקר שמעדיפה את בנה עם חברה אחרת ואם חורגת שאובססיבית לאיסוף תמונות של כלבים.

לסיומו של עניין הצהרה. אמנם, יהיו מי שיאמרו שהסרט מייצג את הנרטיב האמריקאי השמרני והמוכר. אבל משפחה כפי שאנחנו מכירים מסמלת מקום בטוח בכל מקרה, גם כשהיא משנה את פניה המסורתיים. אז אולי בכל זאת את החתונה לא נערוך ביס פלנט, אבל על הסרט ג'ונו אני ממליצה בחום משפחתי לא לפספס.

תגובות

  • ביקורת מצוינת

    עושה חשק לראות את הסרט

    קרן, 05-03-2008 19:51

  • כל הכבוד חן ינוביץ' ושמת לב לשירים שבסוף הסרט?

    מתה לשמוע את השירים של ג'ונו שמתנגנים בסוף הסרט ובכתוביות.

    שירי, 07-03-2008 00:56

  • הפסקול חמוד חמוד

    היי שירי , תודה... השיר בסוף מקסים (הדואט) פלוס פלוס וגם השיר פתיחה, אם ייצא לך לשמוע הפסקול ממש חביב...

    חן ינוביץ, 07-03-2008 04:38

  • עיברית

    אין משפט כזה בעיברית . למרות חיבתה לאוכל של חן ינוביץ .

    הדר, 10-03-2008 05:06