מגזין

הגל השלישי

אסף בן קרת עשה שמיעת מבחן לאלבום הכפול החדש של Hoodska Explosive

מאת אסף בן-קרת. 19-02-2008

תגיות: אלבומים, Hoodska Explosive

הגל השלישי

יום רביעי, 8:00 בבוקר, מזג אוויר סגרירי למדי. התעוררתי לא מזמן, הראש מסתובב ואני הפוך לגמרי מלילה קצר, רצוף חלומות משונים וטעם לוואי של הוויסקי שנשאר לי בפה מאתמול בלילה. לא הייתי צריך להזמין קרח... הדד ליין שלי מתקרב, הכתיבה לא מגיעה, הרעיונות תקועים ובינתיים מתנגן ברקע The Misleading, אלבום הבכורה החדש, המדובר והכפול של הודסקא אקספלוסיב. רבים מאיתנו בקול הקמפוס חיכו לדיסק הזה בקוצר רוח. גם אני. הסאונד מגניב, מהיר וקופצני. עוזר לי להירדם. עכשיו כבר אחרי 10:30. אני מתעורר שוב, הפוך פחות. הדיסק השני מתנגן ברקע. הכתיבה מגיעה.

הודסקא אקספלוסיב הם הרכב סקא. למי שלא מכיר את הסגנון להלן היסטוריה מקוצרת מאוד. הסקא החל בשנות ה-60 בג'מייקה באולפני סטודיו 1 האגדתיים. לפניי שהרגאיי נולד , זאת היתה מוזיקת הריקודים, מוזיקה  שאופיינה  בחטיבת כלי נשיפה עצבנית ומהירה. עשור מאוחר יותר, סוף שנות ה-70 בבריטניה הסקא מתעורר שוב לחיים ומקבל משמעות חדשה כאשר הרכבים שונים, שחורים ולבנים כאחד, משתמשים בזעם והמחאה של הPאנק ובגרוב של הרגאיי, וכך מגיעים לעולם הרכבים ענקיים ומשפיעים כמו The Specials ו-Madness.

בזמן האחרונה הסקא זוכה לתחייה נוספת, קוראים לזה הגל השלישי של הסקא. הגל הזה התחיל לסחוף גם את ישראל. הודסקא אקספלוסיב אולי לא ההרכב הראשון, ובטח שלא היחיד אך הוא בהחלט  אחד המענינים הקולי ביותר בעת האחרונה. ההודסקא החלו את דרכם בנסיבות משונות, כאשר חגי זהבי הסולן, התבקש לכתוב שיר תמורת קעקוע. New Ink On My Skin היא השורה והשיר הוא Skin Ink In Ska שפותח את האלבום במהירות שיא. הדיסק הראשון של הודסקא מורכב מ-10 שירים. הוא מהיר, קופצני, Fאנקי, קליט, משמח ומלא בגרוב וויברציות חיוביות. 36 דקות בלבד הופכות אותו לחגיגה גדולה. המוזיקה קולחת, לרגע לא נחה ולא עושה הנחות. בולט מעל כולם קולו של חגי זהבי, בעל כריזמה רבה וקול עבה, מחוספס, נמוך יחסית ומאוד מעושן! מעין טום וויטס על אסיד, ברגעיו החזקים. Trouble To A Mon הוא דוגמא מצוינת, וגם "משפחת אברהם", השיר היחידי בעברית שאותו שר הגיטריסט בני מטלון  והוא גם האהוב עלי ביותר.

נקודת החולשה של הדיסק נובעת בעיקר ממונוטוניות; הקצב נותר אחיד, האקורדים עולים ויורדים במספר סולמות מצומצם, כך שהקצב מהיר ומהנה ככל שיהיה, חוזר על עצמו יותר מדי ולא נשבר לכיוונים אחרים. זוהי בדיוק הנקודה בה צריך להתייחס לדיסק השני שכולו אינסטרומנטאלי. כאן בדיוק כל המינוסים שפורטו לעיל, הופכים פלוסים גדולים ומעניקים למאזינים חוויה גדולה יותר, עשירה יותר, מיוחדת יותר ופסיכית לגמרי. השכילו חברי ההרכב לקחת את סגנון הסקא האחיד ברובו ולשלב בו מסע מוזיקלי של סגנונות שונים של מוזיקה שהם אוהבים ושהשפיעה עליהם. אם הדיסק הראשון כולו סקא וF-אנק, דווקא באלבום השני יש יותר ג'אז, לאונג', סווינג, פולקה, קצת מוזיקת עולם ואפילו כלי זמרים שובבים (בקטע A Ball & A Cat).

להוציא אלבום בכורה כפול הוא צעד מסוכן למדי, אבל החבר'ה יודעים מה הם עושים. בעוד האלבום הראשון זורם טוב, אך עדיין יש בו את הבוסריות המבורכת של אלבום ראשון, האלבום השני הרפתקני יותר ומצליח לעמוד לחלוטין בפני עצמו. לא ברור לי מדוע, אבל הוא דיבר אלי הרבה יותר מאשר האלבום עם השירים. הוצאת האלבום הכפול היא ההחלטה הנבונה והמשתלמת ביותר שחברי הודסקא יכלו לחשוב עליה, כיוון שהשילוב של השניים יצר חוויה אודיופונית רחבת היקף, חובקת עולם, ושתי יחידות שהופכות לשלם אחד יחיד ומיוחד. יש לי הרגשה שההופעות שלהן עשויות להיות מסעירות אפילו יותר מהדיסק. נראה לי שכאשר הם מופיעים מול קהל ומשוחררים מהדינאמיקה המגבילה של האולפן הם יכולים להתפרע עם המזיקה ולהגיע איתה רחוק. כולם מאוד מוכשרים, הקואורדינציה טובה, ואם כולם מצליחים לשמור על אותו הקצב לאורך זמן מבלי לאבד את המלודיה, אין ספק שמדובר בהרכב רציני ומקצועי, גם אם הם רק בתחילת הדרך.  אני שומע עכשיו את Summer In The City. מזג האוויר פחות סגרירי מהתחזית, אבל השמש זורחת. אצלי בלב, לפחות.

לעמוד המייספייס של Hoodska Explosive   

תגובות