מגזין

בגלל הבאסים

ברק חיון במסע מחשבתי שמתחיל בקיבוץ, עובר במסיבה חופשית בצ'כיה ומסתיים בערב דאבי עם Bush Chemists

מאת ברק הלר חיון. 16-02-2008
בגלל הבאסים

Dub music can move your soul. אמרו גם אחרים. וגם אני אומר. שוב הגיע יום שישי ושוב הולכים למסיבה. אני אוהב מוזיקת דאב. מתישהו בחיי וכן זה קרה בקיבוץ הבנתי שאני יכול להתחבר למוזיקת הרגאי שבאה מג'מייקה. כשלמדתי את הפילוסופיה של הראסטה פשוט מצאתי שיקוף נעים לדברים שרציתי שיגדירו לי אותם. זה גם תמיד התחבר למוזיקת הטקנו החופשי שאני הכי אוהב. ביקור ראשון בצ'כיה נתן לי להיות אורח רצוי במפגש שבטי כשאהבה כאידיאולוגיה היא חלק עיקרי באג'נדה. שנה אחר כך כבר חבשתי עלי רסטות, מקבל את הדין.

אחרי בוב מארלי שמעתי ולמדתי על הסגנונות האחרים. את הדאב תמיד הכי אהבתי. אם להיות יותר ספציפי את הדאב הבריטי. המכונה uk dub לעיתים. ג'ה שאקה הוא האות והמופת. uk dub הוא הסטייל שאני הכי אוהב לרקוד לצלילו, וגם טקנו כמובן.

אז יורדים במדרגות של מועדון הקולטורה שנמצא ברחוב הרצל בתל אביב. בפלורנטין, שהיא מאוד ראסטה. המועדון לא ממש במרתף כי מהצד השני שלו נמצא הבארבי אבל הירידה הזאת למטה אל הבאסים מסמנת משהו.

כמחצית השעה אחרי אחת ועל העמדה יגאל בובטה איש בלאגנג'ה ממש מפה מקול הקמפוס וגם מחוד המחט ועל המיקרופון מדבר רון ממיי לורד סאונד. במיוחד ברגאי אני גרוע בהגדרות אבל זה נשמע לי רוטס. זמרים ענוגים וזמרות ענוגות ומוזיקה מקפיצה מתחת. נעמדים לנו מאחורה וזזים לפי הקצב. האוזניים מקבלות את הבומים בכאב, אבל כל כך נעים.

לא עובר יותר מדי זמן והמושכות על הבמה עוברות לאנגליה. התקליטן דאגי וורדרופ מהbush chemists מתקלט. Culture freeman מזמר. ובניגוד לרון שיותר מדבר הוא שר. כמות קטנה של משפטים שחוזרים על עצמם וכוללים את המילים spliff ,love ומנטרות ראסטפריות אחרות. כשזה במבטא ג'מייקני אותנטי וכשהמוזיקה כל כך כבדה זה עובד פיקס. הBush chemists חברים בלייבל Conscious Soundsשבו עוד אנשי דאב ורגאי אחרים, בידקו את החלל שלהם.

דאב מהממלכה המאוחדת. לדאב הגדרות שונות ומשונות. כשלוקחים שיר רגאי ומורידים ממנו את הגיטרות ועושים אפקטים שונים על הטראק זו גירסת דאב. עם קולות בלי קולות עם המון המון שימוש באפקטים של תהודה ובדרך כלל כבד ואיטי, זהו הדאב. היום כבר יכולות להיות לו גיטרות ואפקטים רבים אחרים. הזן המכונה UK הוא מאוד אלקטרוני מאוד מאוד כבד ורקיד, בשבילי לפחות עד כדי אי אפשר.

מהרגע שהחברים עולים על הבמה אני לא יכול להפסיק לזוז. זה לא מסובך כי אתה זז לך לאיטך וזה מתאים לקצב של המוזיקה, אבל לאן שלא אלך במרחב המועדון כולל הבר והשירותים אני חייב להמשיך לזוז למוזיקה הזו. הבאס נותן לי חיבוק נעים שחודר פנימה פנימה, אפקטים ותהודה מלטפים אותי בכל הגוף. אני זז בעדינות ולא מפסיק. המנטרות החוזרות של freeman מעבירות מסר חודר והחלטי. אין מיקסים. כשנגמר השיר מחכים כמה שניות ואז מתחיל המיקס הבא. כמו במדיטציה עמוקה העניין הוא לא רצף בלתי פוסק, אלא המצב המחשבתי ששם גם כשדברים משתנים מסביב. אחת לזמן מה מרעידים את התודעה צפצופים מוזרים ומהדהדים שמעיפים אותי למעלה.

זה נמשך משהו כמו שעתיים, ואין זיכרון ברור של הדבר הזה שעבר עליך, רק הרגשה של זיכוך. ורון ויגאל מאיישים שוב את העמדה. והזמן מזכיר שלמרות שבניגוד לבדרך כלל לא הייתי הזקן של האירוע, זה הזמן ללכת לישון המום מוזיקלית, בדיוק מה שמזכיר בשביל מה שווה לקום כל בוקר.

בוש כמיסטס, מועדון קולטורה 15/2/2007.

תגובות